לא התחברתי מלא זמן. אני אוהב לכתוב את מה שאני מרגיש (וואי איזה משפט פופוליסטי דפוק) ואין ספק שלהתחכך עם כל הסטיות של כולכם זה די נחמד לפעמים. אבל גם אין ספק שמערכת היחסים בנינו היא לא משהו קבוע וסדור אלא רצף של חוויות קצרות. מניח שזה הקטע איתי.
בכל מקרה, לאלו ממכם שיש זין לשמוע את העבר הקצר שחוויתי בחודשים האחרונים - יו אר מור ת'ן וולקאם
כמו בכל חברה קפיטלסיטית, נתחיל ממה שמעניין את כולם - כסף. לונג סטורי שורט אני מרוויח מלא כסף כרגע. יותר ממה שחשבתי שקיבוצניק כמוני יוכל אי פעם ירוויח. בקצב הזה התוכנית יפת הנפש שלי לצאת לפנסיה מוקדמת עוד עשר שנים באמת עוד עשויה להצליח. who would have freaking thought.
הנושא השני והיחיד שכנראה מעניין מישהו פה הוא חיי המין שלי. אמל"ק - אין כאלה כרגע. מדהים שעד הפוסט האחרון יחס ה-כסף:כּוּס בחיי היה הפוך לגמרי. חיים דינאמיים אני מניח.
לאלו שפיספסו את הפרקים האחרונים, הייתי במערכת יחסים לא מחייבת עם יזיזה שנמשכה כמעט שנה. מה זה לא מחייבת? פשוט מאוד - כשרוצים להזדיין ולהתכרבל כל הלילה - מתקשרים והצד השני מגיע. simple as that. במקביל אפשר לצאת עם מי שרוצים. ההגדרה הטובה ביותר לליברליזם מודרני אם תשאלו אותי.
אז למה זה נגמר? תכל'ס נפל למוח הבבון שבי האסימון שוואלה כל עוד יש לו (לי) כּוּס ומגע זמין אין לי באמת סיבה לחפש משהו אחר. welp זה די שיט להבין את זה אבל אלו החיים, אנחנו לא מחפשים פתרונות כשנוח לנו אלא רק ברגעי מחסור. הטבע בפאקינג מיטבו.
אז פיטרתי את היזיזה. כן כן מה ששמעתם. הרמתי טלפון ואמרתי את מה ששנינו ידענו - הסיבה שלא מצאנו מישהו שבאמת אכפת לו מאיתנו בכל השנה האחרונה היא כי היה לנו זה את זו.
לא הייתה פרידה מפוארת, לא דמעות ולא שיט. רק שני אנשים בוגרים שמבינים שהדרך לפיקחות חייבת לעבור קודם כל בגמילה מזדיינת. wish me fucking luck.