הרבה בדמיון, מעט בחיים

את יושבת חסרת מנוחה על כסא המנהלים, צמוד לשולחן העבודה שלך. הציפיה משגעת, מגרה, מחרמנת, אבל גם העובדה שאת ללא תחתונים ובשמלה מוסיפה לא מעט - גם אם שכחת לרגע שמתישהו תקבלי משימה להיום (אין סיכוי), כל תנועה כמעט גורמת לך להרגיש את העור שרגיל להיות מכוסה, מתחכך בבד שמלתך, ורק מגרה יותר.

קשה לך להתרכז בשיחות עם העובדים שאתך, מזל שהיום אין הרבה פגישות, מה שמשאיר זמן לדמיון לרוץ. למה ביקש שתביאי עוד שתי חזיות בתיק? מה הוא מתכנן לך?

ואז, הודעה ממנו. ׳לשירותים. תורידי הכל ותשארי בחזיה.׳. את מחסירה פעימה. מעיזה ולא מעיזה, ואז קמה, בטוחה שכולם יכולים לראות בדיוק מה את עושה, וצועדת לשירותי הנשים.

התא המרווח פנוי ואת נכנסת. להתפשט לא יקח הרבה זמן, את מושכת את שמלתך מעלייך, את החולצה שתחתיה, וזהו, נותרת בחזיה. שולחת לו תמונה, מקווה שיהיה גאה בך.

׳ילדה טובה׳ הוא עונה, ותחושה מאושרת כזו מתגנבת ללבך. לפעמים את לא מבינה איך זה שזה משפיע עלייך ככה, אבל לרוב לא אכפת לך, כי את פשוט נהנית מזה. ׳אני רוצה לבחור באיזו חזיה לשחק אתך. שלחי לי תמונה שלך בכל אחת׳.

את מופתעת אבל מצייתת. חולצת חזיה, לובשת שניה, מצלמת, ואז שלישית. הוא קיבל את התמונות, אבל משתהה בתשובתו. את עומדת שם, עירומה למחצה, בתא השירותים, בעבודה, רטובה ובוערת, ולא מאמינה שזה קורה.

׳את השחורה.׳ הוא פוסק. ׳אחרי שתשימי אותה, שבי על האסלה, תעצמי עיניים ותדמייני שאת מוצצת לי, ותאונני. תגיעי ממש קרוב, ותעצרי. תבקשי ממני׳.
את מתיישבת מיד, מדמיינת אותו בידייך, בפיך, וזה מביא אותך מהר מאד להתקרב לשיא, שמחכה כבר מהבוקר.

את כותבת לו, מבקשת לגמור, כמו שהוא אוהב. וגם את למעשה. ׳קודם תסמני את עצמך, השדיים שלך, ואז אני מרשה לך לגמור, אבל אני רוצה סרטון שלך, גם את השדיים שלי, וגם את האצבעות שלך בפריים׳.

את בוהה במסך. איזו יהירות, איזו נחרצות. מה הוא חושב לעצמו, שאצלם את עצמי ככה? ואחרי רגע, היד נשלחת לתיק ומוציאה את העט שמסמנת את שמו על ידייך, והתשוקה והחרמנות שמבעבעים בך, שגורמים לרגלים לרעוד קצת אפילו - מיישרים את היד עם המצלמה, בזמן שאצבעות היד השניה שלך כבר בתוכך.

את נושכת את השפתיים בשיא הארוך שכמעט ומטביע אותך. תחושות העונג מתערבבות עם תחושת הסיפוק שלך מהעובדה שאת מרצה אותו, שהוא יהיה גאה בך. את נרגעת מעט, מהססת רק לרגע, ושולחת את הסרטון.

את מתלבשת, חוזרת סמוקה לשולחנך, מקווה שאף אחד לא שם לב. את יושבת ומסדירה את הנשימה. הוא יתן לך לחכות עכשיו, זה ברור.

