שדה פרחים

נזכרתי לפתע בהתחלה, כמה חודשים לתוך הקשר, היינו אצלי בסופש, שכבנו בבוקר, היינו לבד בבית ונתתי לגוף שלי לזוז ולהוציא קולות כמו חיה. נהימות גרוניות של חיה יצאו ממני. אולי התפרקתי בבכי אחר כך, אני חושבת, אני לא בטוחה. הסקס היה מה שחיבר בינינו בהתחלה, היה ברור שהוא יהיה טוב וחזק עוד לפני שנגענו אחת בשנייה. ועכשיו מה. הוא פשוט לא קורה, אלא אם אני עושה שיקרה. היא זורקת לפעמים דברים כמו הבית שנקנה ביוון. אני צריכה שהיא תיגע בי. כבר נהיה קשה להגיד דברים כאלה, הכל נשמע כמו ביקורת, הכל נשמע כאילו היא לא מספיק. אני תוהה אם מישהי מאיתנו צריכה לשחרר אותנו מהדבר הזה. אני חושבת שאני מדחיקה את כל החרא שלנו עכשיו בימים האלה של לפני המופע, ואז כשהכל יגמר היא טסה לשלושה שבועות. אני יודעת לאיזה תהומות של ריק אני יכולה להגיע אחרי שאני מסיימת פרויקט, ועכשיו היא גם לא תהיה פה. אני חושבת שזה יהיה רע. אולי בגלל זה המחשבות שלי נודדות למקום שלי לקבל הכרעה לפני שהיא טסה, כי אני יודעת כמה הולך להיות לי קשה אם נישאר במצב הביניים הזה, של ממש רע אבל גם לא עושות כלום לשפר אותו. קשה לי לומר אני צריכה אותך בימים האלה. זרקתי לה משהו, שאני צריכה שהיא תתמוך בי בשבוע וחצי האלה יותר מהרגיל. אולי היא פשוט לא יודעת מה זה אומר כשאני אומרת לה תתמכי בי. אני לא יודעת למה זה גורם לי לבכות ככה עכשיו. הפירוט הזה של מה זה אומר לתמוך בי. להגיד לי באמצע היום שאת אוהבת אותי, או מה שלומי, או שאת חושבת עלי. להרים אלי טלפון כי את רוצה לדבר איתי. שאת תעשי את כל הדברים האלה מעצמך בלי שאצטרך להגיד לך. הנקודה הזאת של להגיד את הדברים היא זאת שמפעילה כל כך, להגיד לך איך לתמוך בי ואיך לאהוב אותי. זה כואב לי עכשיו.

מחר אני מופיעה

לא רוצה לחשוב על זה עדיין

או על הגנרליות היום שהתפקששו ואיכשהו זה מפיח בי תקווה

אבל לאלא לא רוצה לחשוב על זה

סופסוף ריכלתי קצת עם החברה החדשה שלי משנה א, דיברנו על מי אנחנו דלוקות מהבצפר, ואמרתי לה שעל מישהי מהכיתה שלה, שהיא בדיוק הטייפ של רקדנית סנובית שאני נופלת לרגליה ומוכנה לתת לה לשלוט בי בזה הרגע, או להפך, להוריד אותה לברכיים וללטף לה את הפנים היפות שם למטה

ועליה אני רוצה לחשוב

דיברתי עם השותפה שלי על הבחור שהיא יוצאת איתו וזה הוריד לי אסימון

היא אמרה שהוא שלח תמונה עם השותפות שלו שותים אפרול שפריץ וזה העלה לה פיוז

והיא הבינה שזה בגלל שזה שהוא לא יוזם דברים איתה והיא דמיינה אותו מכין להן את האפרול שפריץ

