נסיון עבר ונסיון עתיד

10/30

הוא נשאר קצת במיטה, קצת יותר מדי, לא בוכה אבל שבור וכאוב, הוא לא רצה לראות ובטח לא לדבר עם אף אחד, הוא הרגיש מחולל, הרגיש חלול, מרוקן, הרגיש כמו שחשב שאדם במצבו ירגיש, האור מבחוץ הפסיק להאיר, וכך גם אורו הלך וכבה.
לבסוף מצא כוחות, טיפה אנרגיה נפשית להניע את הגוף, מה שהרגיש כמו מספר דקות היה בפועל מספר שעות ארוכות, כל הבית נצבע בשחור, הוא פסע למקלחת בהליכת ברווז, לבוש בשמיכה שלקח מהחדר, משהו שיגן עליו מהאפלה שביקרה בו, משהו שיפריד אותו מהשאר, הוא התפשט במקלחת, מביט במים הנשפכים מטה בעוצמה, מהרהר בחייו, כמה השתנו, כמה מה שהכיר במשך שנים כבר הפסיק לתאר אותו, הוא הרגיש שהיום הזה היה לקוח מסרט ישן בשחור לבן, סרט ללא מילים וללא צבעים, אדי מים עלו כשטיפות ירדו, הוא נכנס תחת המים השורפים, מרגיש שזה מה שהוא ראוי לו, כאב, צריבה בגוף, שריפה של העור, הרגיש שהכאב ישחרר אותו, יעלים את מה שקרה.
הוא קבר ראשו תחת המים החמים, ככל שגופו האדים כך הצליח להתרגל לצריבת המים, הדלת נפתחה באיטיות, היא הביטה בצעצוע החדש שוטף את עצמו, שולחת ידיים לתוכה, מאוננת ומתענגת על הכאב שלו, לא יכולה ולא רוצה למנוע מעצמה את ההנאה.
יד מחבקת את גופו מאחור, הוא נבהל, הוא זיהה את בעלת היד וננעל, קפוץ כמו אגרוף לא מנוצל, הוא לא יכל להניע שריר, כמו לפני כמה רגעים ארוכים במיטה.

היא חפנה אותו מאחור, לוקחת את איברו בידה, מייחסת את איברו אליה, היד השניה על החזה שלו, מושכת ומצמידו אותו לכיוונה, אילו רק ידעה שאין באפשרתו לזוז אולי היתה מוותרת על היד, הוא הרגיש בשנית איך היא נצמדת אליו מאחורה, נזכר במה שקרה בפעם האחרונה.

פחד ואימה בעיניו למרות שלא ראתה, ידה עוברת על איברו הרטוב, משפשפת את הצעצוע שלה כאילו שמנסה לגרום לג'יני לצאת מהמנורה, הוא לא רצה אבל נעמד לו, הוא ניסה להילחם בזה אבל הוא כבר היה זקור, לשונה מלקקת את תנוך האוזן מושכת לפיה ומוצצת, "כן זונה שלי, אני יודעת שנעים לך" אומרת ומאוננת באינטנסיביות, המילים היו כחצים שנמשכים החוצה, לא רק שפילחו את בשרו כשחדרו - עכשיו היא שולפת אותם בברוטאליות, משאירה גוף פצוע ועור קרוע.
ידה לא פסקה, אצבעותיה שרטו קלות את הבייצים הקפוצות, מעבירות בבייצים תחושה שלא הכיר לפני, הוא כל כך רצה שהתחושה בבייצים תמשיך, היא היתה יותר טובה מתחושת הפחד והכאב והתחושה הזאת גרמה לו לשכוח.
גופה החל להתחכך ברגלו, דגדגן ורדרד שמובל על ידי חרמנתו משתפשף בגבר שמובל על ידי כניעתו, היא התענגה על כל תנועה, אך יותר מהכל התענגה על כניעתו המהירה, ממה שהיה פעם גבר הוא הפך לזונה והכי חשוב, זונה שלה, עוד זונה מיני רבות שהיו לה בחייה, כמו חרוז נוסף בשרשרת ארוכה.

ציפורניה החלו להינעץ בבייצים שלו, מוסיפות לכאב שכבר חווה ואז היא גמרה, נועצת שיניה בכתפו, רוטטת ונשענת עליו, מבלי לומר מילה היא החלה להטיל את מימיה על רגלו, צובעת את המים בגוון צהבהב.

קולה הדהד באוזנו אחרי שיצאה "אם תשאר אתה תחווה את מה שלא חווית בחייך, זאת

הבטחה".

 

9/30

*טריגר אונס*

 

בהתחלה הוא ניסה להשתחרר, אחרי זה הבין שאין למה, הBBW שאליה נמשך כמו פרפר לאש הצמידה אותו חזק למיטה, תחושה שונה עברה בגופו, הוא לא רצה את זה אבל פחד לדבר, פחד להפריע לה, הוא נהנה יותר מדי בכלוב הזהב של המיניות הפמדומית מכדי לעצור אותה, חשש שזה יגמר אם יספר, חשש שיפסיד את מה שכל כך היה כמהה לו.

