זאב רווח היה לא רק שחקן קומדיה מוכשר אלא גם אמן סאטירה עדין, שהצליח לשלב בין הומור קליל לביקורת חברתית חדה. בדמויות הרבות שגילם, מ”הפרחח” ועד ל”בן השכונה”, רווח הצליח להציג פערים חברתיים, הבדלי מעמדות, ומתח בין-עדתי בצורה שהצליחה להצחיק אבל גם להכאיב. הוא שיקף את המציאות הישראלית של אותה תקופה, כשהשתמש בקומדיה ככלי להעברת מסרים חדים על עוני, קיפוח ועדתיות, תוך יצירת הזדהות עמוקה עם דמויותיו.
הציטוטים המפורסמים מסרטיו, הפכו לחלק בלתי נפרד מהשפה היומיומית הישראלית, מהדהדים בכל בית ומעלים חיוך גם שנים אחרי שיצאו לאקרנים. סרטיו של רווח היו אירוע משפחתי של ממש – הם חיברו בין דורות, גיבשו משפחות שלמות סביב מסך הטלוויזיה ויצרו תחושת שייכות וחום ביתי. עבורי, כל מפגש עם זאב רווח על המסך היה כמו לחזור הביתה – הוא גרם לי להרגיש שמישהו מבין את המצוקות הקטנות והגדולות של היום-יום, והכל בעטיפה הומוריסטית מנחמת.
תודה לך, זאב רווח, על התרומה העצומה שלך לתרבות הישראלית, ועל ההשפעה האדירה שהייתה לך עליי. אתה היית ועודך חלק מהזהות האישית שלי, והמורשת שלך תמשיך לחיות בלבבות של כולנו.
