חולה בראש

לשכב עירומה במיטה. לרעוד מקור. להזיע. להרגיש את התולעים יוצאות מהכוס שלי. נוזלות על הסדין. זוחלות אל הראש שלי. נוגסות בגוף. חודרות למוח. מכאיבות. להסריח כמו אוכל שעומד על המדף ומתקלקל. לרעוד. להזיע. להיזכר בכל הנסיונות ליישר אותי. לעשות ממני שפויה. להרגיש את התולעים חופרות בראש. להרגיש את המחשבות נזרקות בין הקירות. לקרוע את העור. להראות לאנשים. לשמוע את הצחוקים. לרעוד. להזיע. להסריח. לנזול. לחפור.

אני הולכת ברחוב החשוך. פתאום מרגישה יד חזקה תופסת את היד שלי מאחור, ויד אחרת מושכת את השיער שלי. אני מרגישה פה נצמד לאוזן שלי. היא אומרת רק "שמעתי עליך, בהמה שמנה ומסריחה". היא גוררת אותי. בדרך היא צובטת את השומנים שלי בבטן חזק, וצוחקת.

היא מביאה אותי לתחנת דלק. התחנה סגורה וחשוכה. היא גוררת אותי מאחורי המבנה ופותחת דלת עץ ישנה ומתפוררת. היא זורקת אותי פנימה, לחדר השירותים המוזנח והמלוכלך. הריצפה מלאה בוץ. האסלה מלוכלכת ומלאה בשאריות. הריח כבד.

היא דוחפת אותי אל הקיר. היא מניפה את היד שלה ונותנת לי סטירה חזקה. אני נופלת, והיא מושכת אותי חזרה למעלה מהשיער. היא קורעת לי את החולצה, וצובטת את הציצים שלי חזק. היא נותנת לי בעיטה בבטן. אני נופלת. היא מרימה את הראש שלי וזורקת אותו לתוך האסלה. אני משתעלת ונחנקת. היא נותנת לי עוד בעיטה בבטן. הראש שלי צונח לתוך האסלה. היא מניחה על הראש שלי את הנעל שלה. השיער שלי מתלכלך בבוץ ושתן. הפנים שלי מרוחות בליכלוך שבתוך האסלה. היא אומרת "אז זה נכון מה שאומרים עליך".

היא מורידה את הרגל שלה חזק על הראש שלי. הראש שלי נדפק באסלה. היא הופכת עלי את הדלי עם האשפה. היא מורידה את הרגל שלה בבעיטה שוב על הראש שלי. היא מושכת אותי מהשיער וזורקת אותי על הריצפה. אני יושבת מולה, והיא מסתכלת עלי. השיער שלי רטוב ומלוכלך, הציצים שלי נפוחים וכואבים, הראש שלי כואב ומדמם. היא נותנת לי עוד בעיטה בבטן. אני מתקפלת. היא אומרת "איזה סירחון את עושה פה", ומסתובבת והולכת. אני שומעת את הדלת ננעלת מבחוץ, ואני נופלת אל הריצפה לישון.

ביום יש שם משרדים, והולכים שם אנשים מטופחים. גם הם יודעים שבלילה כל האזור הזה נהיה אפל. לא רק בגלל החושך. בלילה באים לשם טיפוסים אחרים. המבנים פתאום מתפוררים ומתקלפים. הריחות הופכים חזקים. הקולות הופכים גסים.

בשעות המעבר, בין היום ללילה, כל האנשים המטופחים בורחים. הם הולכים מהר. אולי הם ממהרים הביתה. אני חושבת שהם לא רוצים שירד עליהם החושך שם. הם בורחים ממה שהם יודעים שיהיה שם.

ורק אני יושבת על איזה קרש ומעשנת. מסתכלת איך החושך יורד. איך האנשים בורחים. איך האזור הזה הופך לאזור אפל. איך מופיעים שם אנשים מסוג אחר. אני נכנסת לחצר נטושה ומשתינה. מסמנת את הבית שלי ללילה.

אני מתחפרת בחדר שלי, במיטה שלי, מוצפת זיעה קרה.
כמה עצוב זה בשביל אמא שהבת שלה יוצאת מקולקלת.
כמה עצוב זה שכל נסיון לתת ולתקן נכשל.
כשכולן מסביב בונות לעצמן חיים, אני סתם בהמה מוזנחת.
מה ההבדל ביני לבין האחרות? כולן עוברות את אותה ילדות. כולן מתפתחות יפה, ורק אני יצאתי מקולקלת.