יד אחת על גבו, שעונה בכל משקל גופה, חודרת באיטיות נוראית, מפלחת את ישבנו האדום מהמכות, עדיין רטוב מהיין ששפכה, הסטרפאון נכנס אט אט, מתקדם כשהפחד עולה בראשו, כל תנועה תכאיב יותר אז הוא פשוט שוכב שם, כמו גופה, כמו מזרן, שוכב שם כמו בובת מין שעד לא מזמן היתה בן אדם עם רצונות, שוכב שם רק מחכה שזה ייגמר.

היא גנחה מעונג צרוף, הסטרפאון הדו ראשי חדר גם אליה, בכל תנועה היא הרגישה גם, בכל תנועה התרגשה גם, "כן זונה שלי" היא גנחה מעליו, מזיינת אותו באגרסיביות, משפדת אותו כמו שגברים רבים זיינו אותה בעבר, בלי רגש, בלי אהבה, רק סקס זמין ואינטנסיבי, היא חדרה לתוכו כשחרור, כניצחון, היא פילחה את ישבנו כי ככה היא נקמה באותם הגברים, מזיינת בלי רגשות או תחושות, מזיינת כי היא יכולה, ככה היא למדה להרגיש כוח.

הוא לא גנח, פניו התעוותו פעם אחר פעם, צרחות חרישיות, כל כניסה מחדש קרעה אותו עוד קצת, ישבנו שרף מבפנים ומבחוץ, המילים שאמרה לא עזרו לו - להפך, המילים הוסיפו להשפלה, הן לא הרימו אותו ונשאר לו רק לקבור את פניו בכרית בנסיון נואש שלא תראה אותו, בנסיון להתחבא מהעולם, למרות שיותר מהכל לא רצה לראות כלום, לא רצה זיכרונות ויזואלים של מה שהיא עושה בו.

היא לא מיהרו לגמור, היא לא מיהרה לסיים, והוא שכב שם, גמור, גרונו חנוק למרות שלא צייץ, פצוע בגוף ובנפש, בוכה מבפנים אך לא מבחוץ, אף אחד ואף אחת לא יראו אותו בוכה.

היא נשכבה עליו אחרי פורקן ארוך, מחייכת חיוך חתולי שהוא לא ראה, לא מודעת למה שמתחולל לו במוח, התנוחה רק העמיקה את ההרגשה בתוכו, אבל הוא לא אמר, הוא לא בכה, היא לחשה לו באוזן שזה היה מדהים אך הוא לא הגיב, הזונה שלה כבר לא הרגיש אנושי, הצעצוע שלה כבר לא הרגיש במשחק, היא נשקה לו באוזן ואמרה "תשחרר את עצמך" והניחה בידו

מפתח

8/30

הדוב נשאר על הריצפה, חיכה בסבלנות עד שהגבר הערום יגמור, הוא הביט בשתי ידיה של האדונית שלו עולות ויורדות, מאוננת את הזין היפה של הגבר, הוא הביט בוריד הבולט בצד ובכיפה הגדולה, הוא הביט בזרע הלבן והסמיך בקנאה ולבסוף הוא ליקק את אצבעותיה של הגותית, טועם, אוכל, בולע את הזרע, מלקק כל טיפה וכשסיים היא החלה לאסוף מהזרע שהותז על הגוף ומהריצפה.

היא חייכה ככל שהוא נגעל יותר מהטעם, אפילו צחקה כשהחל להשתעל - כמה שהיא אהבה לדחוף לו את האצבעות עמוק לכיוון הגרון, הוא הוציא את לשונו כשבלע ובת ורה היא מרחה את השאריות על שיער גופו, עושה לו קשרים בשערות החזה הדוביות שלו.

שני הזכרים עדיין שכבו ערומים, רק האישה ישבה בבגדים, מחייכת ומשתעממת " ניצלת זונה שלי" היא אמרה לכיוון האדם הסחוט, " אני לא ממש אוהב את הכינוי הזה" הוא ענה באשרת פנים טיפה רצינית על אף שהרגע גמר, "לא נורא, עוד תתרגל זונה שלי" ונתנה לו סטירה על האיבר שעדיין עמד, מה שכאב היה העלבון יותר מהמכה.

היא נעמדה והצביעה על הדוב "כוס יין למרפסת, כלים, כביסה ותחכה בסלון עד שאקרא לך" הדוב שמע ונעלם בשניה, מסתובב ערום בבית במהירות, היא הרימה את ידה ונקשה באצבעותיה "תתלבש, רק בוקסר ולמרפסת" היא יצאה מבלי לראות את הגבר מתלבש אך היא ידעה בוודאות שהוא מבצע את שאמרה.

