שדה פרחים

אני לא יודעת אם איזושהי זוגיות הייתה לי קלה עכשיו

לא שאי פעם זוגיות הייתה לי קלה

אבל אחרי כל כך הרבה זמן לבד, ועוד באילו נסיבות, אני לא יודעת אם לא כל מי שהייתי נכנסת איתה עכשיו לזוגיות היה קשה ככה

אבל כמובן שזה קשור למי שהיא ומי שאני

אני מרגישה שאנחנו מטרגרות אחת את השנייה על ימין ועל שמאל

אולי הפסיכולוגית שלה צדקה כשאמרה שבנאדם חרדתי נמנע צריך להיות בזוגיות עם בנאדם בטוח

אף אחת מאיתנו לא בטוחה ושתינו חרדתיות נמנעות

אבל הנה אני מנסה

מנסה להיות עם הרגשות שלי

ההודעות שלה הפעילו אצלי משהו אז הלכתי למיטה ובכיתי

מנסה להיות עם התחושות

לא להוציא ישר אליה

אין לי כוח לנהל את הדברים

לחשוב, להשאיר בפנים זה להסתיר זה לצבור טינה?

או זה להרגיש את הרגשות ולעבד ואז לצאת עם משהו מעובד החוצה?

אין לי כוח לחשוב את הדברים האלה

אין לי כוח לעשות אנליזה לתחושות

למה זה הפעיל אותי ומה זה הפעיל בי

רוצה רק להרגיש ולשים לב

וזהו

מה שהורג זו הבדידות?

למי אני מספרת כשאני רוצה לסמם לעצמי את המוח?

למי אני מספרת כשאני שונאת את עצמי ושונאת את הקיום?

למה בכלל אני רוצה סמים?

יש רגשות שקשה לי להרגיש עכשיו?

אני מרגישה ייאוש

אובדן אמון

יותר מהכל אובדן אמון בעצמי אולי

אולי זה רק לכסות על אובדן אמון בעולם, אובדן אמון באלוהים

לפני כמה זמן אמרתי לבייב שאני לא מאמינה באמור, אני לא חושבת שאנחנו אמורים לקבל שום דבר

והיא אמרה שהיא צריכה להרגיש שיש דברים שהם לא הוגנים

שזה לא הוגן השיט שהיא עברה בילדות שלה למשל

שזה לא הוגן השיט שאני עברתי

ואני חושבת על זה הרבה

על זה שאני לא נותנת לעצמי להרגיש שדברים לא הוגנים

כאילו הכל עלי

הכל עדיין עלי

אני מחזיקה דמעות עכשיו

אני מחזיקה איתם הרבה

היום חשבתי שאני חרמנית כמו אחרי שסבתא שלי מתה

ואולי זאת המלחמה

אולי המלחמה משפיעה עמוק יותר משחשבתי

אני לא נותנת לדברים לגעת בי עמוק, בתור התחלה אני מנתקת את הקשר בין פני השטח לעומק ונשארת בפני השטח

ככה אני מרגישה, מנותקת מעצמי

מרגישה חצי מתה

מרגישה כל כך רחוקה ממני

אני לא יודעת איך להתחיל להרגיש את גודל הפחד

את גודל המשבר

גודל אובדן האמון באלוהים

יותר קל לשנוא את עצמי, להרגיש שאני לא מתפקדת כמו שצריך, לכעוס עלי

יותר קל מאשר לכעוס על כל השאר

הכל מנוהל, הכל מנסה להיות תחת שליטה, ואז אני סובלת מכאבי גב מטורפים

ואז אני סובלת מחרדה איומה

היום הכל מרגיש לא קשור

החיים שלי מרגישים לא קשורים אלי

הסטרס שאני חיה, מרגיש שלא אמור להיות ככה

היום אני רואה גם התנהגויות שהתנהגתי עם בייב מתוך חוסר מודעות

ניסיונות לגרום לה לקנא, למה? זא אני מבינה אותי שם, אבל היום דברים נראים לי אחרת

כמה חוסר אמון בעולם שדברים קורים ומסתדרים מעצמם, כל הזמן תחושה שאני צריכה לנהל ולהחזיק ולשלוט