שוב הוא מפתיע כעבור כמה דקות. ׳גאה בך. את סקסית כל כך. גמרתי אתך׳. את מחייכת בלי שליטה. האם תצליחי לעבוד קצת עכשיו?

את עומדת עירומה במרכז החדר. ידייך לצידי גופך. אני סובב אותך, מתבונן בך בדקדוק, בוחן כל פיסה של עור, כל קפל, כל קימור. קצת כמו סוחר העבדים, או אולי השפחות, שבוחן את הסחורה לפני שמחליט אם לקנות.

אבל את יודעת כבר שקניתי. הידיים שבעבר מיהרו לכסות, כבר לא נלחצות לצידי גופך כדי להצליח למלא את הוראתי להותיר אותן שם. את לומדת לאהוב את גופך עוד ועוד דרך עיניי. 

את רואה שאני אוהב מאד את מה שאני רואה. את מדמיינת איך עוד מעט אשתמש בגוף שלך לספק את תאוותיי, ואני גם לוחש באוזנך, בלי לגעת בך, חלק מהדברים שארצה לעשות בך עוד מעט. את מצטמררת, אך גם מזדקפת מעט, מחייכת קלות. את גאה שאת יכולה לספק אותי ככה, שאני רוצה להשתמש בגוף שלך ככה. 

אני עומד מאחורייך, יודע שאת כבר כמהה למגע, ומניח יד על עורפך, שלאט לאט מתהדקת, ואת מתענגת על הכח שאת חווה. אני מניח לעורפך, ומרפרף קלות על גבך, וכשמגיע לישבן שלך, סוטר לו בעוצמה. את זועקת קלות, מופתעת, אבל ערה עכשיו, כל כך ערה. 

אני מחזיר את היד לעורף שלך, ומוריד אותך לרצפה. על הברכיים. את מצייתת מיד, מתרגשת, נכנעת לי, מתמסרת. ואני צועד לעבר המיטה, מתיישב עליה, ומביט בך מלמעלה, ממשיך להנות מיופייך, מגופך, מהרעב שבעינייך. 

אני מצביע בין רגליי, ומורה לך לזחול אלי. את מיישירה אלי מבט, ומתקדמת לעברי, שדייך נעים בכל תנועה, הישבן שלך מתעגל בכל פיתול של גופך. את נהנית לגלות לי את ההבטחות הכמוסות בגופך. 

את על הבטן, פשוטת אברים, הגוף שלך אחרי מעשים רבים שעשינו בו. אני ספק יושב ספק רוכן על ירכייך, ומעסה אותך. ידיי על השכמות שלך, לשות את כתפייך, את גבך העליון, גרגורים שבעי רצון בוקעים מגרונך. אני ממשיך לתחילת זרועותייך, ואז לוחץ את דרכי אט אט במורד עמוד השדרה שלך.

אני מגיע לגב התחתון ומתעכב עליו, לוחץ ומעסה לכל רוחבו, לאט לאט מתקרב לחיבור בין הגב לישבן. עצם המגע עם הישבן שלך כבר מקשה אותי, ונדמה לי שאת מרגישה, ומחייכת לעצמך. אני נהנה להרגיש ככה עור לעור.

ידי מעסות היטב את ישבנך, את תחילת ירכייך, וחוזרות לגבך, לכתפייך, ואז, לאחר דקות ארוכות של מסאז, אצבעותיי עוברות ללטף אותך. הן חולפות על גבך, מציירות עיגולים על פלחי ישבנך, משרטטות את החריץ המפריד ביניהם, וגולשות אל בין רגלייך.

את נושפת לאט, ומרחיבה מעט את הפישוק. אני רוכן עוד לעברך, ומנשק את כתפך, את גבך, את החיבור שבינו לבין ישבנך. אני מלקק את תחילת החריץ שלך, ואז, עובר ללקק את פי הטבעת. את מחניקה אנחת הפתעה מהולה בעונג, לא דיברנו על זה בכלל, אבל החור הזה פשוט קרא לי.