ואז הבנתי, אה, הסיבה שכל תוכנית שהיא קובעת עם חברים שלה או כל דבר אחר בחיים שלה שלא קשור אלי מפעיל אותי, היא לא רק בגלל שהיא משתמשת לעיתים תכופות בדברים הללו כדי לבסס את היותה אדם עצמאי בעולם שלא תלוי בי, אלא גם בגלל שהיא לא יוזמת איתי כלום או גורמת לי להרגיש שהיא חשבה עלי ומשקיעה בי אנרגיות, אז ברור שכל אנרגיה שהיא משקיעה במקום אחר צורמת לי

זהו

עכשיו היא מספרת לי על הרוד טריפ שהיא מתכננת לעשות לבד בארהב כשתטוס למשפחה ושהיא קולטת שהיא תוכל לעבור בגראנד קניון ויש לי אפס רצון לפרגן לה. אני בנאדם כל כך מפרגן, ואין לי יכולת לפרגן לה לכלום. נאדה.

וזהו. יש רגעים שאני קולטת איזו מציאה אני. היום החברה החדשה אמרה לי כמה אני שווה ומסתתרת מאחורי חולצות שגדולות עלי, אבל בעצם אני כוסית רצח. כע. אני כוסית רצח. הבתזוג שלך מציאה מה נדפק איתך. והמראה שלי ליטרלי לא משתווה לאופי. יאללה גם כן. בא לי לזיין את הבחורה משנה א. לא החברה החדשה, למרות שאולי גם אותה.

כמה אני מנותקת מ1 ועד לשמוע רעש של הגברה במרחק ולא להבין מה זה, לפטור את זה ב"זאת בטח הופעה בפארק, מזמן לא הייתה", ואז החברה אומרת שזאת הפגנה.

לפחות חלף לי בראש שלא הייתה הרבה זמן הופעה בפארק בגלל שיש מלחמה

בא לי למות

חוזרת מיום של 11 שעות בלימודים אחרי שישנתי נורא ואיום

קניתי לי פיצה

מחר הגנרליות שלנו

אין לי נחת כמעט בכלל

לא יודעת ממש מה נלבש

לא עשינו ראן של הכל ונראה לי בגלל זה חוסר הנחת, כי לא חוויתי עדיין את ה- יש לנו דבר עומד אחושקשוקי

היה רגע קטן שהיינו עם התאורה היום ועשינו את הטקסטים והיה יפההה

פשוט קשה לי להתרכז בזה, אני בכל מה שעדיין לא קורה

אבל אולי אחרי מחר יהיה לי כן נחת, לראות שיש דבר והוא עומד גם בלי שאתפחלץ מחרדה והוא אפילו ממש יפה

יום שלישי בכורה ואנשים באים לראות אותי

טוב הנה יש קצת התרגשות

יאללה

לא ישנתי טוב

לא הצלחתי להירדם, החום, המחשבות על המופע, על הזוגיות

התעוררתי כעבור פחות מ6 שעות שינה שבשבילי זה כלום ושום דבר, עם כזאת מועקה בחזה של חרדה שמוגברת מחוסר שינה, ואולי גם עם הרפס

כל השלוש שנים האחרונות יצא לי הרפס מלחץ הרבה פעמים, אבל תמיד ברגע האמת שהייתי צריכה להופיע הוא הלך לו

אולי הוא עוד ילך לו עוד יום שלישי

בכל אופן אני גמורה, יש לנו יום ראשון של גנרליות ואני צריכה לנהל אחריו חזרה לחוצה בזמנים, ואז להישאר לעזור במשהו שאני שונאת לחברה שאני עוזרת לה עם התערוכה שלה

ועכשיו הבתזוג כתבה לי שהיא חשבה לבלות את הסופש בחיפה הרחוקה ממני עד מאד בגלל שיש שני אירועים שח חברות שלנו שהיא ממש רוצה ללכת אליהם, ושאלה מה אני חושבת על זה, כשהיא יודעת שאני לא רוצה ללכת, בין היתר כי זה באמצע שבוע המופעים