לנהל את עצמי, את הרגשות שלי

אני כל כך מותשת

אני מתגעגעת לתחושות פשוטות יותר

קיום פשוט יותר

אני לא יודעת מה לעשות

ונמאס לי לעשות

אני לא רוצה להיות בעשייה, אני לא רוצה

אני רוצה פשוט להיות

אני יודעת להיות כל כך אכזרית

פתאום אני מבינה את אמא שלי שנאלצה כל החיים שלי לפעול נגד אויב שלא למידותיה

זאת אומרת בהתחלה כי אני הייתי קטנה ואחר כך כי הייתי חכמה ממנה ופיתחתי התקפות מתוחכמות יותר

אויב, מלחמה

שוב אני מרגישה במלחמה

שוב אני מרגישה שמתקיפים אותי ואני צריך לתקוף ולהגן

שולפת שיניים ציפורניים וחצים מהפה שלי

לא להתקרב

לא נותנת שיתקרבו

אני מתחרטת שהצעתי לה לבוא? קצת

האם זה אגו? כן

האם הייתי רוצה לבדוק כמה זמן עובר עד שהיא מציעה שניפגש? כן

האם אני חושבת שזה מטומטם? כן

האם אני חושבת שזה טבעי וצורך ילדי? כן

האם עכשיו אני קרה אליה בגלל זה? כן

באמת אין לי כוח לזה

אני לא מרגישה טוב

אין לי כוח לזה

לא בא לי שהיא תבוא ונריב

אין לי כוחות במשאבים שלי לזה

אולי היא לא צריכה לבוא

האם אני רוצה לעשות לה דווקא ולהגיד לה לא לבוא? כן

יש בי מיליונתלפים דווקא בימים האחרונים

אני פגועה ואני כועסת ואני אפילו לא יודעת למה

ואני לא יודעת איך לפתור את זה אם אנחנו לא ביחד אבל גם אין לי אנרגיות לדיבורים גדולים

נראה לי שאני עדיין עצבנית שאני חולה והיא לא באה לראות אותי

אני עדיין עצבנית על זה

אז עכשיו גרמתי לה לרצות לבטל

שזה מה שרציתי, רציתי שהיא תגיד לא, רציתי שהיא תבטל, שהיא לא תבוא, אני מעדיפה שהיא תצא היום חברות שלה, מה שתכננו לעשות ביחד, לא רוצה שתבוא ולא רוצה כלום

אבל זה לא באמת משמח אותי, ברור שזה לא משמח אותי שהיא ביטלה

אני מתבצרת בעמדה שלי

היא ביקשה להתקשר ואמרתי לה שאני חולה ואין לי הרבה אנרגיות, ואני לא מרגישה שנפתור את זה אם אנחנו לא ביחד, אבל גם אין לי הרבה אנרגיות

והיא אמרה אולי עדיף שנחכה להיפגש עד שאני אהיה פחות חולה והיא תהיה פחות מוצפת

לא אמרתי לה אבל עכשיו אני חושבת על זה, כשאני חולה אני חולה לשבוע, אז את רוצה לא להיפגש עכשיו שבוע?

אני באמת באנרגיות לוחמניות

ויש לי תחושה כזאת שאני יכולה לאכול אותה בלי מלח

אני יודעת שזה נכון

אין לי כוח לשום דבר מזה

אין לי כוח להתעסק בזה ולחשוב על זה כל כך הרבה

אני שונאת את זה

למה רציתי שהיא תבטל? כדי להוכיח את המקום הזה שלא אכפת לה מספיק, כדי לתקוע עוד יתד בזה שהיא לא באה לראות אותי כשאני חולה. כי קשה לי להתקרב כשאני מתרחקת. אני לא רוצה לעשות מאמצים להתקרב אליה. אני פשוט לא רוצה. וזה מעצבן אותי ששאלתי אותה אם היא רוצה לבוא, זה מעצבן אותי. אני רוצה לקחת את זה חזרה. אולי זה חלק מהקטע, להיות פגיעה ולהציע לה לבוא, ואז לנסות להרוס את הכל.

