מרתון על רגליים שבורות

נוסעת לירושלים

בוכה

עוד תהליך הכרות לא מוצלח

עוד יאוש

עוד כישלון

עוד פעם אני צדקתי

ידעתי מראש שלא יצא מזה כלום

אבל נתתי צ'אנס... 

עוד פעם נתתי צ'אנס...

בא לי סשן שבירה מכאיב בטירוף שלא יוכל לנשום ולזוז אחריו...

בא לי להשתכר ולרקוד על דלפק בפאב חשוך עם מוזיקה אירית ולעשן לעשן לעשן סיגריה אחרי סיגריה ולהדליק אחד מהקודמת...

בא לי להיות בים סוער בלילה גשמי חורפי, להשתגע, לצחוק, לצרוח, לקלל, לירוק, לרקוד את כל ריקודי המכשפה ולהוציא את הדרקון שלי החוצה... לתת לו להשתולל... לשחרר... 

לפעמים אני מתעייפת להיות ילדה טובה ולשמור עליו בתוכי. לכבות את האש שלו. לקבל את כל הכוויות עלי, על הנפש שלי ולשתוק, לנשום, לפזר את הכאב הזה יחד עם הכאב הפיזי מהסשנים... 

אבל... אסור לי... אסור לי... אסור לי...

The woods are lovely, dark and deep,   

But I have promises to keep,   

And miles to go before I sleep,   

And miles to go before I sleep.

בעצם, אולי למישהו בא לשתות קפה בשוק או בעיר העתיקה? אני עד הערב בעיר...