לרגע את מכווצת, אך מיד את מרפה, ואני דוחף את הלשון שלי לתוכך, מפיק מפיך גניחות. אני מלקק לאט, מכניס ומוציא את הלשון, שנינו מתרגלים יחד לתחושה חדשה, שברור שאת מתענגת עליה מאד.

את מרימה מעט את האגן, וכאשר הלשון שלי עדיין בתוכך, אני מחליק לתוכך שתי אצבעות. הן נכנסות עמוק, ואת גונחת בהתאם, נהנית מהתחושה הכפולה והחדשה הזו. אני ממשיך, מרגיש אותך נפתחת עוד לפני לשוני, ואצבעותיי משחקות בך, יוצאות ונכנסות.

אני מקשיב לך, ומבין שאת מתקרבת, ומחליט להגביר מהירות, מזיין אותך באצבעותיי, ובלשוני, מגיע עמוק ככל שמצליח. את נאנחת, האגן שלך נע מעט, כאילו מנסה לחמוק מעוצמת התחושות שלך, אך אני צמוד אליו, מחוייב.

האצבעות שלי מפיקות קולות חבטה קלים בעל פעם שאני חודר שוב עמוק, והם נמהלים באנחות המתגברות שלך, עד שהשיא מגיע. הוא ארוך כל כך, וחזק כל כך, שבחלקים ממנו את מאבדת נשימה ולא מפיקה קול, אך הגלים ממשיכים לסעור בך, עד שלבסוף את מניחה את האגן בחזרה על המזרן, ואני מזדקף מעט, חיוכי פוגש בראשך המביט לאחור ומחייך בחזרה.

אצבעותיי עדיין בתוכך, חשות ברעידות הקלות שעוד נותרו. אני מזדקף מעלייך, ואת יכולה להרגיש כמה אני קשה. את מרימה מעט את האגן שלך, ומביטה בי במבט מזמין…

כבר? וואו. אני מזדקף עוד, מוציא בעדינות את אצבעותיי, ומכוון את עצמי לתוכך. נראה שנספיק עוד לא מעט הלילה…

את יושבת על קצה המיטה, עירומה, רגלייך מפושקות מולי, כפות רגלייך על השטיח. ידייך מונחות לצד גופך. את לא זזה, ורק מישירה אלי מבט, כי כך הוריתי לך לעשות. אני יושב מולך, בקצה השני של החדר, לבוש, לוגם כוס יין, ומתבונן בך בעוד מערבולת רגשות בתוכי.

אני מתרגש מההתמסרות שלך אלי, מהאומץ שלך לשבת ככה חשופה מולי, מהאמון שאת נותנת בי. אני מרגיש את המבוכה שבאויר - חלקה שלך, חלקה מופנמת גם בי. אני מרגיש גאוה ביכולת שלך לשחרר את עצמך ככה, מתענג על תחושת הכח שהשליטה בך נותנת בי, אך גם מרגיש את כובד האחריות.

לכן אני לוקח את הזמן. בורר את התחושות והרגשות שבי, נהנה ממך ומגופך, ומבחין בך מזדקפת מעט, כמו סופגת את המבט שלי. מזדקפת, אך לא מתריסה. אני מבחין במבטך נודד לעבר מכנסיי, ואת השמחה שלך בהשפעה שלך עלי, וגם את הלשון המחליקה על שפתייך בציפיה.

זה אימון בסבלנות. ביכולת להפיק את ההנאה המירבית מהציפיה. ממה שהדמיון מפעיל בנו. אני מרגיש את הרצון שלך לזוז, יכול לראות ממקום מושבי את הרטיבות שכבר נוצרת בין רגלייך, אך גם את הצייתנות וההישענות עלי, כך שאת יכולה לשחרר את המחשבות שלך, ואני רואה על פנייך שהן כבר נודדות רחוק.