מה אם אנליזה לרגשות שלי זו לא הדרך? יש אפשרות אחרת? להיות איתם באופן אחר? כי אני רק מנסה לשחזר ולהבין ולהבין. אולי יש דרך אחרת? יש לי עוד שעה פסיכולוגית. נראה.

אני רוצה תשומת לב

ואני עושה דברים קטנים כדי לקבל אותה

וזה מרגיש אפל

לפחות עצרתי אותה לפני שהיא נכנסה לפינה הזאת שאנחנו לפעמים נכנסות אליה, שאני הופכת לבראטית

מצחיק שהיא חשבה שהיא יכולה להיות דומיננטית עלי במצב הזה, ממש

את לא יכולה לשחרר אותי ואז לנסות לשלוט עלי

נופ לא עובד ככה, בטח שאני לא עובדת ככה

עכשיו אני רוצה לפתות נשים זרות

מעניין אם היא מרגישה אותי כשאני רוצה לגרום לה לקנא

מעניין אם היא הרגישה בקטנות, בתמונות ששלחתי לה עכשיו, באיך שניסחתי את עצמי

בדיוק היא כתבה לי שהיא אוהבת אותי וזה מצליח לרכך

אני אפילו לא יודעת מה אני מרגישה יותר, הכל מתערבב ומתערבל

בא לי שנלחם זו בזו שנלך מכות עד זוב דם

לא שאני טכנית יכולה עכשיו האף שלי נוזל ברמות וכל כך מגורה שבא לי למות

בא לי לשלוח לה תמונות שלי מזדיינת עם האקסית

היא אמרה שאם היא הייתה השולטת שלי היא הייתה אומרת לי למחוק את כל התמונות והסרטונים 

אמרתי לה שזה הופך אותי לבראטית

מה שרציתי לומר זה טוב אבל את לא השולטת שלי

בא לי לעצבן אותה

דוגרי זה כן מעצבן אותי שהיא נפגשת עכשיו עם חברה שלה אבל היא לא רצתה לפגוש אותי היום

זה כאילו מרגיש שהיא פשוט לא מתקשרת את זה

או שהיא פשוט רוצה שבכלל לא נצפה אחת מהשנייה שזה יהיה ברור שאנחנו נפגשות

פתאום אני נזכרת ביום שהיא הייתה בחול ואמרתי לה שאני לא רוצה שנדבר בוידיאו אחרי שעשינו וידיאו כל לילה, ואז זה הכניס אותה לחרדה

אז למה זה לא הגיוני כשאנחנו מבטלות תוכניות כשאני חולה, אבל אני מצפה שזה לא יהיה מובן מאליו שאנחנו לא נפגשות?

בא לי לכתוב על זה עכשיו אבל אני יודעת שהיא עם חברה שלה אבל זה יכניס אותה לחרדה אבל לא בא לי להרוס לה את הלילה

יאללה

ובו זמנית אני מרגישה שאני פשוט לא טובה במערכות יחסים

ההתחלה של זה היא שאני מבינה מאז שאנחנו ביחד כמה אני רוצה להתחתן ולהקים משפחה

שזה דבר שהדחקתי שנתיים

כנראה הדחקתי כל כך טוב עד כדי כך שזה לא היה בתודעה שלי בשיט

ועכשיו אני יוצאת עם מישהי שאני אוהבת ופתאום בום זה הכל עולה ועולה על גדותיו

ובו זמנית אנחנו מטרגרות אחת את השנייה מיליון ואני רוצה להעיף את הכלים ולברוח ולכעוס ולהתעצבן עליה ולהוציא ממנה כעס ותגובות ואני לא יודעת איך לתקשר את עצמי כשאני פשוט רוצה לברוח ואז שנייה אחכ אני רוצה שתחבק ותאהב אותי