בום חץ ללב

לא בילינו יחד את הסופש הזה, וסופש הבא זה הסופש לפני שהיא טסה לשלושה שבועות. מה? למה זה לא עולה על דעתך שזה הסופש האחרון לפני שאת טסה? את לא רוצה מעצמך לבלות אותו יחד? אז אמרתי שזה הסופש לפני שהיא טסה וזה יבאס אותי, והיא אמרה נכון את צודקת זה באמת הסופש. ועכשיו היא כותבת על כמה היא מבואסת, ושיניתי נושא, והיא אמרה שהיא צריכה עוד מקום לתחושות שלה לגבי הסופש. אין לי מקום לתחושות שלך לגבי הסופש עכשיו.

אני כל הזמן רוצה להגיד לה שאני צריכה שהיא תתמוך בי ב200 אחוז עכשיו ותהיה פה בשבילי, בגלל שאני מופיעה 3 פעמים בשבוע וחצי הקרוב, אבל אני נמנעת. זה מרגיש שאסור לי לבקש את זה. זה כאילו לבקש ממנה משהו שהיא לא מסוגלת לו ולא הוגן בשבילה. כאילו אין לה לתת לי את זה וזה אפילו לא הוגן שאני אבקש.

אין לי זמן ומקום לחרא הזה עכשיו. אין לי.

להישאר רעבה או לאכול כל כך מעט שזה רק מדגיש את הרעב?

חושבת שאני יודעת מה התשובה שלי

ובכל זאת שוב ושוב מנסה לקבל תוצאה שונה

תכף השותפה שלי תלך ואני אאונן

היה נחמד אם היה עם מי לאונן, או למי לספר, או לשלוח תמונה, או משהו, אבל היא לא בעניין של זה לדעתי

ואז אעשה אולי שנצ, למרות שפוחדת שידפוק לי את שנת הלילה

הבעיה שחם מכדי לתפקד, כל כך חם בחדר שלי

אני שוכבת במיטה עירומה עם מגבת רטובה וכל פעם מרטיבה את הגוף שלי, החום הזה מתיש מתיש ברמות

לא עשיתי דברים שחשבתי לעשות הסופש בכלל, אבל אולי זה בסדר

מה נגיד ומה נאמר

הסופש הזה מאד נחמד, למרות החום, מבלה המון עם השותפה שלי בילויים טובים, גורם לי להרגיש כמו שהייתי רוצה להרגיש בזוגיות, פרטנרית לעשייה משותפת, למנוחה, לצ'יל, לארוחות

יאללה שתלך כבר ואני אוכל לאונן

באופן מעניין, כשזוגתי עצובה ובייאוש בגלל מערכת היחסים שלנו, אני מרגישה קלה וחופשייה. יש שם איזון דק, לפעמים זה מגיע עם תחושות אשמה על היותי שמחה והיא לא, או עם פחד שתחצה את נקודת האל חזור של הייאוש ותרצה להיפרד. אבל מלבד הדברים הללו, בעצם משהו נפתח לי ברגעים הללו, משהו מתאפשר. משערת שזה קשור לתחושה הזאת שיש לי שאני מחזיקה את מערכת היחסים לבד, אני מחזיקה את הלהיפגש, את הסקס, את הריבים, את הפיוסים, את ההתקרבות. ואז אם היא עצובה בגלל הקשר, בגלל שקשה, זה אומר שזה משפיע עליה, זה אומר שאכפת לה, זה אומר שהקשר מזיז אותה. ואז אני לא צריכה להחזיק לבד. אני תוהה מה יגרום לי להרגיש שהיא מחזיקה יחד איתי בלי שזה יקרה. נניח אם היא תיזום דברים מעצמה. התחושה הזאת שיש מישהי שחושבת עלי ולוקחת אותי בחשבון, שהקיום שלי משפיע עליה ביומיום, באופן קונקרטי, גם אם בצורה מאד קטנה. בסוף זה הקטנות שיוצרות את החיים, זה 99 אחוז הקטנות. אבל מה היא יכולה לעשות שיגרום לי להרגיש יותר טוב? להרגיש שהיא מחזיקה איתי? אני לא יודעת. אולי זה פשוט מי שהיא, אדם פסיבי בקשרים, למרות שלא נראה לי, נראה לי שיש שם הרבה מודחק. היא אומרת שאני לא מקבלת אותה, את מי שהיא, ושעדיין לא החלטתי אם אני רוצה להיות איתה. כן, יכול להיות, נשמע הגיוני. אולי פשוט אין משהו שהיא יכולה לעשות, כי זה לא מי שהיא. אני נרדמת אז אלך לישון. כואבות לי הברכיים שזה מבאס. לילה טוב

