לפני שנתיים. 24 במרץ 2023 בשעה 11:48
נסיבות אישיות מונעות אותנו מלהפגש בשבועיים- שלושה האחרונים.
הצורך שלנו זה בזו מתעצם. הגעגועים מכרסמים למרות הקשר היומיומי הוירטואלי.
משוחחים בבוקר והיא מציינת שבדיוק יצאה מהמקלחת ושאני נשמע עייף, כבר בתחילת היום.
סימן של הקלטה על המסך- ואז קופץ לי הסרטון הקצרצר ששלחה לי. המצלמה עולה מקצות אצבעות הרגלים, עוברת ברפרוף על הרגלים, האגן, החזה ואז מופיעות הפנים שלה- וחיוך רזי, מפתה, מעורר, מזמין. מונה ליזה מיניאטורית (רק הרבה יותר יפה)...
החיוך שלה מחייך לי את הימים האחרונים.