אני עומדת על הבמה. כל האנשים בקהל מסתכלים. ריח צפוף של עשן ואלכוהול. הם צועקים לי להתפשט. אני מורידה את הבגדים והם צוחקים ומוחאים כפיים. מישהי עולה לבמה, עומדת מאחורי וסוחטת לי את הציצים. היא מחזיקה אותם מול הקהל וכולם צוחקים. היא עוזבת אותם והם נופלים. היא נותנת לי סטירה חזקה עליהם, ויורדת מהבמה.

כולם צועקים לי "מסריחה". אני מכניסה אצבע לכוס ומריחה. הם צוחקים. הם צועקים לי להתפשט. אני כבר עירומה. אני מתחילה לקלף את העור. בהתחלה חתיכות קטנות. אחר כך יש לי מזל ואני תופסת קצה של עור מהכתף ומושכת, ורצועה רחבה של עור נקרעת ממני, מהכתף דרך החזה עד לבטן.

הקהל צועק "מגעילה", וצועק גם "עוד". אני ממשיכה לקלף. עכשיו זה יותר קל. הבשר שלי דהוי, כמעט שקוף. נוזל ממני דם וריר שקוף. מישהי עולה לבמה ומחזיקה אותי. היא מפילה אותי לתוך השלוליות שעשיתי. היא כורעת מעלי ומשתינה. זה שורף על הבשר שלי. הקהל צוחק ומתלהב. היא תופסת לי את הפיטמה ומושכת חזק עד שאני קמה.

אנשים בקהל מתחילים לצאת וללכת משם. אני מקלפת עוד עור מהרגל שלי. חלק מהאנשים מחכים רגע לראות, ואז יוצאים. אני מושכת חזק את הפיטמה שהאישה ההיא משכה לי קודם. השד שלי נמתח. אני מושכת הכי חזק שאני יכולה ותולשת את השד מהמקום. מישהו מוחא כפיים. אני תולשת את השד השני והוא נופל על הריצפה. כל הגוף שלי נוזל בלי שליטה. מישהו בא וזורק עלי סמרטוט ריצפה. אני שוכבת בתוך השלולית שלי ומתנגבת, ורואה מישהי עם גוף מושלם עולה לבמה ורוקדת. הקהל מוחא לה כפיים וזורק לה נשיקות באוויר.

יש ברחוב שלי אישה אחת, שכולם תמיד חושבים שהיא מוזרה. היא מוזנחת ושמנה. היא בקושי הולכת. יש לה שיער אפור יבש ומקורזל על הראש, ושערות מיותרות על הפנים. היא תמיד מחזיקה כל מיני שקיות ומבקשת שיעזרו לה לסחוב. אף אחד לא רוצה לעזור לה.

אני ניגשת אליה ומציעה לה עזרה. היא מסתכלת עלי בחשדנות. אני סוחבת לה את השקיות, והיא הולכת לאט. הטרנינג הירוק שלה רפוי, ולא מחזיק את הגוף שלה. הבטן שלה משתפלת בין הרגליים שלה. הרגליים שלה עבות, מחוספסות וגסות כמו גזעי עץ. היא מובילה אותי לדירה שלה. היא פותחת את הדלת והריח מכה בי. ריח של הזנחה ושל ליכלוך. הדירה קטנה, מלאה טחב ושקיות עם בגדים מסריחים על הריצפה. היא לוקחת את השקיות מהידיים שלי ומנסה לסגור את הדלת. אני מבקשת להיכנס. היא מסתכלת עלי ומנסה לדחוף אותי החוצה.

אני רוצה להישאר שם, איתה. אני מתחננת שהיא תכניס אותי. אני מתכופפת ונצמדת לרגל שלה. אני מנשקת את הרגל המזיעה והשעירה שלה. אני נגררת אחריה לתוך הדירה. היא סוגרת את הדלת. היא מזיזה קצת שקיות. אני מנסה לחבק אותה והיא מתחמקת. היא הולכת לשירותים. אני שומעת אותה משתינה ופולטת שם נפיחה ארוכה. אני מתקרבת לדלת של השירותים. הריח של הבגדים מהשקיות חזק יותר.

היא יוצאת מהשירותים ומופתעת לראות אותי שם. אני מנסה להריח את השירותים מרחוק ואז מחבקת לה שוב את הרגליים. היא מנתקת אותי מהן, בועטת בי. היא הולכת לחדר שלה ואני רצה אחריה. החדר שלה סגור וחשוך, מלא ריח טחב וזיעה. היא אומרת "מה את רוצה?". אני אומרת שאני רוצה לעזור לה, לעשות לה טוב. היא אומרת לי "לכי מפה כבר". אני מנסה לחבק אותה, והיא מעיפה אותי ממנה בכוח. אני מנסה להיצמד אליה, קוברת את הראש שלי בין הרגליים שלה, מנסה להראות לה שאני יכולה לענג אותה. היא זורקת אותי משם ואומרת לי "משוגעת, לכי מפה!". אני מנסה לנשק אותה, והיא נותנת לי סטירה חזקה. היא אומרת "אני אקרא למשטרה, יא לסבית!". אני מסתכלת עליה. אני לוקחת שקית עם בגדים מהריצפה, ומריחה קרוב. היא חוטפת ממני את השקית ונותנת לי עוד סטירה. היא קמה וגוררת אותי לדלת. היא מושכת, בועטת וגוררת אותי החוצה, וטורקת אחרי את הדלת.