מעניין איך הייתי מרגישה היום אם הייתי רווקה, ולא הייתי צריכה לדאוג מרגשות של בנאדם אחר. בטח עדיין לא טוב, אני תמיד מוצאת איך שיהיה לא טוב.

אוננתי עם שמן קוקוס, משהו שלקחתי מאיזה גבר כאן שקראתי בתחילת המלחמה. בכלל, מאז המלחמה התחלתי לעקוב אחרי לא מעט גברים, שזה מעניין ולא קרה לפני כן. לא חשבתי על זה מזמן. באמת מעניין מה קרה, האם המלחמה פתחה אותי עוד יותר לגברים? נזכרת באחד השבועות הראשונים, אולי השבוע הראשון, שהייתי צריכה ללכת לרופא שיניים חירום והייתי בחרדה מאד ורציתי שמישהו יבוא איתי, ואף אחת לא הייתה פנויה, וביקשתי מאבא שלי, והוא אמר לי מה קרה את לא יכולה ללכת לבד. הייתי כל כך בחרדה ששאלתי אם אשתו יכולה להצטרף אלי, אישה שהסלידה המשותפת בינינו נוכחת בבירור. הייתי צריכה להסביר לי בקול רועד שהעולם קורס וללכת לרופא שיניים זה מפחיד ואני צריכה שמישהו יהיה איתי. הסיפור הזה של להצטרך אנשים הוא סיפור מורכב. מה שהוטבע אצלי הוא שזאת חוויה מאכזבת תמיד ועדיף לא להיות בה. גורם לי לחשוב על בת הזוג שלי, על זה שהיא לא מסוגלת לבקש אף פעם כלום ממני, ובפעמים שהיא מבקשת משהו ואני לא יכולה מסיבה כלשהי הקושי הוא כפול ומכופל.

על מה אני מדברת בכלל? חם לי. אז אוננתי וישנתי והתעוררתי מהתחושה אני בתוך מבער. המצוקה היא אמיתית בגוף שלי. מאד קשה לי להרגיש חום. אולי אקפוץ תכלס לעוד מקלחת זה עשה לי טוב לפני כמה שעות. יש לי תחושת מועקה מסוימת, אולי כי יש כמה הודעות שרציתי לשלוח ועדיין לא עשיתי, אולי כי לא מצאתי את הבגדים למופע עדיין והגנרליות עוד שלושה ימים ועכשיו סופ"ש. אולי כי תכף אצטרך לצאת מהבית לארוחה והשותפה לא פה ועדיין לא הכנו משהו ולמי בכלל יש כוח למיייי. אולי כי אני מרגישה לא טוב על זה שאמרתי לבתזוג שאני רוצה להיות לבד הסופש. וזה גורם לי להרגיש אשמה. בעצם זה גורם לי להרגיש אשמה, שרציתי סופ"ש בלעדיה, כי קשה מדי להיות יחד, והמופעים שלי השבוע, ואני רוצה להתרכז בעצמי. להתרכז בעצמי! השם ישמור. לנוח! סמאללה. לא יודעת עם להיות בתוך הכבשן נחשב מנוחה. מזל שהארוחה הולכת להיות בבית עם מזגן השם ירחם השם ירחם. 