ואולי אני פשוט לא טובה במערכות יחסים

או שאנחנו פשוט לא טובות ביחד

אולי

אולי אנחנו פשוט לא טובות ביחד

ואני לא רוצה להאמין לקול הזה

לא רוצה להאמין לו בכלל

למה אני צריכה להתעסק בשטויות האלה כשאני מרגישה חרא

כל מה שרציתי זה שהבתזוג שלי תרצה להיות איתי כשאני מרגישה רע

גם עכשיו כשהיא אמרה שהיא רוצה להזמין לי אוכל, למה זה נשמע כזה אגרסיבי? זה רק הניסוח?

אמרתי שבא לי סנדביץ טעים והיא שאלה אם יש מקום שאני מזמינה ממנו בד"כ ושהיא רוצה להזמין לי, התרגשתי, ואז היא אמרה שהיא לא רוצה לנחש מה אני רוצה ומאיפה אז שאני אגיד לה והיא תזמין לי. למה לנסח את זה ככה? למה היא לא יכלה פשוט לשאול אותי מה אני רוצה? למה זה מרגיש שזה עם מטען?

אני לא צריכה שידאגו לי, היא יודעת את זה, היא ככה גם, אני לא צריכה שאף אחד ידאג לי ואני לא רוצה שאף אחד ידאג לי אם הוא לא רוצה. מעדיפה לא לקבל כלום. אני יודעת גם שעכשיו אני לא אציע לה להיפגש עד שהיא תעלה את זה. אני יודעת שאני עשויה "להישבר" ולהיות רכה ופגיעה אבל לא בא לי. לא בא לי להיות רכה ופגיעה. הכל מעצבן אותי. מה כבר אני רוצה? להיות בזוגיות עם מישהי שאכפת לה. לא שלא אכפת לה. לא יודעת. אני עדיין מתעצבנת. לא יודעת מה אני רוצה בכלל יותר. למה הכל כל כך קשה? למה כשקשה ממש קשה? למה אנחנו מטרגרות אחת את השנייה כל כך הרבה? מתי זה יעבור כבר?

אני מבינה יותר ויותר כמה אני יצור זוגי, כמה אני רוצה להיות יחידה אחת, כמה אני רוצה משפחה. אני רוצה להיות עם מישהי שתהיה המשפחה שלי. אידיאלית אני רוצה להיות עם מישהי שתרצה להקים משפחה, ויש מצב שעוד כמה שנים אנחנו נתפקח ונבין שאנחנו לא יכולות להיות ביחד כי היא עדיין לא רוצה ילדים. לא יודעת. אני מבלבלת מלא בין מלא דברים. אין לי כוח. אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה או למה אני מתעצבנת כל כך. אני רוצה להתעלם ממנה ושתרדוף אחריי. אני לא רוצה כלום.

אני חושבת שפשוט אני צריכה להרגיש שנפגעתי ולתת לזה מקום

גם אם היא לא התכוונה לעשות משהו רע וגם אם הרבה זה חוסר תקשורת וחוסר הבנה

פשוט נפגעתי וזה הדבר

ויש לי צורך לתקשר את זה מולה

אולי כי זה שהיא מרגישה אשמה גורם לי לרצות להגיד לה הכל בסדר

גם לה מותר להרגיש אשמה אבל גם לי מותר להרגיש שנפגעתי

וזהו

חוסר האמפתיה הזה שיש לי כלפיה כשהיא בחרדה עכשיו

זה כאילו תתגברי על זה ותגידי מה את מרגישה, ככה אני מרגישה

אני לא אוהבת את הצד הזה בי, אני מכירה אותו טוב, החסר סבלנות, אני מכירה אותו, הקושי לגייס אמפתיה