היא חיכתה לו במרפסת, יושבת על כיסא מתכת שחור כשלידה מאפרת מתכת זולה המכילה בדלי פייסלים, כוס יין בידה, הוא נעמד מולה, ראשו גבוה ממנה "שב, אתה מסתיר את השמש" הוא חיפש אך לא היה כיסא נוסף, מראה הדוב הערום המתרוצץ בבית כבש את תשומת ליבו, "שב!" היא פקדה בשנית וישבנו פגש את הריצפה במהירות.

הם דיברו על הרבה ועל כלום, הוא שאל איך היא התחילה ולמה זה כזה מגרה אותו, היא צחקה "כי אתה זונה קטנה", לגימה נוספת והיא קרבה אליו, מנשקת אותו  בפה מלא יין, מעבירה לו את הנוזל האלכוהולי, חלקו מטפטף על בגדיו, מכתים אותם.

הוא בלע את היין והם המשיכו בשיחה שנראתה לו סתמית, הוא לא סיפר את סיפור חייו, רק נתן אנקדוטות לדברים שרצה, הוא חשב שהוא מוביל את השיחה כי היה פיקח וחד, אולי אפילו מתוחכם אבל הוא שכח מהפרט הפשוט, הואהיה שלה מהרגע שנכנס לחנות האביזרים.

 הוא ביקש עוד שלוק מהיין, בעיקר כי רצה לטעום את שפתיה בשנית, לחוות אינטימיות כמו שהכיר, היא לקחה לגימה והרימה את ראשה מהסנטר, קרבה אליו וירקה לו לפה "לך לחדר, תחכה לי על המיטה בעירום" ובזמן שגבו הופנה כלפיה היא הוסיפה "על הבטן".

היא לקחה את הזמן, התענגה באיטיות על היין, כוס אחר כוס שלוק אחר שלוק, מחלקת הוראות לדוב לפני שעברה מבעד למשקוף החדר, תיקתוקי העקבים נשמעו חזק, הוא לא ראה אותה אבל זה היה ברור, היא הפליקה לו על הישבן מבלי סיבה ואז שוב, המשיכה ככה עד שכאבה לה היד ואז המשיכה, היא שפכה לו קצת יין על חור התחת והעבירה שם אצבע, מרחיבה לו את החור.

הגבירה הגותית נעמדה על רגליה, הולכת ליד ראשו, מצחקקת על העקבים שנעלה, שערו נמשך מעלה וראשו התרומם הוא לא ראה את תותב הסיליקון, הוא רק ראה את ה

צל

7/30

הניידת נעלמה באופק לצלילי צאקלקות מייללות, הוא נשאר עומד מול המקום האחרון שבו הרגיש חי, מול חנות אביזרי הסקס עם הדלת הנסתרת, הוא נכנס בלי לחשוב פעמיים, מחפש את הבחורה השמנה והיפה שחדרה לתוכו עם האצבע רק לפני כמה שעות.

הוא חיפש אותה מאחורי הדלפק, אבל שם היתה אחרת, בחורה צעירה אשר גוללת בפלאפון כאילו שזה ספורט אולימפי, בהירה, צנומה קצת, בלונדינית, טופ שחור וגינס נמוך, נראת כמו הפנטזיה האולטימטיבית של "הבת של השכן".

היא בקושי הביטה בו והוא בקושי הביט בה, על אף שנראתה כמו החלום הרטוב של רוב הגברים בראשו היתה אחרת, הוא הביט בה בתור הדרך ולא בתור היעד, "היתה פה מוכרת אחרת, יש מצב למספר שלה?" הבלונדינית גיחחה יותר עליו מאשר על הבקשה וחזרה להביט בפלאפון.

"בבקשה, זה דחוף" הוא ניסה בשנית, היא לא הרימה את מבטה, רק ביקשה "50₪ בשביל הטרחה" איזה דור מזויין חשב לעצמו כששלף את הכסף מהארנק, סופסוף היא השתמשה בפלאפון למשהו חיובי.

"כן, כן, לא יודעת רגיל כזה עם מעיל עור, כן, טיפה חמוד כזה, לא יודעת הוא לא נראה כמו זונה, רגע אבדוק", היא הניחה את הנייד "אתה הזונה?" גיבורנו הנהן מהר מידי, הוא שנא את הכינוי אבל היה מסוקרן ומחורמן מידי מכדי להניד לשלילה.

עם הפתק צהוב ביד הוא מיהר אל הכתובת הרשומה שם, מכיר את העיר כמו את כף ידו, לא שבימינו זה עוזר יותר מידי, הוא כמעט ודילג במדרגות של הבניין המשעמם, דופק בדלת בהתלהבות של ילד קטן.

הדלת נפתחה רק מעט, נעולה במנעול העליון, הוא שמע את קולה בוקע מהצד השני שואל אותו מי זה, "היי, זה אני, מהחנות", היא חייכה למרות שלא ראה זאת, לא חיוך של חיבה אלא חיוך אחר, ממזרי יותר, חיוך של אדם עם כוח, "שאלתי מי זה" היא חזרה, הוא אמר את שמו אבל היא לא התרצתה, "ניסיון אחרון, מי זה" ואז נפל האסימון "הזונה", הפעם הוא ידע שהיא מחייכת, הפעם החיוך שלה יכול היה להאיר את האזור, כמה שהוא שנא את הכינוי שניתן לו בפעם הראשונה רק אתמול.