היא מעירה אותי. אני עירומה על החול. המבנה הנטוש הזה הוא הבית שלי. הסרחונות של השתן והחרא, שספוגים בכל פינה שלו, הם האוויר שלי. היא מושכת את היד שלי חזק ומעמידה אותי.

היא הולכת איתי ככה, גוררת אותי אחריה. הרגליים שלי שמנות אבל חלשות. הסינר הלבן על הבטן שלה מרוח בדם. היא זורקת אותי על הריצפה של חדר הקירור. מסביבי תלויות גופות של פרות. היא בוחנת את הגוף שלי, מסתכלת על הצלקות והמכות. היא מתלבטת. היא מגרדת בראש שלה, ואז מגרדת בכוס שלה, מתחת לבטן השמנה. הידיים שלה חזקות, הציצים שלה גדולים, אבל כל כך נפולים עד שאי אפשר לראות אותם, הרגליים שלה שעירות, מלאות ורידים בולטים. היא צובטת את השומנים שלי, לובשת כפפה ומכניסה אצבע בין פלחי התחת השמן שלי.

היא מתרחקת ממני. אני נופלת על הריצפה. היא לוקחת את הצינור ומתחילה לשטוף אותי מרחוק. זרם המים קר, קשה וכואב. החול נשטף ממני עם המים לתוך הביוב. אני מסתכלת מסביב על הבהמות. היא סוגרת את הברז, מניחה את הצינור בצד, ומשחיזה את הסכין שלה.

היא תופסת אותי חזק ומעמידה אותי מולו. הוא מתחיל בסטירה חזקה. הוא מיד נותן לי עוד סטירה חזקה. הוא בועט לי בכוס. אני מנסה להתקפל, אבל היא מחזיקה אותי חזק. הוא מושך לי בשיער ומעמיד את הראש שלי ישר. הוא נותן לי אגרוף בפנים. היא צוחקת.

היא זורקת אותי על הריצפה. שניהם בועטים בי, בבטן ובראש. הם מקללים אותי. אומרים לי שאני זונה. אני בקושי יכולה לענות להם. היא לוקחת מקל ומרביצה לי בכל הגוף. המקל נשבר, והיא ממשיכה.

היא מושכת אותי למעלה ומכופפת אותי על השולחן. היא מחזיקה אותי חזק בשיער, ופתאום דופקת לי את הראש בשולחן. אני מרגישה סחרחורת. הוא מתחיל לזיין אותי חזק. היא ממשיכה לדפוק לי את הראש בשולחן. הוא אומר "חתיכת פרה הכוס שלה פתוח לגמרי. אני לא מרגיש כלום". היא אומרת לו "תזיין אותה בתחת השמן שלה". הוא חודר לתחת שלי ומזיין חזק. אין לי כבר כוח לצעוק. הוא גומר ויוצא, מעמיד אותי ומסובב אותי אליה. היא מסתכלת עלי כמה שניות, אני מתחילה שוב לנשום, ואז היא מניפה את היד שלה ונותנת לי סטירה הכי חזקה שהיא יכולה.

הם זורקים אותי ברחוב, היא מתכופפת ומשתינה עלי. הפצעים שורפים לי. שניהם נותנים לי עוד כמה בעיטות בבטן. היא מתכופפת ודופקת לי את הראש במדרכה. הם צוחקים והולכים.

יורד לי דם ורוק מהפה, הגוף שלי שורף וכואב, אני מלקקת את המדרכה, ונרדמת עליה.

"או שחותכים לך את הכוס וזורקים, או שחותכים לך את שאר הגוף ואת נשארת רק כוס"

אני בוחרת באפשרות השניה.

בשלושה ימים הצלחתי לריב עם אמא שלי, אבא שלי, המטפלת שלי, חברה שאני בקושי נפגשת איתה גם ככה, ועוד כמה מכאן, שאני לא מכירה בכלל.
איזה כשרון.
מסריח לי בגוף. מסריח לי בנשמה.
בא לי להקיא.
יש לי בעיה עם קשרים ויחסים.
אני כל הזמן מרגישה שלא מבינים אותי.
הטעות שלי היא שאני כל הזמן עוד מנסה.
עדיף לחפור בתוכי לבד. עד זוב דם, ושאר נוזלים.
לשתוק קצת.