לפני 15 שנים. 5 בינואר 2009 בשעה 21:00
כל אחד עושה בחירות בחיים, כל אחד בוחר בנתיב זה על פני נתיב אחר.
אף אני עושה את הבחירות שלי. לפעמים, וזה קורה לי לא מעט, אני בוחרת את הנתיב הפחות מקובל,
ישנו שיר מפורסם של The Road Not Taken - Robert Frost
אם תציצו בלינק תראו שם את מילות השיר. ושם כתבתי כך:
ולי יש את הדרך שלי ואני נאמנה לה כי אני נאמנה לעצמי
וכשאני באה, אני מביאה רק את עצמי
אני מביאה את כולי
שאלו אותי אם זו דרך שלישית ואני עניתי
שלמעשה זו הדרך ההיא שרובם מתעלמים ממנה, כי היא קצת יותר קשה ומפרכת, אך הרבה יותר יפה ומעניינת.
מאד קל לעשות את מה שפופולרי ומקובל בחברה בה אנו חיים, היות והיא מאד שיפוטית, מקובעת, ואף אכזרית כלפי אילו שלא צועדים בתלם.
אם אביט אחורה עוד לימי בית הספר העליזים אראה שתמיד הייתי שונה מכולם, כבר אז בחרתי את הדרך שלי, ו"שמתי קצוץ" על מה יגידו.
זה לא שמרדתי, או שיחקתי באנטי, פשוט הייתי אני.
ואנשים העריכו אותי ומעריכים אותי מאד, אולי דווקא בגלל שלא חיפשתי את ההערכה הזו, אולי דווקא בגלל שלא ניסיתי למצא חן, אולי דווקא בגלל שפשוט הייתי אני, וראו שזה אמיתי מבפנים.
לפעמים הבחירות שאני עושה עלולות דווקא להראות כפשרה, בחירה פחדנית של מי שאין לו רצון או עייף מן החיים. ואכן יש לא מעט מקרים כאלו של אנשים המוותרים לעצמם, אנשים שלמעשה מוותרים על עצמם.
אבל הבחירות שלי אינן מגיעות מפחד, למשל זוגיות, אינני חוששת להיות לבד, אינני פוחדת מהלבד, הייתי בו לא מעט כשרציתי בכך, ונהנתי ממנו מאד.
לו רציתי זוגיות רגילה, כל מה שאני צריכה הוא רק להרים טלפון, בעצם לבחור למי לצלצל, יכולתי לו בחרתי בכך להיות "מצויידת" בחבר צמוד, שהיה לו רק הסכמתי, אורז את מזוודותיו, ועובר לגור איתי בשניה. לו רק הייתי אומרת לו כן. הייתי יכולה ללכת לישון לידו ולקום לידו כמו שהציעה פה מישהי באחת התגובות.
זו הבחירה הקונבציונלית, בחרתי בה פעם למשל כשהתחתנתי. אבל אורח החיים הזה לא מתאים לכל אחד, כרגע הוא לא מתאים לי . היו לי מערכות יחסים ארוכות, אבל בשורה התחתונה, משהו היה חסר לי שם, משהו בשעון לא תקתק, ואני פיזרתי את הפגנה.
אני תערובת מוזרה, מצד אחד אני זקוקה מאד לאורח חיים BDSMי, האספקט הזה משמעותי מאד עבורי, ההתמסרות, הנתינה, The Power Exchange, אני מרחיבה את הגבולות, מאפשרת לו יותר שליטה, לא כי הוא ביקש אלא כי אני מעוניינת בכך. מצד שני, אני אדם חזק, שורד, עברתי לא מעט סערות וטלטלות, והתגברתי על כולן, לרוב בכוחות עצמי, לעיתים נעזרתי בחבר לדרך, אבל נשעתי יותר על כוחותיי.
אני אסרטיבית, חזקה ומקצועית, החייבת להסתדר בכוחות עצמי, אני שאפתנית, דעתנית, ונבונה היודעת בדיוק כמה אני שווה, אך מצד שני, לידו, אני ילדה טובה, נאמנה, קשובה, הנענית ברצון ובשמחה לרצונותיו.
וכל זה נעשה מבחירה חופשית, אין פה שיקולי נוחות, פחדנות, וחרדות נטישה.