אני מסיים את כוס היין, וקם ממקום מושבי. צעד קטן לכיוונך, ואני מבחין בנשימתך נעתקת לרגע. הציפיה גורמת לכל התרחשות קטנה להתעצם, לגרות, להרעיד. אני נעמד מולך, קרוב קרוב. עכשיו המבחן קשה יותר. אני יודע כמה את כמהה, כמה את רוצה אותי.

במהלך כל היום לבשת שמלה ללא תחתונים, כי ככה ביקשתי, וידעתי שכמעט כל תנועה שעשית במהלך היום הזכירה לך את המפגש המתקרב. יום שלם של ציפיה וגירוי אצורים בך, מחכים להתפרץ, ועכשיו הכל במרחק נגיעה. ואת צריכה לחכות, עוד.

אני מושיט אצבע, שמסלקת קווצת שיער מפנייך, ואת נאנחת. האצבע עושה את דרכה אל שפתייך, משרטטת את צורתן, ואז נדחפת קלות אל פיך. את מיד מוצצת אותה בתאווה, מנסה להמחיש לי מה צפוי לי אם רק אתן לך. אך אני מושך אותה מפיך. לרגע ידך נעה אלי, אך שבה למזרון. ילדה טובה.

האצבע גולשת במורד הצוואר שלך, נוגעת בפיטמה שהתקשתה כבר, יורדת אל בטנך, ונעצרת על הדגדגן שלך. את נאנחת מיד, ואני מניע את אצבעי בתנועות קלות ואיטיות, את תופסת את הסדין בידייך, כמו נאחזת בו שיעזור לך לרסן את עצמך. אני ממשיך בתנועות הזעירות, והמעט הופך להיות המון, את מניעה את אגנך, ונאנחת, והעיניים שלנו נעולות.

אני מרגיש את התשוקה שלך, ומרגיש את שלי, ומתקשה להבחין בינינו מרוב שבעולמה חזקה. אני רואה בעינייך את המאבק שמתחולל בך, את הרצון לתבוע שאספק כבר את מאווייך, אל מול הצורך העמוק להכנע, לשחרר, לציית. זה מרגש אותי, ואת רואה את ההערכה בעיניי, ומתחזקת ברצון לגרום לי להתגאות בך.

האנחות שלך מתגברות, ואני מבין שכל היום הזה מתכנס לרגע הזה, שאת מוכנה להתפוצץ בו. אני מתקרב יחד אתך אל רגע השיא, אך יודע שיש בך עוד כוחות, שאת מסוגלת ליותר, ומושך את האצבע חזרה ומזדקף.

את מביטה בי, מתנשפת, מופתעת, מאוכזבת, גאה, בליל של רגשות על פנייך. אני צועד צעד לאחור, ומורה לך לכרוע לפני, על הרצפה. את על הברכיים, מביטה בי בתאווה הפוערת את שפתייך, בזמן שאני פותח את החגורה, את כפתור המכנסיים, ולאט לאט את הרוכסן.

את חייבת את זה כבר, ואת נכנעת להובלה שלי. את יכולה עוד, ואנחנו נהנה מזה.

יש לנו זמן.

אני פוסע במדרגות, עולה לקומת הגג של הבניין הדירות שלנו, קומה ללא דירות, רק חדר שירות של המעלית. אני נשען על הקיר, ומחכה, כמו שביקשת. אני די בטוח שעבדת עלי, אבל כשאת מבקשת, כבר למדתי להקשיב.

כעבור כמה דקות אני שומע צעדים בחדר המדרגות, אך האור לא נדלק. נשמע כמו עקבים, אל אינני בטוח. הם הולכים ומתקרבים, קומה אחר קומה, ועל הלמות העקבים כך גם הלב שלי מתגבר.

