הפעם אתה לא קשור, הידיים שלך משוחררות, גם הרגליים.
אתה אפילו לובש מכנסיים לשם שינוי.
הסשן הזה, אם אפשר לקרוא לזה סשן, לא נועד לזיין אותך ולגרום לך לגמור, אלא לסמן אותך.
לא עשיתי את זה המון זמן. והפה שלי כבר משתוקק להרגיש את העור החם שלך שוב, העור שלך צורח לשיניים שלי לנשוך אותו, לסמן, לקרוא לך שלי בלי להגיד מילה.
וככה אנחנו מוצאים את עצמנו, אתה על המיטה, עיניים סגורות למחצה, נשימות קצרות, הידיים שלך מושכות בעדינות בשיער שלי בזמן שאני מעליך, נושכת, מסמנת, מוצצת, נאנחת, מלקקת, מעטרת את כל הגוף היפה שלך בסימני שייכות, לא בשביל שאנשים אחרים ידעו-
טוב. גם בשביל שאנשים אחרים ידעו, אני בחורה רכושנית.
אבל בעיקר בגלל שאני רוצה שעוד מספר שעות, כשתהיה לבד בחדר שלך ותוריד את החולצה שלך, אתה תסתכל על הסימנים האלה דרך המראה.
תעביר אצבע עליהם, תחייך בשקט, אפילו תשאף אוויר כשתרגיש את הצורה של השיניים שלי, ותזכר בי.
תזכר למי אתה שייך, תזכר מי הבעלים שלך, מי נתן לך את הסימנים האלה, ומי יתן לך עוד הרבה כאלה למקרה ותשכח למי אתה שייך.
מי יסמן אותך מרוב אהבה.
(אני? צריכה לנשוך מישהו? כן.
התמונה שנתנה לי השראה לכתוב את זה נמצאת בפרופיל שלי;)
