לפני 15 שנים. 21 בדצמבר 2008 בשעה 17:46
"בוקר טוב אדוני"
"בוקר אור שפחתי, תוכלי לעבור במכולת? דרושה לי ריבה אדומה, מספיקה צנצנת קטנה את יודעת, מאילו האדומות זרחניות. שימי לב שכשאת הופכת את הצנצנת הריבה לא זזה לשום מקום."
בוקר, רכשתי את הריבה האמורה, והמשכתי לעבודה, לא לפני שביקשתי מאדוני אם יואיל, להזכיר לי להביא איתי את הדברים ששכחתי במקרר בעבודה יום קודם.
המחשבות מתגלגלות, יום העבודה מסרב לזוז, הוא מתקשר לעדכן שסיים מוקדם, ושהוא כבר יחכה לי בבית. והזמן מסרב לזוז, וכעת אני יכולה לשכוח מתזכורת, מזל שהתיק כבד בשל הריבה. שתי דקות לחמש, אני עפה למטבח, מוציאה את מה ששכחתי אתמול, ואצה לאוטובוס, נדמה כי היום הזה כולו נגדי, האוטובוס שמתעכב, התנועה הזוחלת, הקשר ההדוק בבטני, והרטיבות המחלחלת.
אני טסה במעלה המדרגות את שתי הקומות לדירה, חושך, בשקט פוסעת למטבח. מדליקה את הדוד, מניחה את הקניות במקום, מסירה את בגדי, אוספת שתי כוסות ושתייה, ועל קצות האצבעות הולכת לחדר השינה. שיט, הכוסות מקרקשות, הן בטח יעירו אותו, אני ניגשת למרשותיו.
פניו מציצות אלי מתחת לכסתות, "נא לא לשכוח את הקניות במקרר" – "זכרתי אדוני". "נא לזכור להדליק את הדוד" – "הדוד דלוק אדוני". "נא לזכור להיכנס מתחת לשמיכות" ממממ כל כך נעים וחמים שם מתחת, חיבוק חם ונשיקה, אני מתחילה להעיר את אדוני משנתו המתוקה...
אני מסדרת את כל הצעצועים לפניו ומתיישבת מולו, אצבעותיו צובטות את פיטמותיי, מרימות מורידות מושכות לימין ולשמאל, וההחלטה נפלה. חבל הובא ושד אחד נקשר, נלפף בלולאה הדוקה. אני נשכבת פרקדן, ומטלית לחה עוברת על עורי, אבקת סוכר מפוזרת בנדיבות, ומעט ריבה על הפיטמה.
המצלמה נשלפה, והפלאש בידי, אני מרימה זרועותיי ומכוונת בהתאם להוראות.
הוא נע סביבי, מצלם, בוחן בודק, משנה קצת פה, מסדר קצת שם, המצלמה מתקתקת, הפלאש מהבהב. מדי פעם ידו חולפת על בטני, או מסדרת את האבקה על השד, ואני נרעדת, בטני מתכווצת פנימה, ועולה בי שוב התחושה, הרצון העז. אני מרגישה את הרטיבות הגואה, כל כך רוצה מתאווה, להרגיש אותו בתוכי. ידיי עייפות מעט, כואבות, אחרי שעה וחצי וכ 150 צילומים, אדוני שבע רצון, מסיר את החבל הקושר, המשאיר סימניו האדומים על עורי הלבן ושולחני להתקלח.
כשאני חוזרת, הוא מאותת לי לשוב למיטה, עובר איתי על התמונות, ואז מחזיר את המצלמה למקומה. אני נושקת לו לאות תודה, הוא אוחז בשערי ומוריד את ראשי למטה, אני לוקחת אותו בפי, וחשה בו מתעורר לחיים, אדוני הופכני על בטני סותם את פי ביד אחת חודר לתוכי ובידו השניה מוצא את השד השני למחוץ בין אצבעותיו.
נקודת אושר ושלמות
ובין לבין הייתה גם
השלולית
