קיקי מחפשת בית

סשן שיבארי ראשון- כולל Suspension היה חוויה קשה מאוד עבורי.

הקושר,

הוא בחור יפיפה בן 40+, מקוקע כולו, תכול עיניים, שמאן רוחני, יליד אמריקה, אומן, איש קינק, מלא נוכחות ורגישות.

בפגישת ההכנה לסשן הייתי בטוחה שזהו.
מצאתי.

ואז הגעתי לביתו, בג'ונגל הקופנגני ו..

כבר יומיים מרגיש ים של כאב ואכזבה.
הפער הענק בין הרגשות שרציתי להרגיש לבין הרגשות שחשתי.

בשיבארי קיוויתי למצוא תחושות של אהבה ובית:
להרגיש אהובה, מוכלת, עטופה, תינוקת, הרפיה, מנוחה, בית.

הופתעתי לגלות דברים אחרים לגמרי:

דחויה על ידי עצמי, תחושת אפסיות.
כמו גוש חרא וכלום
לא ראויה לגבר כמו הקושר המרשים שעמד מולי.

הרגשתי עירומה מאוד, במיוחד כשקשר לי את השיער חזק לחבל שמשך אותו לתקרה.
הרגשתי שבלי השיער שלי אני מכוערת ומגעילה.

הרגשתי שכל הפרסונה שהייתי גאה בה מול העולם ובגללה אנשים אוהבים אותי, נעלמה לחלוטין:

המשחקיות והשובבות שלי, הסקסיות שלי, הצבעוניות שלי, הכישרונות שלי.

ומה שנותר זה רק גוש חרא גדול, גוף כבד ולא גמיש חסר נשיות ויופי מול גבר יפה וחזק.

הרגשתי שכל הגברים שאני פוגשת וחווה אותם בסוף הדייט "לא בגובה העיניים", מתחתי או "לא ממש זה..."
הם בדיוק מה שמגיע לי.

והרצון שלי לפגוש גברים כמוני או כאלו שאני יכולה ללמוד מהם, זו פנטזיה בלתי הגיונית, כי מה יש להם להיות איתי?

חשבתי שלהיות נשלטת זו בחירה שאנשים בוחרים בה מכיוון שהם חווים עונג והנאה וכל כך קיוויתי לחוות זאת גם.
זה לא קרה.

הרגשתי שלא ממש נכנעתי
הרגשתי שהובסתי במאבק ואני לא יודעת מה הרווחתי מהמלחמה שבה גם נפצעתי.

ואולי אני רוצה משהו שאני לא?
ואולי אני צריכה לקבל את זה שאני פשוט אישה דומיננטית וזו המתנה שלי בעולם, לשאת באחריות על אחרים?

אולי לא כל אחד יכול להיות נשלט?

כשאני עושה קעקוע וזה כואב, יש לזה מטרה אסתטית והרגשה שכדאי לחוות את הכאב בשביל התוצאה....
והנה אני מרגישה שחוויתי הרבה כאב רגשי ואני לא יודע עדיין אם זה היה שווה?
ספרו לי מה פספסתי.

🙏❤️🤷🏻‍♀️