הד הצעדים מגיע מהקומה מתחתיי. אם ימשיך להתקרב, הרי שכבר לא יהיה ספק שזו את. הלב מתרחב כשהוא שומע נקישה בגרם שממש מתחתיי. חדר המדרגות אפל כמעט לחלוטין, אני בקושי מבחין בצללית שלך.

ההוראות היו לעמוד לצד דלת השירות, להצמד לקיר ולא לזוז או לדבר, לא משנה מה. אני ממתין לגלות מה זממת, אפי מריח ריח קליל של הבושם שלך. זו את. לבי מנתר. אני כל כך אוהב את המקוריות הזו שלך. לפני כמה רגעים ישבתי מול. הטלוויזיה כמעט רדום, ועכשיו הכל ער.

את מגיעה אל הקומה שלי, פונה בביטחון אלי. את עומדת קרוב אלי, לא צמוד, מתנשפת קלות. אני מרגיש את ידייך מגששות על מכנסיי, ומיד פותחות אותן, ואת מושכת אותן מטה יחד עם התחתונים, וכנראה כבר כורעת מולי.

אני מרגיש לרגע את הבל הנשימה שלך, עדיין מהיר מעט - כבר לא ברור אם מהמדרגות או מהסיטואציה, וכמובן שאני מתקשה במהירות. אני מצמיד את כפות ידי אל הקיר כדי לא להתפתות לעבור על הוראותייך, כשאני מרגיש את שפתייך מקיפות אותי, רכות, רטובות, חמות, ומכניסות אותי אל פיך, לאט לאט.

התחושה עילאית, זה מרגיש כל כך טוב כשאני ממלא את הפה שלך, ואת יונקת אותי, ואז לאט לאט מתחילה לנוע עם פיך לאורכי, מוציאה ומכניסה שוב. יד אחת משחקת בביצים שלי, ויד שניה מקיפה אותי ומשתובבת בין פלחי ישבני, ואני מגורה ממש.

את מגבירה קצב, ואני נושם בכבדות, מנסה לא להאנח, לא למשוך תשומת לב, ידך מתהדקת עלי, מצטרפת לשפתייך, ויחד לוחצות, מוצצות, מלקקות, והתחושה מטריפה.

אני לא בטוח מה בדיוק את עושה שם בישבני, אבל תחושת לחץ מסויימת הופכת לתחושת עונג שלא הכרתי כשאני מגיע לשיא. ביקשת שלא אומר מילה, ולכן אני פשוט ממלא את פיך, ואת ממשיכה לינוק ושואבת לתוכך כל טיפה. רגליי כמעט כושלות מעוצמת גל ההנאה ששטף אותי, ומזל שאני שעון על הקיר.

את מלקקת אותי עוד, מרגישה את רעידותיי, עד שאני נקי לגמרי מכל סימן. אני מרגיש אותך מתנתקת ממני, והצללית שלך שוב עומדת מולי. אני בטוח שאת מחייכת, אני מרגיש את החיוך שאני כל כך אוהב לראות, ואז את מסתובבת, וקולות צעדייך הולכים ומתרחקים ממני.

אני עומד שם בחושך, מכנסיי ותחתוניי סביב קרסוליי, שעון על הקיר, ועל פי החיוך הכי שבע רצון שחייכתי מזה זמן רב.

וואו, איזו אשה.

אני נוהג אלייך. ככל שהקילומטרים עוברים, הלב פועם חזק יותר. אני מתרגש ובו זמנית לא מאמין שאני אשכרה הולך לעשות את זה.

מגיע קצת לפני הזמן. מסתכל לראות אולי מזהה אותך, ומנגד תוהה כמה תהיי דומה לתמונות שאני כבר מכיר כל תג בהן.

יוצא מהמכונית. לוחץ על השלט ומבחין שאני רועד קלות. לא האמנתי שאתרגש כך. אולי נחזור למכונית, ונסע? סערת רגשות, אך החזק מכולם הוא הכמיהה לראות אותך.

