|
|
|
.
שני ליטר בירה.
כמה צ'ייסרים
גולאש עם פירה
אצבעות גבינה מטוגנות.
ואחרי כל זה, שעה של מציצה ומשחקים בזין,
המכשפה-זונה יודעת בדיוק מה היא עושה, ובדיוק מה אני צריך.
עונג מופלא, בתוך שכרות נעימה.
יותר מזה אני לא צריך,
אני לגמרי מטופל ומפונק,
מסתפק בזה.
צנוע
.
כך היא אמרה לי,
וזה מוזר, מכיוון שממילא היא צעירה ממני באופן משמעותי.
ועדיין, היא צודקת.
היא נראית הרבה פחות משנותיה.
ונראה לי שזו הייתה הפעם הראשונה, מזה ארבעה חודשים לפחות, שהיה לילה כזה, זיון כזה, שיש בו את כל המרכיבים.
משהו שמזמן לא קרה.
ושתיתי, וזכיתי לשירות טוב ומסור, וטופלתי, וזיינתי, ונשאבתי ונמצצתי, ותקעתי, וזיינתי, והתפוצצתי. ממש התפוצצתי.
וישנתי, וקמתי, ושוב נמצצתי, ושוב ננעצתי.
הייתי צריך את זה.
לחזור לעצמי
זונה טובה.
רק שתתנהג יפה.
.
א: שוב בדירה שלך? מה העניין? למה שלא ניפגש אצלי? את יודעת שלא חייב להיות סקס. הכול טוב.
ה: מתוק, אני לא חוששת שתנסה להזרים אותי לסקס. אני פוגשת אותך בשביל סקס. וגם כי אתה חמוד.
א: אז? מה הבעיה?
ה: אני חוששת שאתה תנסה להזרים אותי לשטוף כלים או לקפל כביסה או משהו כזה
א: :-o
[איזה לקפל כביסה בראש שלה? המכבסה מחזירה הכול מקופל]
.
Another head hangs lowly
Child is slowly taken
And the violence caused such silence
Who are we mistaken?
But you see, it's not me
It's not my family
In your head, in your head, they are fighting
With their tanks and their bombs
And their bombs and their guns
In your head, in your head, they are crying
In your head, in your head
Zombie, zombie, zombie-ie-ie
What's in your head, in your head?
Zombie, zombie, zombie-ie-ie-ie, oh
Another mother's breaking
Heart is taking over
When the violence causes silence
We must be mistaken
It's the same old theme
Since nineteen-sixteen
In your head, in your head, they're still fighting
With their tanks and their bombs
And their bombs and their guns
In your head, in your head, they are dying
In your head, in your head
Zombie, zombie, zombie-ie-ie
What's in your head, in your head?
Zombie, zombie, zombie-ie-ie-ie
.
"נשים מרשות לעצמן להיות זונות איתי או זונות שלי מכיוון שהיותי זונה בעצמי אני חף משיפוטיות, ומביא אותן למקום שבו הן חפות ממבוכה ובושה"
(א.ס.מ)
.
זה נשמע די טריוויאלי, ואולי אפילו פשטני.
אבל לא באמת
שאלה אותי חברה, מה אני צריך, מי תעשה לי את זה, ויצא לי משפט דומה לכותרת, לא מתחייב על הדיוק, אבל רוח הדברים נכונה.
מישהו שאוהבת לאהוב, אוהבת לספק, לענג, לרגש, לשרת, שמתמוגגת מזקפה, שמתלהבת משפיכה מרשימה.
אישה חרמנית, חשקנית, נכונה תמיד, רוצה, תובעת, מבקשת.
מישהי שסקס עבורה הוא ברירת מחדל, שהוא משהו שמתרחש בכל מפגש.
לא התרגשות פעם בכמה זמן כשיש סקס, אלא תמיהה על הפעמים המועטות שבהן הוא אינו.
ולא רק הפיסיות, אלא כל המהות, של להיות משולבים זה בזו, מתמזגים ונמסכים, עטופים וצמודים, מטפטפים זה על זו, מערבבים זיעה וריח, בשר בבשר.
קירבה חייתית, קמאית, קדמונית; כזו שלא טעונה הסברים והבהרות.
ברורה
.
מדהים שרקדתי את זה לפני 25 שנה.
וזה עדיין מרגיש רלוונטי וחדש.
.
אחרי שלושה לילות ושלושה ימים עם הילדים, לקחתי אותם לאמא שלהם, וחזרתי לדירה שלי.
הריקנות הזו אחרי שהם הולכים תמיד מורכבת. הפעם היא הצטרפה לאווירה הכללית המעיקה המובנת לכל.
יצאתי לעיר,
ערב, ותל אביב ריקה.
תנועה דלילה. כמה אופנועי משלוחים, כמה פיצוציות פתוחות, סופר מרקטים שזו שעתם הגדולה, וכמה בתי אוכל שפתוחים בלי לקוחות, עובדים על משלוחים.
חשבתי שאנשים כבר התרגלו לכך שאנחנו מדינה בהפרעה, אבל כנראה שמשהו נשבר.
אני בכלל יצאתי לשתות משהו, אבל הפאב הקרוב היה סגור.
הלכתי את כל אבן גבירול, מצפון לדרום, כולל כיכר רבין, וכל הפאבים/ ברים היו סגורים.
לקראת הסוף הגעתי ל"השופטים".
היה פתוח.
שני לקוחות על הבר (כולל אותי) כמה בירות, אחד רום, טוסט והבעלים שלא רצה לקחת טיפ, כי הוא הבעלים.
סיכמנו שישאיר את הטיפ בכוס של העובדים, ויצאתי שוב אל העיר.
אף אחד לא הכריז על סגר, אבל נראה שאנשים גזרו אותו על עצמם.
חלקם כלל לא בעיר, וזה ניכר מהימצאותם של מקומות חנייה פנויים בכחול לבן, באזורים הכי דחוסים ומאותגרים בעיר.
מזל שיש מוסיקה,
כי שינה אין
.
צילום שאני רואה בטוויטר.
לוכד את העין ואת הרגש.
יש בו כל כך הרבה פרטים שונים שמדברים אליי, כל אחד בנפרד, וכולם ביחד.
ומעל הכול, המבט, הכמיהה והרצון לרצות שבו, ההשתאות והסגידה, הרעב והפליאה.
פעם אחר פעם אני מגלה שאחד הדברים שגורמים לי להתאהב באישה, זה הרצון שלה להיות הכול בשבילי ולהיות כולה שלי.
התשוקה, ההנאה, הסיפוק מלענג, לספק, לשרת, להיטיב איתי.
התמונה היא תמונה, הצילום הוא צילום, אבל יש באימג' הזה הצלחה לתפוס את המהות, את הרגע.
ואני לרגע לא מתעלם מהגוף המדהים, המקומר, הצח, הסקסי, שנראה כאן.
ומהיופי של האישה המצולמת.
אבל ללא המבט, מהותו, כיוונו, והתחושה שהוא משרה - זו הייתה אחת מתמונות רבות.
וזו, מן הסתם, התבלטה מהאחרות.
מזקקת לפריים אחד, את מה שהייתי שמח למצוא.
.
גם השנה, כמו בכל שנה, מספקת חסידות לעלוב את התמונות החביבות של מתן מלקות (שלא לומר הצלפות) לקראת יום הכיפורים.
איפושהו בבלוג שלי, הרבה אחורה, יש תמונה מאחת השנים הקודמות, בסגנון דומה.
https://www.ynet.co.il/judaism/discourse/article/hj119bpd16