"תפשיל מכנסיים ותכניס את הזין דרך פתח הדלת", הוא חשש, זה יכול להיגמר רע, אפילו לא ידע אם היא סדיסטית ושהדלת תסגר עליו או בעצם עליו, אולי היא תמשוך אותו מהזין ותשאיר אותו ערום במסדרון.

הוא נכנע, העביר את הזין, נהנה בין רגע מהמגע של ידה, היא הביטה בו דרך הפתח הצר, מאוננת אותו על יבש, מכאיבה ומסובבת כאילו שמנסה לקשור את הזין עם עצמו, קולות אי נוחות בקעו מפיו "נעים לך זונה?" פיו אמר שקר, אך פניו המעוותות דיברו אמת, היא ירקה על כף היד וחזרה לאונן אותו, תנועות ארוכות ומהירות "תירקי שוב" הוא ביקש אך היא לא נענתה, "עוד רוק" הוא התחנן אך במקום רוק חדש הרגיש מעיכה של הבייצים ומיד אחריה משיכה, הדלת החלה להיסגר על הזין הבולט עם הורידים היפים "פעם הבאה שאתה נותן פקודה אתה מאבד את הזין והבייצים, ברור? יופי" אמרה מבלי לחכות לאישור ממנו, מציבה לו עובדה.

הוא ממש רצה לגמור וזה לה עלה בקנה אחד על רצונה, אז הוא ספג שם הפלקות, 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10, בכל פעם אמר לה תודה "מה אתה?" היא שאלה אחרי העשירית "זונה" הוא ענה והדלת החלה להיסגר בשנית על הזין שלו, הוא כבר פחד שטעה בתשובה ואז המנעול העליון שוחרר.

הוא פסע פנימה עם הזין בחוץ, מחזה קצת סוריאליסטי, בפנים על יד הספה בסלון ישב גבר נוסף, גבר גדול שנראה כמו דוב, שעיר, רחב, גבוה, אולי הוא זה הפה שמצץ אותו לא מזמן, בעצם יש לו יותר מידי שערות על הפנים, הגבר הביט עמוקות בקיר שממולו מבלי להביט באורח החדש.

הבחורה השמנה שכבר לא נראתה גותית בלי האיפור התעלמה מהדוב וכך אמרה לגיבור לעשות "הוא בעונש, שילמד לא להשיר שיער בבית", העדר האיפור החמיא לה, אומנם הפאסון ירד אבל משהו אחר עלה.

"שכבו פה על הריצפה, בעירום" הדוב לא היסס, הוא מיהר להתפשט ולשכב על הגב פותח פה, יודע מה עתיד לבוא, היא ירקה לתוך פיו ואז כף רגלה הבהירה נכנסה, ממלאת אותו, גיבורנו החל להפשט, הוא דמיין את טעם רגליה ורוק החל למלא את פיו, הוא נשכב ערום עם הזין עומד כמו סרגל שמלמד מה זה 90מעלות.

המובילה התיישב בין שניהם, כפות רגליה בתוך פיותיהם, מלוקקת על ידי שני גברים ערומים, או שמא גבר ודוב.

היא החלה לאונן אותם יחד, יד עליו ויד על השני, משחקת עם שני הבולבולים העומדים כל יד לבולבול אחר, מאוננת ומחייכת, "כן זונות שלי, נעים לכם?" שניהם ענו במהירות, מתחרים מי יענה ראשון, הוא לא ידע את זה אבל הכל היה כהכנה למשחק הבא שלה.

אחרי לפחות 5 דקות של אוננות אשר חלקה אינטנסיבית היא אמרה "הראשון שגומר מלקק את של השני", האדם הופתע, החיה לא, כאילו שהדוב ידע שלשם נגיע "אבל אוננת אותי קודם בלי לתת לי לגמור" - איזה טעות זאת היתה להתלונן.... היא עזבה את הדוב והתחילה לעסות ולעשות בשתי הידיים, זה היה כל כך טוב עד שטיפות סמיכות החלו לצאת, היא ידעה מה הוא צריך יותר ממנו, קראה אותו כמו שהוא קרא את הפתק, "עוד תלונות?" היא שאלה בזמן שמתרכזת בכיפה "לא לא, בבקשה".

המשחק חזר לקדמותו, יד על האדם, יד על החיה, שיוויון, הגיון, היא ירקה על האיברים המגורים והמשיכה במהירות, עדיין מתענגת מליקוקי הרגליים שלה, קרב מוחות בין האדם לדוב אך שניהם היו חזקים.