מתי אני מתרגשת ומתחילה לאהוב ולשמוח במופע שלי?? מתי אני מתרגשת ומתחילה לאהוב ולשמוח בי?? אחרי שאוננתי בכיתי וצחקתי וחשבתי וואלק אני משהו. וואלק אני משהו. מתי מרגישים ככה יותר? האם אני בזוגיות שפשוט עושה לי כל כך רע שלתחושות הקשות כלפיי עצמי התווספו עוד תחושות קשות ואין הפוגה מהקול הזה הקשה? אין הפוגה. איפה רואים את היופי שלי שמישהו יגיד לי. אני צריכה מבט חיצוני שייתן לי את זה, אולי אני מקווה שאקבל את זה מהימים של המופעים. חושבת שבלי צחוק איזה 20 אנשים באים לראות אותי, כנראה יותר. בא לי לספור... כן כאילו אפילו יותר. ביניהם אנשים שממש אוהבים אותי ומתרגשים ממני ומתעניינים בי, שאני מעניינת אותם, הפסיכולוגית שלי חידדה. הרצון להתמסר פשוט לצורך הזה, הצורך באישור, הצורך שיגידו שאני טובה, ויפה, ועושה יפה, ומוכשרת, ויש לי ערך, אני מביאה ערך לעולם, ואני עושה בו טוב. מדי פעם בת הזוג שלי אומרת שאני הפרטנרית הכי טובה והיא כל כך מעריכה אותי ואני חושבת, מה? באמת? אני מרגישה כמו חתיכת חרא של בת זוג. וגם היא מרגישה ככה. למה אין איזה כדור בדולח שיגיד לנו יאללה נשמות שחררו, או אחת מהשנייה או מהסיפורים האלה שמוזנים מהטראומות שלנו. איפה הסוף הטוב שלי, אני רוצה את הסוף הטוב.

אה וצילמתי תמונות יפות כי אני עירומה במיטה ולמה לא, ורציתי לשלוח לה אותם אבל היא מרגישה חרא נפשית אז היא לא תרצה. אז חשבתי מה, להעלות פה? אני כבר מרגישה מוזר להעלות פה דברים, במיוחד כשהם במקום למען אותם אליה. גם עם מי אני מפלרטטת בימים אלו פה? אף אחד, רק חושבת על גברים אפסים שיאוננו על התמונות שלי. יש אולי גבר אחד שהייתי רוצה שיראה, אולי שניים, אבל גם זה מרגיש מוזר. קיצר. משגרת את המחשבות האלה ואולי אעשה משהו אחר כך עם התמונות. נשבעת שאני מרגישה שהמיניות בינינו התקלקלה כל כך חזק שאין לי מושג איך אפשר לשקם אותה. מצד שני, הכל אצלנו כל כך מהיר ומוחלט ודרמטי, אז מי יודע, זה יכול עוד להשתנות. לא יודעת, איך עובדים על דברים? אולי לא בתקופה הכי עמוסה של השנה שאני צריכה להעלות בה מופע. ואחר כך היא טסה למשפחה ל3 שבועות בארהב. ואף אחד לא יזיין אותי בזמן הזה?? זה לא עצוב להחריד?? אם הייתן רואות את הגוף שלי הייתן מבינות עוד יותר עד כמה זה עצוב. זה גוף שצריך לזיין.

3 שעות הסתובבתי בין חנויות בגדים ב38 מעלות חום. לא ממש מצאתי את מה שהייתי צריכה. במקרה מצאתי מכנס וחולצה תואמים בחנות לגברים שממש אהבתי, הלכתי משם והמשכתי לחפש ובסוף חזרתי לקנות. הם לא בדיוק מתאימים למופע שלי אבל הם מכותנה כל כך נעימה ואני מרגישה קצת גבר יפה בהם.

