אחת לכמה זמן אני מקבלת תזכורת לקיום שלך. מקבלת… מילה חמודה מדי למה שבאמת קורה, אני מחפשת אותך. גם אחרי שנה וחצי יותר מדי מאז ששברת לי את הלב, אני לא מצליחה להוציא אותך מהראש שלי, אני לא מצליחה להוציא אותך מהלב שלי. תכלס אם להיות כנה הסיבה היחידה שאני כותבת כאן זה בגללך, כי ציפיתי למצוא אותך כאן, מהסיבות הברורות, בסוף מצאתי במקום אחר, אבל ברור שמצאתי כי מי שמחפש מוצא, ואני מטומטמת מספיק בשביל להמשיך לחפש אותך אחרי כל הזמן הזה שעבר. אחרי כמה שהכאבת לי וכמה שפגעת בי, וזה דפוק. אני דפוקה כל כך. אני כועסת על עצמי ברמות שבכלל הגענו למצב הדפוק הזה, אני כועסת גם עלייך הרבה פעמים כי מה עבר עלייך? באמת מה עבר לך בראש שזה היה נראה לך כמו משהו הגיוני לעשות? מה חשבת לעצמך ברור שאני בחיים לא אסלח לך, אתה לא טועה בזה, אני בחיים לא אסלח לך. אתה מכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת שזה נכון עם כל כמה שהנוכחות שלך בחיים שלי שינתה אותי יש דברים שלא משתנים, ואני לא טובה בלסלוח בטח לא במקרה הזה, כי לא מגיע לך. ולא הגיע לך בכלל מההתחלה אותי, בשום שלב. ואני האחרונה בעולם הזה שתתן לעצמה פידבק חיובי, אבל אני הייתי מדהימה, אני מושלמת חתיכת מטומטם אחד חוץ מלעשות לך טוב לא עשיתי שום דבר, אני בחיים לא אצליח להבין איך היית מסוגל לפגוע בי ככה אחרי כל הטוב שהבאתי לתוך החיים שלך. מה גרם לך לחשוב שזה משהו נורמלי לעשות. ברור שאני בחיים לא אסלח. נחמד לראות לפחות שמשהו אחד הבנת נכון.
לפני שבועיים. 15 באפריל 2024 בשעה 19:59