לבסוף הדוב התפוצץ, מתרוקן בקולות גניחה חזקים וארוכים, משפריץ זרע לכל כיוון, גיבורנו ידע שהוא ניצל ובנוסף לתחושת ההקלה שהוא לא צריך ללקק זרע הוא הרגיש 

גאווה

6/30

כמה רעש????? תנו לישון בשקט!!!!, קרני השמש צרבו את עיניו גם כשהן היו עצומות, צאקלקות משטרתיות נשמעו למרחוק והיה לו חם, הוא הרגיש שגופו נשרף - זכרונות לא כל כך ישנים, כל כך חם שהוא התעורר כדי להוריד את מעיל העור הכבד, מי לעזאזל לובש מעיל עור בישראל? חם פה כמו כמו בטאבון.

כשפקח את עיניו ראה מספר שוטרים, ידייהם היו שלוחות ופרוסות לכיוונו, הוא לא ידע מה הם רוצים ממנו או למה הם שם, האם הוא עוד חולם?, תנועה לא זהירה  אחורה ופתאום הגוף נשמט מטה, 10 קומות למטה.... נפילה מהירה מכדי לקלוט, הוא מעולם לא חשב כמה זמן ייקח לעצם ליפול מהקומה העשירים אבל לפני שחישב כבר נחת על המזרון המתנפח שפרשו לו לוחמי האש.

ראשו עדיין לא מבדיל בין אמת או דימיון, הוא מבולבל כמו בפעם ההיא ש, בעצם זה לא באמת קרה, איפה אני?, לוחם אש צעיר ניגש אליו ושאל לשלומו בזמן שמבוגר ממנו אומר "עוד שיכור מטומטם", הצעיר פונה שוב, מצביע לכיוון גג הבניין "נפלת משם"  התעלם ממפקדו ואמר בחיוך "כנראה נרדמת שם", הוא הושיט לו יד, מנסה לעזור לגיבורינו לקום.

זוג פראמדיקים בדקו אותו ברפרוף ואז הגיעו השוטרים, קליק קלאק והוא אזוק, לא פעם ראשונה שלו, למרות שלרוב יש מישהי בלבוש עור בסביבה וגם הוא היה לבוש מידי.

בתחנה לקחו ממנו טביעות אצבעות, הוא חשש מזה הכי הרבה, כשהחוקרת העצבניץ נכנסה לחדר הוא הביט בה, טיפה יותר מידי, הוא רצה להגיד משהו אבל היא הזכירה לו מישהי, אחת מפעם, הוא לא ידע לשים את האצבע אבל הוא חשב שהכיר אותה.

היא דיברה והוא שמע אך אף אחד לא הקשיב, ניצוצות של זכרונות קפצו, איך זיין אותה בגינה, מתחת לבית שלה, היא מקווה שההורים שלה לא ישמעו והוא קיווה שכל השכונה תדע, הוא ירד לה שם כל כך הרבה, בעיקר על הנדנדה, נהנה מהקושי שלה לשמור על שיווי משקל, היא התקרבה לקצה וכמעט נפלה, מניעה את הישבן הקטן שלה קדימה או אחורה כדי למנוע נפילה ואז שוב ושוב ושוב.

הוא לא אהב אותה, היא גם לא היתה סתם זיון, הוא היה בן 19 והיה דלוק על אחותה, היא היתה הדרך שלו להתקרב לאחותה, לא היה בזה הגיון, הוא הבין את זה בהמשך, אבל למישהו בן 19 רוב ההגיון נמצא גם ככה בזין, אז הוא השתמש בהגיון.

הוא לא גמר באותו יום, זה לא היה נפוץ אצלו, פשוט הוא חשב על אחותה, אפילו כשזיין אותה בדוגי לא הצליח לעבוד על מוחו שזאת אחותה.

בן 19 וכבר חרא של בן אדם, לא לפי הסטנדרטים שלו אלא לפי הסטנדרטים של כל העולם, מזיין מישהי ומדמיין את אחותה, בדוגי כדי לא להתבלבל עם הפנים, נותן לה למצוץ לו ועוצם את עיניו - חרא של בן אדם.

השוטרת דפקה על השולחן והוא התעורר מהפסקת החלום הקטן, הוא בחן שוב את השוטרת, פנים יפות, שפתיים מלאות, נקודת חן בצד הפנים, עיניים עצבניות.... למה היא עצבנית? שאל את עצמו, "אתה מבין שכולם חשבו שאתה מתאבד? ניסו להעיר אותך ולא הצליחו.... כוחות קרקע הזעקו, חשבת על זה?, אתה מבין שיש דברים יותר רציניים שצריכים התיחסות שלנו?", הוא הנהן בהסכמה אבל עדיין חשב על הזיון בפארק, אולי זאת הסיבה שהחיים שלו בזבל, קארמה? תכלס מגיע לו.

בדיעבד הסקס לא היה רע, רק חבל שלא גמר, היא נעלבה, האשימה את עצמה, אחרי זה הוא חזר איתה הביתה, וגם שם היא ניסתה, לבסוף הלך לישון איתה מחובקים, בבוקר הוא קם וראה את אחותה בדרך לשירותים, לובשת גופיית ספגטי בלי חזיה ובוקסר סתמי, הוא חתך לשירותים במהירות ואונן, פורק את מה שאחותה לא הצליחה, הוא לא גנח ולא נהנה, הוא השפריץ את עצמו בחדר קטן עם חלון בודד והרגיש חרא עם עצמו.