לפתע אני מבחין במישהי שיכולה להיות את. פוסעת לכיווני, ובכל צעד שמתקרב אני מבין שזו באמת את. בולע רוק, מבחין בך מחייכת. יפהפיה. קולט שאת בסך הכל מחזירה לי חיוך.

את מולי. מה עושים עכשיו? לחיצת יד? חיבוק? בסוף מסתפקים במין נפנוף מגושם. ׳היי׳ את אומרת. ׳היי׳ אני משיב.

׳אז... מה עכשיו?׳ שניכם צוחקים במבוכה. מתיישבים זה לצד זו. ׳קטע שאשכרה נפגשנו׳. ׳כן׳.

משתחררים קצת, כמה בדיחות וצחוקים תמיד עוזרים בזה. אני מיישיר מבט לעינייך, ואת לא מסיטה את מבטך, ומביטה חזרה. בגלל שאנחנו לא מכירים מהיום, וכבר דיברנו על הכל, שנינו יודעים בדיוק מה עובר לנו במחשבה שמאחורי המבט.

אני נע מעט לעברך, ואת נוגעת בידי מבלי משים. כמו חשמל. אני נשאר צמוד אלייך, נוגעים מעט, תוך כדי שמדברים על מזג האויר, הנסיעה לכאן.

תוהה אם את שמה לב שאני זקור לגמרי. מתפלא שאני לא נבוך מזה, ועדיין. את נשענת אלי. כתף אל כתף.

רגע של שקט. אני מסובב את ראשי אלייך. את כבר מביטה בי בריכוז. עכשיו הבנתי את פשר השתיקה. מוצא את ראשי מתקרב לראשך.

שפתינו נפגשות. תחילתה של ידידות מופלאה.

את עם הגב לקיר. אני מצמיד אותך אליו. ידי עוברות על קוי גופך וכמו משרטטות אותן. אני מתבונן בך, מפנים את יופייך, אך גם את הרעב שניבט אלי מתוך עינייך ומבין שפתייך הפשוקות מעט.

אני אוחז בידייך ומגביה אותן אל מעל לראשך, אוחז בפרקי ידייך ומצמיד אותן אל הקיר, ואז רוכן אלייך, לנשיקה שמתחילה ענוג, אך הופכת מהר לסערה, בסופה לשוני תחובה בפיך, ואת מוצצת אותה בלהט, אולי מרמזת על הבאות.

אנחנו ממשיכים להתנשק, כשאני דוחף רגל בין רגלייך, מגביה את הירך שלי אל חלל שמלתך, עד שהיא מפשקת אותך מעט, ונצמדת אל האגן שלך. אני חושב שאני מצליח להרגיש את הרטיבות שלך אפילו מבעד לבד מכנסיי.

את מתחככת בירך שלי, שמקבעת אותך לקיר, ונאנחת בזמן שאני מנשק לך את הצוואר. יד אחת ממשיכה להחזיק בשתי ידייך מעל לראשך, והשניה חופנת אותך מבעד לשמלתך, ומשחררת אנחה נוספת. את ממשיכה להתחכך ואני מרגיש אותך מגורה, רוצה עוד, ומחליט לתת לך את מבוקשך.

אני מתנתק ממך, ומסובב אותך אל הקיר. אני נצמד אלייך, ואת מרגישה אותי קשה על ישבנך מבעד לבגדינו. אני מרים את שמלתך אל מותנייך, ומגלה שהגעת ללא תחתונים, כמו שביקשתי, וזה מגרה אותי יותר. אני מחזיק סביב מותנייך, ומושך את הישבן שלך אלי. ידי שוב אוחזות בפרקי ידייך, ומצמידות אותן לקיר. את מבינה, והן נותרות שם.