אני מניחה שהרבה מזה נועד להגן על תחושת פגיעות שאני חשה

רציתי שתרצי להיפגש, רציתי שתציעי את זה את, וכשלא עשית את זה נסגרתי ואני תוקפת

הגנה ותקיפה thats the way to go

רציתי שתרצי לבוא לטפל ולדאוג לי כשאני חולה ומרגישה חרא, לא הצעת את זה, זה המצב

היא התקשרה באמצע שכתבתי את הפוסט ודיברנו

היא הייתה בחרדה ואני נכנסתי למקום סגור ונסגר

היא שאלה בשלב מסוים אם אני רוצה לראות את הציצי שלה ואמרתי לא

אני אף פעם לא אומרת לא

אני חושבת שקצת רציתי להעניש אותה

היא הרגישה רע שאני חולה והיא מרגישה שאין לה מה לתת לי והיא רוצה להיות לבד

היא לא אמרה עד אותו רגע שהיא רוצה להיות לבד

אני מבואסת עליה ותכלס כן אני כועסת עליה

היא אמרה שזה טריגר בשבילה שצד אחד חושב שעשינו תוכניות והיא לא ואז כועסים או מתבאסים עליה

אני בעיקר מתבאסת שהיא לא אמרה על זה כלום אבל זה חלק מהטריגר, היא לא רוצה להצטרך להגיד שהיא לא רוצה להיפגש

לא יודעת

לא יודעת מה אני רוצה ממנה עכשיו

פשוט נפגעתי

אני חולה וחשבתי שהיא תבוא להיות איתי ונפגעתי

מותר לי להיפגע גם אם זה לא מרגיש ככה וגם אם זה גורם לה להרגיש אשמה

המנגנונים של שתינו מקשים עלי פשוט להיפגע ולעבור הלאה

ועכשיו פשוט בא לי להעניש אותה עד שארגיש שהיא סבלה מספיק ואני אחזור לעצמי

למרות שאני כבר יודעת

שאחר כך היא תהיה מרוחקת ונמנעת

פשוט כואב לי הראש

האף שלי נוזל

יש לי חום

אני גמורה

אין לי כוח

רוצה שהיא תרצה לראות אותי 24/7 ואם היא לא זה פוגע ברגשותיי

יאללה די ביי

וואו כמה מהר אני נכנסת למצב מתגונן ותוקפני

חלק מהעניין של להיות בנאדם של מילים הוא שאני יודעת גם להשתמש בהם נגד אנשים גם אם הם לא שמים לב

אולי זה חלק מהדמוניזציה שאני עושה לעצמי

בסך הכל לא היה פה משהו גדול מדי

היו לנו תוכניות להיום, ביטלתי אותם כי אני לא יכולה לעשות כשאני חולה, ונעלבתי כשהיא לא העלתה מעצמה מתי ניפגש. פשוט התבאסתי. ועדיין לא עשיתי משהו שיגרום לה להרגיש רע, זה פשוט בא לה כבד ואינטנס, זה גם ככה יותר כשמדברות על הדברים האלה בוואצאפ.

התבאסתי ולא אמרתי לה משהו קשה או נורא או עשיתי איזו מניפולציה. השתדלתי לתקשר. אמרתי לה שהתבאסתי, העליתי את הנושא שהפריע לי ולא עשיתי עונש שתיקה בציפייה שהיא תעלה את הנושא ובינתיים התבשלתי בבאסה בתוך עצמי. לא תקפתי אותה.