השוטרת שוב דפקה על השולחן "אתה מקשיב בכלל?", הפעם הוא אישר לה במילים, הוא סיפר לה את סיפורו, לא כי רצה אלא כי לא רצה להישאר שם, היא הביטה בו בפליאה ושיחררה את ידיו, הם פסעו יחד לניידת והיא הסיעה אותו ליעד שביקש.

היא ניסתה לשכנע אותו לפני שירד מהניידת, עדיין טיפה מסובב, הוא חייך, אמר תודה ואמר לה שהוא לא חוזר לבית החולים, הוא לא חוזר יותר ל

קרינה

5/30

החדר היה חשוך אך גם לא היה מה לראות, כיסא בצד ו4 קירות, הוא הביט אחורה וראה את קרני אור בודדות בוקעות מעבר לקיר שנסגר, הוא לא פחד, לא היה לו על מה.

המוכרת הגדולה קירבה אותו לקיר עץ שחור עם חור במרכזו, "אז זה הגלורי הול?" הוא שאל למרות שידע את התשובה, המוכרת אישרה במהירות והמשיכה עם "זאת הכלה, כמו שאומר הבעלים" וציחקקה עם נחירה קטנה.

הוא הביט מסביב, כאילו מישהו מתכנן לפגוע בו, ככה מתחילים סרטי האימה שלא צפה בהם, הוא הביט דרך הגלוריהול אך גם שם היה חשוך, מה יש לו כבר להפסיד? הוא פשט את מכנסיו כשהמוכרת יצאה מהחדר.

בהתחלה לא קרה כלום, הוא סתם עמד שם משועמם עם המכנסיים מופשלים, פניו לקיר וידיו מחפשות תעסוקה, לא ככה הוא תכנן את הסיטואציה, כמעט והחל לתופף כדי להעביר את הזמן, אבל אחרי מספר דקות החל להרגיש שפתיים סביב איברו המדובלל, לאחר מכל לשון רטובה ואז את חלל הפה החם, פאק, התחלה טובה למוכרת הגותית.

כל הזין מצא את עצמו בפה, ככה הוא אוהב, לגדול בפנים, גם הבייצים קיבלו טיפול נהדר, תנועות הראש והלשון היו מסונכרנות עד שפחד לגמור מהר.

השאיבה התעצמה, הוא החל להתמכר, החל להנות, החל למשוך את האגן אחורה רק כדי לדחוף חזק.

קולות המציצה חירמנו אותו לא פחות מהמציצה ואט אט הוא החל לשקוע בסיטואציה, משהו שהרגיש כמו גומיה נמתח סביב הזין והשק, זה לא הפריע לו יותר מדי, למרות שכבר לא יכל למשוך את הזין לאחור, כאילו שהגומיה קשורה והזין מקובע.

הוא החל לגנוח והמציצה האטה, ככל שהתקרב לגמירה ככה היא התרחקה, הוא אפילו לא שם לב לרעש של הדלת הצדדית שנפתחה אבל כן הבחין שזוג ידיים פיסקו את ישבנו החלק ותוך חלקיק שניה לשון נדחפה לתוכו, לא מעסה, לא מחפשת, ישר נכנסה לתוך ישבנו, הוא הביט לאחור ולמטה, על הברכיים ראה את האישה שהובילה אותו לחדר, לקח לו כמה שניות ואז קלט שאם היא אוכלת אותו מאחורה, אז מי מוצצת אותו מקדימה?.

הוא ניסה לחמוק אבל המציצה היתה טובה ובנסוף הוא היה קשור, הוא לחץ עם ידיו את הקיר אך הכאב באיברו גרם לא להפסיק, הוא החל לצעוק ולהאבק אך זה לא עזר.

הלשון חודרת כל כך טוב, כמה התגעגע לרימינג איכותי, הזין נמצץ ברמה אחרת, הוא לא היה רגיל לפה שלא עוצר, לא היה רגיש להיות הפסיבי.

הבחורה השמנה נעצרה, היא נעמדה, מחוייכת בחיוך גדול כמו החתול מאליסה בארץ הפלאות, היא אפילו הייתה יפה יותר אחרי שאכלה לו את התחת.

הוא לא ידע כמה זמן עבר, איבד תחושת זמן לחלוטין, אבל כל פעם שהתקרב לגמירה המציצה האטה, 20, 30, 40 פעמים של אדגינג נוראי אך הבייצים לא נסחטו.

היא נשקה על עורפו, מכניסה יד לתוך חולצתו ושורטת בדרך החוצה, "רק התחלנו...." ותוך כדי שאמרה אצבע נלחצה לתוכו והיא חייכה.

האצבע נדחפה מהר, בלי הרבה מאמץ, היה קשה לנעול את השרירים בזמן מציצה כזאת והגותית ידעה מה היא עושה שם, פיה נפער, כמו מראה לפה של גיבורנו עם טיפה רמז לשליטה וניצחון.