את מניעה את האגן שלך, את רוצה אותי כל כך, אבל הפרס מתוק יותר כשמחכים לו, ואני לוחש לך, אל תזוזי, וצועד כמה צעדים לאחור. אני מתפשט לאט, נהנה לראות אותך ככה, כפופה, מחכה לי, ולוקח את הזמן. לבסוף אני קרב אלייך, זקור, מוכן, ומוציא ממך אנקה.

רגע לפני שאני נצמד, אני מביט הצידה אל מראת הגוף על הקיר השני. אני לוחש לך לעבור למראה, ולעמוד בדיוק ככה, עם הפנים אליה. אחרי שאת מצייתת, ומתמקמת, אני ניגש אלייך, ונעמד מאחורייך.

את מביטה בעיניי דרך המראה, ואני מביט בישבן שתחתיי, בשדיים שמולי במראה, בפה הרעב שלך, ואז תופס בשערך, ובידי השניה מכוון את עצמי אל תוכך. אני חודר אלייך עמוק, את מחכה לי זמן רב כבר.

אני מיד מתחיל לחדור אלייך שוב ושוב, את נאנחת, ראשך משוך לאחור אך עדיין מספיק כדי שתביטי בי. אני מביט בגופי נחבט בישבן שלך, בשדייך מטלטלים בכל תנועה, בפיך המפיק גניחות של תאווה, והצרוף הזה מדהים. לא מבין איך לא חשבתי לזיין אותך ככה מול מראה עד הערב.

אני ממשיך לחדור, אוחז עכשיו במותנייך, ומרגיש שאני מתקרב. אני לוחש שאת יכולה לשחרר יד אחת, והיא מיד נשלחת אל בין רגלייך, וכאילו כל גופך חיכה רק לאצבעותייך, את נרעדת לשיא ארוך ועוצמתי. אני מרגיש אותך מתכווצת עלי שוב ושוב, ומקרבת אותי לשיא שלי.

כשהשיא נגמר, את כושלת מעט ברגלייך, ואני נשלף ממך, ומורה לך לכרוע על ברכייך מולי. את מצייתת, ומיד פותחת פה ומכינה את לשונך. אני מניח את ידיי לצידי גופי - את תעשי את העבודה. ידייך מיד מקיפות אותי, ומתחילות לשחק בי, והשיא כאן.

אני מספר לך שזה מגיע, ואת רק פוערת את פיך, ואז זרמים של שיאי פורצים ממני, ונוטפים על לשונך, סנטרך, שדייך. את סוחטת אותי עד הטיפה האחרונה, ואז סוגרת את פיך, ובולעת.

אני מתכופף אלייך, אוחז בעורפך, ומתקרב לנשיקה של קירבה וחיבה גדולה. את פוזלת אל המיטה, ואני מבין שרק התחלנו

אם יש פה חוקיות, אני לא עולה עליה. 

כן, הלייקים המועטים שאני זוכה להם מפוזרים להם באופן שלי נראה אקראי. 

לפתוח תכנית לבקשתכם? טיפים? משהו

מלטפת בינתיים 

ראשינו קרובים

שפתינו במרחק נגיעונת

אך את לא זזה

רק מלקקת את שפתייך

את לא מתגברת על עצמך

מנסה להתחבר לנשיקה

ידי מתהדקת מיד על צווארך

את משתנקת

מביטה בי במבט המשלב כמיהה, פחד והבנה

אני דוחף אותך מטה

למקומך

עד שאת למרגלותיי

אדומה, משוועת לאויר

אך מצייתת

אני משחרר את אצבעותיי

את גומעת אויר

ולא זזה

זוכר אותי עומד מאחוריה

היא כורעת על ברכיה

רק תחתונים לעורה

מביטה קדימה ולא זזה

כמו שצוותה

ואני בלב הולם

מתפעל ממסירותה

מאמונה וביטחונה

ומדמיין, שוב, את מה שאני הולך לעשות לה

אם צריך לסמן רגע אחד,

זו נקודת האל חזור