האם להכל יש סיבה?

סבא נפטר ביום שבת.

אנחנו עדיין בשבעה.

היה לי עצב גדול בשבת וראשון, רציתי רק לבכות.

אתמול עבדתי מעט בבוקר, אבל הבנתי שזה לא בשבילי.

אני צריכה ורוצה להיות בבית, עם אמא, עם המשפחה.

יכול להיות שזו הייתה החלטה פזיזה לבטל הכל, אבל לא אכפת לי.

פ׳ אמרה לי שזו טעות מבחינה מקצועית, אמרתי לה שזה הדבר האחרון שמעניין אותי- איך מסתכלים עליי מבחינה מקצועית אחרי שסבא שלי נפטר.

הלילות ממש קשים לי, אני מרגישה כמו חיה בחלום רע. 

צ׳אט ג׳יפיטי הצליח לתאר את זה בצורה מדוייקת:

Nights can be the hardest because everything is quiet, and your mind has more space to wander. The fear might be your brain struggling to make sense of the loss, almost like it’s stuck between reality and grief.

לא כתבתי לו הספד. המילים עדיין תקועות אצלי.

כולם אומרים שהכאפה מגיעה אחרי השבעה, אני חושבת שבנתיים אני מתכוננת לכאפה הזו.

אין לי עוד מה לכתוב.