הפרוסטטה נלחצה, הזין נמצץ, הגבר חייך ועצם ועיניו נהיו כבדות, האישה זיינה אותו עם האצבע שלה, משועשעת מהגבר המעונג, "פאק אני גומר, בבקשה", האצבע זיינה אותו יותר מהר והמציצה לא הפסיקה "נעים לך זונה שלי?" הוא הנהן לשאלה של הBBW, "אז תגיד את זה", הוא גנח ושאג "נעים ליייייי", אבל הבחורה לא ויתרה "קדימה זונה שלי, תגידי את זה, אני לא רוצה לעצור" ותוך כדי שאמרה האטה את הקצב, המחשבות רצו בראש בקצב מטורף, להודות ולגמור או לשתוק ולגמור את הרגע.

"אני זונה" הוא צרח לבסוף, גרום לכולם להתרצות, המציצה לא האטה הפעם, האצבע לא חדלה והגמירה לא איחרה לבוא, הפה לא הפסיק ולא התנתק, גם כשגיבורנו התעוות כמו פסטה, גם כגופו רטט כמו הויברוטורים שחלף על פניהם קודם.

הגומיה שוחררה והוא נזרק החוצה באותו קצב שקראת את זה, עדיין מבולבל, לא בטוח אם גבר או אישה הגמירו אותו, אולי שניהם.

הוא חשב על זה כשעלה במדרגות, קומה ועוד קומה ועוד קומה, תמיד היה לו מוזר שמתאבדים עולים לקומות גבוהות, הרי החל מקומה רביעית יש את אותה ההשפעה, טוב הוא לא מורה לפיזיקה אבל זה די ברור, לא?.

הוא לא עצר למרות שראותיו שרפו, רק כשהתיישב על קצה הבניין הרנדומאלי בקומת

הגג

4/30

השמש לא הצליחה להעיר אותו, גם קולות הציפורים הנחמדות, אפילו הצעקות והמשאיות שעברו ליד המלון המעופש, אבל בסוף הוא קם, עירום עם זין חצי עומד ופחות 200 שקלים.

הוא התלבש בקושי ויצא מהחדר, מושך רגליו כמו חי-מת, הוא חייך לעצמו כשהכניס את תג השוטר המזוייף, נזכר בפלאשבקים מהערב שהיה, אומנם לא המציצה הכי טובה שקיבל, אבל היה שווה 200₪ ובעיקר את הפנטזיה, הוא רק קיווה שלא חטף איזה מחלת מין, נו מילא - זאת לא תהיה הראשונה בחייו.

קרני השמש שרפו את עיניו בין רגע, כנראה שערבוב הסמים, העייפות והאלכוהול לא עשה לו טוב, הוא עטה את משקפיי השמש על פניו ועבר בדרכו איפה שלפני מספר שעות בחורה אסיאתית דחפה את ידה לתוך מכנסיו, הוא חייך, "זונה טובה" היא היתה, מוזר, זה היה הכינוי של האקסית שלו.

הוא ידע שאין לו לאן ללכת, הוא התפטר מהעבודה לפני ימים בודדים, מודיע לבוס שהוא יכול למצוץ לעצמו, הוא הודיע לאישתו שהוא עוזב באותו היום, גם ככה לא אהב אותה כבר שנים, ילדים אין לו, למזלם, את התחביבים שלו השאיר מאחור לפני שנים, רק הזין נשאר לו וגם זה מזל שהוא מחובר אליו.

"מה אעשה היום?" הוא חשב לעצמו כשעבר ליד מכון קעקועים, הוא הביט אך ביטל את הרעיון, נזכר במה שאמא שלו היתה אומרת "רק לפושטקים יש קעקועים".

הדרך לשום מקום לא התארכה ולא התקצרה, כשאין יעד אין זמן הגעה, ולשם פניו מועדות, לעבר שום מקום.

על דלת הזכוכית היה שלט "פתוח כמעט כמוכם" הוא חייך וידע שלחנות צעצועי הסקס הוא לא יכל שלא להיכנס, לא היתה סיבה להיכנס פרט להיות גבר, שזה במילים אחרות "ילד מבוגר אך לא בוגר", הוא עבר ליד אוסף הדילדואים הצבעוני, שחור, ורוד, ירוק ואחד שתוייג בתור "זין של דרקון" הוא גיחך כששאל את עצמו מתי לאחרונה מישהו ראה זין של דרקון ועד כמה זה קרוב למציאות.

הויברטורים היו משעממים, לא היה להם את האופי של דילדו, את המגוון הצורות, אולי כי לא ראה את היחודייות שלהם עובדים.

מוכרת שמנה ויפה בלבוש גותי התקרבה אליו, שואלת אם הוא צריך עזרה, הוא ביטל אותה בניד ראש וחזר לשוטט בלי מטרה, אך היא המשיכה לעקוב אחריו במבטה, אולי חשדה שיגנוב משהו, תמיד מפליא באיזה קלות חלק מהלקוחות פה יכולים לדחוף משהו לתחת ולצאת בלי שישימו לב.

