מגלה עולמות

אומרים שבמערכת יחסים "התקווה נעלמת אחרונה".

מאז שמערכת היחסים שלי עם הפרודה התחילה להידרדר שמתי לב שהחשק ליצור הולך ופוחת.

אני אוהב מאוד ליצור ואם הייתי חסר מודעות ההגדרה העצמית שלי היתה אמן, אבל לא. אז הכי קרוב זה אומן (כן יש הבדל).

זה מאוד מוזר לי כי את שאר תחומי החיים - עבודה,סידורים,תחזוקת הבית אני מבצע פחות או יותר אותו הדבר.

אבל היצירה- העשייה שלא לצורך פרקטי ממש או הכנת "מוצר" שימושי אבל עם חריגה מוגזמת בעלויות החומרים והזמן המושקע בכדי לעשות אותו לפי טעמי והכי טוב שאפשר, זה לא.

למה?

 נראה לי שזה יושב על אותו המקום של משחק בפסיכולוגיה. רק כאשר כל  הצרכים הבסיסיים מסופקים האדם מתפנה למשחקים.

אז אני מרגיש טוב ויש לי זמן פנוי אולי חסרה לי בעצם רק מוזה...