כשהתייעצתי עם 2 בנות לגבי הבגדים והראתי להן חולצה שיש לי שחשבתי שמתאימה, הן אמרו שזה גברי מדי, ולדעתן אנחנו 3 נשים ואנחנו מדברות גם על האישה ומתאים יותר שנהיה עם משהו נשי. התקוממתי כמו ילדה ואמרתי "אבל אמא אני רוצה להיות בן", והן אמרו לי תהיי בן במופע הבא.

חשבתי על זה עוד, ואני חושבת שאני לא מסכימה עם התפיסה הצרה הזאת של נשיות. בטח במופע שלי, של אישה קווירית א.בינארית, במופע שמדבר בין היתר על קוויריות, מופע שמדבר על האישה בעולם שיש בו רק נשים. הכל פה אישה, אז הכל הוא אישה. גם חולצה בגזרה של בנים. גם להיות בן זה להיות אישה בעולם הזה. כשמדדתי את החולצה ההיא בפני בת הזוג שלי שתינו הסכמנו שאני נראית כמו מנהיג כת חתיך. היא אמרה שהיא אוהבת כשאני עם שיער ארוך וזה נראה כאילו אני בן עם שיער ארוך. מרגיש שאני יותר ויותר מתיישבת במגדרי, זה נהיה פחות ופחות עניין. ואז לפעמים זה כן כשאני מדברת עם שתי בחורות הטרו סיס והן אומרות שזה מופע על נשים והן לא מבינות שאצלי אישה יכולה להיות ממש הכל. שבאותה מידה שהטקסטים במופע כולם בלשון את, הן יכלו להיות מעורבבים, ואני קצת מתחרטת על זה שהם לא. הכל מעורבב בעולם הזה שלי והכל הוא הכל. ואולי אנחנו נלבש בגדי גברים.

לצערי לא מצאתי את כל מה שהייתי צריכה, ואין לי באמת עוד זמן לחפש. הגנרליות ביום שני וזהו מופע ראשון בשלישי. אחרי שאתאפס קצת מהחום אני אשלח הודעות לאנשים לחפש עוד בגדים. עשיתי מקלחת קרה ואני שוכבת עירומה במיטה אבל מהר מאד נהיה שוב חום בלתי נסבל. שבוע הבא יעשו לנו מזגנים בחדרים אלחמדולילה.

היחס שלי לגברים לאחרונה מעניין. שמה לב לעניין גובר בהם. בת הזוג צחקה עלי במרירות שאני סוגשל ביסית, אבל אני לא מוכנה לוותר על הלסביות שלי. אולי אני לסבית שמגלה עניין גובר בגברים. יש בי רצון לפתוח את הקשר רק בשביל זה, בשביל לחקור עם גברים, כי זה רק חצי נחשב. אני מרגישה שזה צריך להיות גבר סופר ספציפי. עם אינטליגנציה גבוהה, ואינטליגנציה רגשית גבוהה, שיעמוד בקצב של המוח והלב שלי. No bullshit כי אני חסרת סבלנות לכל מה שהוא לא דוגרי. כמו שאני חסרת סבלנות לכל המופעים בלימודים שמלאי חומות ומסכות וציניות. כמה אנשים אמרו לי איזה יופי שהמופע שלי מדבר את הלב בלי טיפה של ציניות. זה באמת נחמד. אין לי מקום לאנשים כאלה, ואני מרגישה שלא פגשתי הרבה גברים עם הדוגרי שלי, עם המוכנות שלי להביט לכל הרגשות בשחור של העין ולהיות נוכחים איתם. נראה לי שזה באמת נדיר יותר אצל גברים. כנראה בגלל זה הם פחות מעניינים אותי. אבל לאחרונה משהו נפתח, איזו משיכה לאנרגיה גברית, אנרגיה של יציבות, ביטחון, סלע, משהו אבהי, משהו יציב ונוכח. מעניין מה יהיה עם זה.