"גיבורים ישרפו אותך כדי להציל את העולם,
אבל רשעים ישרפו את העולם — כדי להציל אותך."
זה נשמע נורא.
אבל יש בזה יופי שאי אפשר להסביר.
פרוע. חשוף. אמיתי.
כשאני שוקעת בספר, אני לא סתם קוראת.
אני נשאבת.
נעלמת לתוך עולם שבו אתה קיים
אתה עם כל הרוע, היופי, האכזריות, השייכות.
בימים של חרדה, של שבירה, של בכי
אתה תמיד היית שם.
הגבר מהדף.
אמרת את המילה הנכונה.
נגעת בנקודה הכי עמוקה.
עשית בדיוק את מה שגבר אמיתי לעולם לא יעז.
שליט
אכזר
רך רק כשאני נשברת.
ולמרות הכול או אולי בגלל זה
אני תמיד הייתי שלך.
וזה קשה.
כי בעולם האמיתי, איך אני בכלל אמורה למצוא מישהו כמוך?
כל יציאה, כל דייט, כל ניסיון – מחזיר אותי אליך.
אני לא טובה עם העולם שבחוץ.
הוא לא מספיק לי.
הוא שקט מדי, רגיל מדי.
אני רוצה אותך.
את ההרס. את הרעל. את השליטה.
אבל גם את השייכות.
את המילים הנכונות.
את היד שתופסת אותי בדיוק כשאני נופלת.
אתה לא אחד. אתה רבים.
כל דמות בספרייה שלי היא אתה.
וכל אחת מהן מזכירה לי מה אני באמת צריכה.
עם קעקועים שמדברים בשקט.
עיניים שאומרים שלי.
ידיים שיודעות מתי להכאיב ומתי להחזיק.
גוף שמרגיש כמו סוד שנשמר רק בשבילי.
ונוכחות שאי אפשר לברוח ממנה, גם לא בין דפים.
העולם רק מציע.
אתה לוקח.
אתה דורש.
אתה מדמם יופי וסכנה.
ואני בולעת אותך בשקט, שוב ושוב.
כי בינך לביני,
יש משהו שאי אפשר לכתוב עד הסוף.
משהו שאפשר רק להרגיש.
על דף.
בלב.