אני קוראת שוב את ההודעות, אולי כאילו זה שביטלנו את התוכניות הספציפיות להיום לא אמר מבחינתי שלא ניפגש. בכללי עלה עניין הלהיפגש כעניין, כי הלוז שלי מאד קבוע ולא גמיש ואני אוהבת לתכנן מראש כדי לדעת מה קורה איתי במהלך השבוע, והיא מעדיפה להרגיש באותו יום או יום לפני ולקבוע בספונטניות. אבל זה יותר מורכב ספונטניות, כי אנחנו גרות במרחק של שעה וחצי נסיעה בתחבצ אחת מהשנייה, ולי אין הרבה מקום לספונטניות בחיים כרגע. יש תקופות שאני לא משאירה כמעט ערבים פנויים, אם אנחנו לא נקבע אז לא יהיה לי מתי להיפגש איתך כי אני כל הזמן עושה דברים. או שפשוט אני אשאר באיזה לוט בערפל ולא אדע מתי את רוצה להיפגש אז פשוט אשאיר את כל הזמנים פתוחים ואחכה לך, שזאת לא אופציה שאני מוכנה לה. גם לא רוצה פשוט לקבוע דברים ולא להשאיר לך מקום.

זה כמו כשהיא חזרה מחול אחרי שבועיים במלחמה, כשאחת הסיבות המרכזיות שהיא חזרה זה בשביל להיות איתי, והיינו ביחד בסופש שהיא חזרה ואז זהו היא לא ממש השאירה לנו זמן פנוי חוץ מזה ונפגשה עם חברים כל יום. טוב הלכתי לקרוא הודעות מהשבוע הראשון ההוא כדי לנסות למקם איפה הייתי רגשית מול הלהיפגש. זה הרגיש מטומטם.

אני פשוט מרגישה שאני רוצה לזרוק את כל הכלים עכשיו. אולי זה טוב לבטא בכתב את כל מה שאני מרגישה. יש בי קול שאומר לא רוצה להיפגש לא צריך. אם אני לא הייתי מדברת על מתי ניפגש היא בכלל הייתה אומרת משהו? מתי? ולמה היא לא רוצה לבוא לדאוג לי כשאני חולה? היא יודעת שאני מרגישה חרא, אז או שאת לא רוצה להיות ליד אנשים חולים ויאללה, או שכאילו מה? למה את לא רוצה לבוא להיות איתי?

באמת איך היא מצפה שניפגש? אם אני לא מתכננת לנו את הימים שניפגש בהם, מתי היא מצפה שניפגש? כן אני גם עצבנית. מותר לי להיות עצבנית. בא לי לזרוק את הכלים ולא רוצה להיפגש לא צריך. אין לי ספונטני, זה החיים שלי עכשיו, אין ספונטני. איך ספונטני אם את צריכה לנסוע שעה וחצי ב3 דברים שונים כדי לראות אותי?

אז אולי פשוט ניפגש פחות, זה גם אופציה. אבל לא מבינה למה אני צריכה להיות זאת שמעלה את זה. שאני שואלת אם את לא רוצה להיפגש כשאני חולה, ואז את עונה איזו תשובה מוזרה שלא עונה בכלל על השאלה, ומצפה שנחזור לנושא אבל זה לא קורה, אז למה את לא מחזירה את הנושא? אני לא מבינה, את לא רוצה לפגוש אותי?

אני חולה ואין לי כוח לחרא הזה. אין לי כוח להיות פגיעה או משהו. אין לי כוח שאני יודעת שהיא צריכה שאני אוהב אותה עכשיו והיא לא תבטא את זה. אני יודעת שקשה לה אבל מותר לי שלא יהיה לי כוח. מותר לי להתבאס ולהעלב ושהתגובה הרגשית שלי לזה תהיה כעס. היא ביקשה שנדבר בטלפון, ואז אמרה אולי בקרוב כי זה כבד עליה. היא גם אמרה שהיא לא מבינה את האנרגיה של השיחה ושנשמע לה שאני כועסת עליה. אמרתי שאני לא ושאנחנו פשוט לא מבינות אחת את השנייה בנושא הזה. אבל בעצם אני כן וזה לא סותר. זה פשוט לא משהו שצריך לבוא עליה נראה לי, שאני מתעצבנת. עכשיו אני מחכה שהיא תסיים משהו בעבודה כדי שתתקשר אלי. אולי אני רוצה לישון תכף כי אני חולה וגמורה. אין כוח.