התחושה הזו, שמישהו יורד לברכיים ומנשק לך את הרגליים כל פעם שהוא פוגש אותך, משאירה אותי בתחושות מערובות של חרמנות, חום והודיה.
הוא עושה את דרכו בנשיקות קטנות מהבטן, לירכיים, לשוקיים ובסוף, מנשק בעדינות והתמסרות את כף הרגל, מלקק כל רווח וכל קשת.
אני מרימה אותו מהרצפה מהסנטר.
בוא.
נכנסים לחדר, הוא נמרח על הרצפה, מתמסר ומתמכר למציצות, כל בוהן בנפרד, לליקוקים הנחושים ברווחים בין האצבעות (שמוציאים ממני גניחות קטנות). הוא מחזיק את כף הרגל שלי בכזו יראה, בכזו חרמנות שמדליקה אותי אפילו יותר.
בזווית העין, אני כבר רואה את הזין עומד, מזדקר עם כל ליקוק ומציצה, כמעט קורע את המכנסיים.
תעמוד.
אני פותחת לאט את כפתורי החולצה, מורידה את הטישירט, נאבקת קצת עם החגורה שהפתיחה שלה (סוף סוף) נותנת לי לשלוח יד לתוך התחתונים ולהחזיק וללטף את הזין הקשה.
הוא נאנח. עוצם עיניים. הראש כבר נשען אחורה.
רד.
והוא מתמקם עם הפנים בין הרגליים. קצה האף כבר כמעט נוגע בשערות, הוא מריח במלוא הריאות. עוד פעם. ועוד פעם. אני דוחפת לו את הראש והוא נצמד אלי כמו תינוק לשד. הוא כבר מכיר את הנקודה שמפעילה אותי, משתכלל ביכולת שלו לגרום לי לרעוד ולגנוח ואני גומרת לו בפה. חזק ובקול שאגה.
עלה.
הוא נשכב לידי. הזין עומד כל כך, קשיח עד כמעט כאב, ואני משחקת.
אפשר לגמור, אמא?
לא.
ושוב ושוב. אין ספור פעמים, התפתלויות, גניחות, תחנונים. אצבע נכנסת ומזיינת את החור, הוא מוציא גניחה עמוקה, מתמשכת. הוא מחבק אותי עם הידיים והרגליים, לופט אותי סביב כל הגוף שלי. הוא מיילל ביאוש ותחנונים.
בבקשה. בבקשה.
לא.
תסתובב.
ספאנק אדיר, שורף, נוחת בעוצמה על התחת. הוא נאנק. ועוד אחד. ועוד אחד. ציפורניים ננעצות חזק, שורטות את הטוסיק העגול והחמוד שלו. ועוד ספאנק ועוד אחד. הפעם בצד השני. כבר לא יכולה להתאפק ושיניים חדות ננעצות בבשר המתוק הזה. הוא מתכווץ כולו וקול צעקה קטנה שהוא מנסה להחניק נשמעת היטב.
רק אחרי הכל, כששכבנו מחובקים, הראש שלו קבור בין השדיים שלי ואני מלטפת לו את הראש, הכתפיים והגב, אני רואה את הציור הנפלא שציירתי עליו.
* הייתה פה תמונה של טוסיק חמוד ומסומן.
אוחחח. איזה טוסיק.
