בספרו של שלדון סילברסטיין, מתואר סיפור פילוסופי על החיפוש אחר אהבה שמתאימה לנו שנותנת לנו להתגלגל.
חשיפה של הצרכים בבחירת בן זוג והמתח בין עצמאות לתלות בבן הזוג.
רבים ורבות כאם מחפשים אהבה שתשלים את החסר או חסר שהיא תשלים אותו. כמה החסר יאפשר לנו להגשים חלומות ופנטזיות יהיה שותף למשחק.
מרחב האינטימיות במיטה הוא מרחב משחקי. אמר וויניקוט
יש שבוחרים או לשחק אותו המשחק שוב ושוב, ויש שמסכימים לגוון את המשחק הזוגי.
כל זוג והדרך שלו.
אבל מה קורה שאחד החלקים גדל או קטן מידי?
אני פוגשת כאן הרבה סיפורים מהחיים של חתיכות חסרות או חתיכות שאינן מתאימות לשלם.
כולנו רוצים אהבה מאפשרת מצמיחה מגדלת. הרעיון הוא לגדול או להתקטן ביחד כדי לשמר את התנועה של העיגול.
לפעמים זה מתאפשר ולפעמים לא.
לפעמים אנחנו עושים פשרות כי אנחנו רוצים לשמר את הזוגיות והמשפחה ולפעמים מתגרשים או נפרדים או רועים בשדות זרים בהסכמה או שלא.
המשל הזה פוגש אותי באופן אישי גם. אני לא מתיימרת להיות שונה מאחרים. בגלגל החיים גם אנחנו נתקלים במהמורות.
אבל הגעגוע הוא הדבק הכי חזק בעולם.
פוסט חופר אבל אולי יתן למישהו השראה
