לפעמים קורים דברים.
לפעמים קורים דברים גרועים.
לפעמים קורים דברים חרא.
ופתאום קורה משהו... משהו כזה... שאין לך מילים לתאר את רמת הגועל שלך כלפיו.
ולא שזה קורה. זה כבר קרה לפני המון שנים. בעצם, גרת עם זה כל חייך, רק לא ידעת. שכחת. דחפת. מחקת. ופתאום קיבלת בחזרה. במטנה. באריזת יומולדת...
והפתאום הזה כל כך גלובלי, ענקי, שהצל שלו מהעבר נופל על כל החיים שלך. ואתה יכול רק לעמוד המום ולהסתכל איך לאט לאט הצל הזה בולע את העבר שלך, את ההווה שלך, את ה"כאן ועכשיו" שלך, בעצלנות רבה מלקק אותך, באדישות, בדרך אגב, בדרך. וממשיך הלאה, לכל הכיוונים האפשריים של העתיד שלך. ואתה מבין בזוועה גורלית, שאין לך לאן לברוח, מכאן ועכשיו כל מה שיקרה לך יהיה מואר ככה, מוצל.
הכל משתנה. אתה מתחיל לחשוב על ההתנהגות בתוך המשפחה והדברים הקטנים שלא יכולת להבין (וזה כל כך הפריע לך כל השנים האלה) מקבלים הסבר כזה ברור ושקוף - שאתה מוכן לחתוך את עצמך לקוביות ביס, לתגן ברוטב צרפתי מסובך ולהגיש במסעדה יוקרטית - רק שיקחו ממך את ההבנה הזאת...
ההבנה
שאת
עד גיל 6-7
לא
היית
לסבא שלך האהוב והקסום והמהמם
נכדה
או שלא היית בשבילו רק נכדה...
והעולם קרס. ולא נשאר כלום. לא. דווקא רק כלום נשאר. ולכלום הזה היה שם שלך. ופרצוף שלך. וגם כל הגוף. וכל מה שהיו נקראים חיים. רק את נעלמת. מנסה לנשום. וזהו...
ואת קיבלת את המתנה הזאת - דרכו, דרך האיש הזה שתוך שניה הפך לאחד מהכי חשובים בחיים שלך. בהתחלה רק לטוב. ועכשיו... בסוף התברר שתת המודע שלך שלט בכל מצב העניינים הזה: בחר בגבר הזה בדווקא, ולפני זה הביא אותך לכאן, מצא בשבילך קבוצת התמיכה, נידנד את הפסיכיקה שלך עד המקסימום האפשרי... מקווה שתת המודה שלך לא התחיל את המלחמות אבל לך תדעה...
לעצור. לנשום. לא לברוח. לא לותר על עצמך. תזכרי שאת לחמת כל כך קשה, באומץ ועקשנות מעבר ליכולות שלך כדי לקבל את השמות שלך בחזרה... אז על תותרי. "פשוט תשחררי", ככה הוא אמר לך כל הזמן. על כאב, על פחד, על דחיה, על כל מחסות פנימי. ואת הצלחת לשבור אותם בקלות ובמהירות... לידי זה היה מאוד קל ונהדר ויותר דומה למשחק... לידו, בידיים שלו הכל היה קל ועונג...
אבל עכשיו הוא הפך לטריגר. ואת... את לבד מול כל העולם. ואחרייך הילדים שלך. את עכשיו זאבה אייפה ומדממת שחייבת להגן על הגורים שלה קודם כל. זאת אומרת - להגיע למצב השלמות, לקדל ולהכליט גם את העובדה הזאת. לחדש את עצמך.
לבנות טובות קובים דברים רעים והן נשארות בנות טובות.
שילמת על השלמות שלך מחיר הכי יקר. שילמת בשני גברים.
בזה שאהב ואהבת, אבל הוא בגד בך פנימי ובפעם הראשונה בחייך את בחרת בעצמך מיד ובמקום.
ובזה שאהבת להיות איתו, נהנת ממנו, היית אמיתית איתו, הראשון האמיתי שלך. שלא רצה ממך כלום חוץ ממך ונהנה ממה שקיבל. ואפילו כאן את בחרת בעצמך.
עכשיו את בגהנום. אבל כתוב, שגהנום מוגבל בזמן. וכולם יוצאים ממנו. למדת לקבל ולפזר ולנטרל כאב. אז הלאה. את לא לבד.
נכון?
