זה תמיד מתחיל בלתת את המספר שלי, או בלקחת את שלך, אני נמנעת מזה בכל הכוח שלי, כמו שנמנעים מנפילה,
זה תמיד ממשיך בחיבור הזורם שיש לרוב, לכל השאלות, להתעניינות, לסימני הצחוק עם הדמעות בהודעות, זה תמיד נגמר בהודעה קולית בכמה שהקול שלי מחרמן, מתוק, כשאני נכנעת אני יודעת את כל זה, כלום לא חדש, כמו נידונה לסוף ידוע מראש,
כשאני נכנעת אני מכניסה אותך לחיים שלי, עונה על כל השאלות, מרגישה אם הקול שלך גם, עושה בתוכי מין געגוע כזה רחוק, ורק אם כן ולפעמים גם אם לא, כנראה כדי לרצות, אני נפגשת איתך, לרוב לדעת כמה זה יהיה קרוב וזורם וכיפי וקרוב, סביר להניח עם חיבוק כזה חופן, בודק, ממשש מיד מידי מאוד, כנראה שבלי שתבקש, מבלי שאני אבין כמה מהר הידיים שלך עלי מטיילות,
כשאני נכנעת אני מסכימה לך להנות מכל מי שאני, אנרגיה מופלאה של אישה שהיא קטנה וזונה, מאהבת וחברה, שכולה טוב כזה מסקרן, נעים, עוקץ, מאיר, מתוק, עם חיוך שלא משאיר לך הרבה מקום לדמיין איך זה מרגיש להיות בין השפתיים שלה, הן וגם הן, אלו שתיכף תבדוק מקרוב,
כשאני נכנעת אני אוהבת אותך מהפעם הראשונה כאילו היית אבדה שלי שפתאום חזרה אלי מרחוק, אני מתמסרת אליך, לרצון שלך,
וכל הזמן הזה הילדה הקטנה שבתוכי חגה הלוך ושוב, אוספת סימנים, כמו פותרת את חידת היותך, מתבוננת באישה הזו הנפתחת, הנלקחת, הנאהבת בלי בושה, כמו מתוך זום אווט מסמנת שדות מוקשים שקופים לעין שלך, אוטמת את העיניים, כשאתה עולה עליהם אחד אחרי השני, כשאתה מרוכז מידי בעונג שלך, או לא מעניק לה חזרה אהבה מספקת, מספיקה, לא מתעניין בי ובה, או לוקח במהירות מידי שמציפה בתוכי הרים של בושה,
איבר אחרי איבר הכל קורס כ"כ מהר, בין המילים של לפני, למעשים של היום, לפיצוצים של מחר אני חותכת ממך כ"כ מהר, שגם שנה של חיזורים, של הודעות אוהבות של בקשות חוזרות ונשנות, לא יכולות לתקן את מה שכבר, את מה שכ"כ רצית, שהיה בידיים שלך, לרגע אחד עוצמתי שעבר...
כשאני נכנעת אתה מאבד אותי לפני שהספקת בי ממש לגעת, משאירה בך רצון כמהי להכניע אותי,
שלא יתמלא
אף פעם.
* היפכא מסתברא *