מתכון המשפחה הקונבנציונלית הולך ונעלם מן העולם, היום מדברים הרבה על המושג"המשפחה החדשה"
משפחות בהן יש הורה אחד, זוג הורים בני אותו מין ועוד.
גם המושג זוגיות השתנה, הפוריטניות, השמרנות האופיינית לתרבות המערבית הולכת ומתפוגגת. הדינמיות מכתיבה שינוים. ניתן לראות לא מעט משפחות בהן יש יותר משני מבוגרים המנהלים משק בית משותף על כל האספקטים הנובעים מכך. כל אחד בונה לו את המתכונת הטובה לו (אלא אם כן הוא סתם בעל יצר הרס עצמי).
אני רחוקה מאד מלהתפשר, עבורי להתפשר זה להכניס אלי גבר הביתה רק כי אני לא רוצה לישון לבד, או שיהיה מי שיסע איתי הביתה בלילה אחרי מסיבה. ובדרך "להנות" ממין פושר, ונילי. אני לא מתפשרת! אני תופסת את האושר בשתי הידיים ומצמידה אותו אלי. אני בחרתי לי כאדון, גבר, שאני רואה בו אדם משכמו ומעלה. הוא אמיתי אכפתי ואוהב. והוא עושה לי טוב בדיוק במקומות הנכונים. מינית, גופנית, נפשית ריגשית ושיכלית. הוא נמצא שם עבורי תמיד, גם אם הוא לא קרוב אלי פיזית. (באותה המידה הוא יכל נניח להיות רב חובל באוניה החוזר הביתה כל חצי שנה.) אז בשל העובדה שאני ישנה לבד בלילה חסר לי משהו?
אני עובדת קשה למחייתי, אני עצמאית כלכלית, אף אחד לא חודר לי לחשבון הבנק שלי, ובודק כמה הוצאתי ועל מה. אם בא לי לבשל אני אבשל, ואם לא, אז לא, אני בטח לא צריכה לרוץ אחרי הגרביים של אף אחד. במובן מסויים אני נהינית משני העולמות. יש לי אושר ועונג עם גבר מדהים ואדון נפלא ללא העול של "תחזוקת בעל" בדיוק כמו סבתא וסבא, הם נהנים מהנכדים, בלי העול שבגידולם וחינוכם ולקום אליהם בלילה ולרוץ איתם לרופא.
אם וכאשר ארצה יום אחד יותר, אני אדבר.
ומה עם עינה הצרה והירוקה של הקנאה?
מאד פשוט - אדם מאושר ומסופק החש כי כל צרכיו מלאים, אין לו זמן ואין לו על מה ובשל מה לקנא, ובכלל, הרגש הזה אגב זר לי מאד. או לפחות זר לי במובנו הפשוט. כי אצלי זה מתורגם לסוג של אמביציה ושאפתנות. כשלמשל חברתי ידעה לצייר היטב, אני השקעתי מאמצים חיוביים בלצייר טוב לפחות כמוה.
הרבה אנשים מרימים גבה ולא מבינים, ובטח שלא מקבלים, אבל זה רק בגלל שהברגים שכולאים אותנו בתוך הריבוע של "מה שצריך ונכון" חזקים מאד, וכל מה שמחוץ לקופסא הוא מוזר וקשה לעיכול. כי בכל האגדות יש נסיך על סוס לבן לנסיכה בארמון, אבל אני מעדיפה לכתוב לי את האגדה שלי בדיוק לפי טעמי ורצוני.
זה בדיוק העיניין, הכל זה פשוט בחירה, מה אדם בוחר לעשות, ואיך הוא בוחר להרגיש. ובאיזו עין להתבונן על דברים.
אני בוחרת להביט על חצי הכוס המלאה. (אינני מתעלמת מהריקה,, היא פשוט ריקה)
אני בוחרת לאהוב
אני בוחרת במה שעושה לי טוב.
אני בוחרת לתעל מחשבות ורגשות לכיוונים חיוביים. להשתמש בהם לתועלתי, בלי לגרום נזק לסביבתי.
אני בוחרת להיות 100% אני.
אני חלק מקשר BDSMי האדון שלי נשוי ומנהל אורח חים פולי אמורי, קרי אשתו כבר ידעה לפני, שהוא מעוניין בי כשפחה. היא מודעת ליחסים ביננו ואנו בקשרי ידידות טובים.
סיבה למסיבה - הוא דוגמא לכך.