הפלאגים לא עניינו אותו, התחת שלו היה בתול, בעצם חוץ מהפעם ההיא שאישתו..... טוב לא משנה,  "exit only" אולי את זה הוא צריך לקעקע....

DVD של סרטי פורנו הונחו על שורת מדפים בקצה החנות "מישהו עדיין קונה סרטים?" הוא שאל בקול רם את המוכרת היפה, גורם ללקוח לצאת מהחנות באי נוחות, "תתפלא, זה המדף הכי פעיל בחנות" היא ענתה עם חיוך קל.

כשיצא מהחנות הגותית ניגשה אליו "מחפש משהו טיפה אחר?" הוא הרים גבה בתמיהה, היא לחשה לו כמה מילים הוא ענה בחיוך, שני שטרות ירוקים נשלפו מהארנק והועברו לה בלחיצת יד.

כשהלקוח האחרון יצא מהחנות היא נעלה את דלת הכניסה, הובילה אותו אחריה כמו הזונה מאתמול, הם פסעו לכיוון מדפי הסרטים בשניה הוסטו הצידה, מולם נחשף חדר אחר, אפל ואפלולי - בדיוק כמו שהוא אוהב.

ריח עשן מריחואנה מילא את אפו, ככל שפסע הרגיש שמוחו לא צלול, כאילו שראשו שקוע בתוך

ערפל

3/30

רגליו הובילו אותו ברחובות האפלולים של העיר, ראשו היה מסובב ממה שעישן וגופו היה סחוט ממה שחווה.

אישה אסיאתית בלבוש מינימאלי קרבה אליו ונצמדה, שולחת את ידיה ומחבקת את גופו, שפתיה מרוחות האודם קרבו לאוזנו הימנית, "200₪ ואני עושה הכל" היא אמרה במבטא המרמז על מקום הולדתה, הוא חייך אבל לא אליה.

ידיה הימנית צללה מטה לתוך המכנסיים, מלטפת אותו בלי לבקש אישור "200₪ וכל החורים שייכים לך", הוא אהב את ששמע, אולי הוא מצא את שחיפש.

איברו התקשה בידה הקטנה, משופשף במהירות, נעמד, מתמלא, היא חזרה ואמרה לו באוזן "200₪ ואני עושה הכל", קולה הדגיש כל הברה במילה הכל.

היא נעה במהירות במסדרון המעופש, מושכת אותו לחדר שלה, סופסוף הוא בחן את גופה הזעיר ואת לבושה, סטילטו אדומות, ישבן קטן עטוף בחצאית דמוי עור קצרה, גופיה ורודה שלא עצרה את הפטמות הבולטות, מחזה מיוחד אשר ממחיש את היכולת הקולקלת להתאים בגדים, היא לא היתה צעירה וגם לא מבוגרת, זה לא עניין אותו, הוא רק חשב על שאמרה "כל החורים שלך", הוא בנה על זה.

הדלת נסגרה והיא התקדמה למיטה, משילה ממנה את הבגדים במהירות, ברור לשני הצדדים שמבחינתה time is money.

היא נשכבה על המיטה, פסוקת רגליים כגופה, עירום מלא, פתאום קעקועים בודדים בלטו לעיניו, הוא אהב בחורות מקועקעות, לרוב יש להן סף כאב גבוה.

הוא החל להוריד את הבגדים, שולף בנונשלנטיות את התג מהמכנסיים, הזונה הערומה הביטה בו בהלם, מכל האנשים שיכלה להביא לחדר, דווקא את השוטר היא פיתתה?.

היא ירדה על ברכיה, מתחננת שיוותר לה, מתחננת שלא יעצור אותה, הוא חייך בכוחניות מעליה, היא שלפה את איברו והחלה למצוץ, לא מתאווה או כמיהה, היא מצצה מהייצר הקדום ביותר שלנו - פחד.

הידיים הקטנות חיבקו את האיבר הבולט בזמן שהפה התרחק והתנתקו כשקרב, הבייצים התכווצו כשהיא גירדה אותם בעדינות עם הציפורניים המודבקות שלה, מגרה את האזור.

המציצה נמשכה ונמשכה ולמרות זאת, אף אחד מהם לא הביט בשעון, היא פחדה להיכשל ולו לא היה לאן לחזור, הוא הצמיד אותה לקיר, הלך לשם כשהזין שלו עדיין בפה החם שלה, בדרך פלא היא הצליחה לא ליפול ולא להפסיק להכיל אותו.

הוא אחז בה מהאוזניים, מפמפם את הגרון כמו שלא חוותה בחייה, הוא זיין מתוכו את היום, זיין את המחשבות, הוא הוציא מעצמו כל טיפת אנרגיה לתוך הזיון.

היא בכתה אבל בפנים, לא מהזין ולא מהזיון, מהפחד שהעביר בה בעל האקדח, אז היא בכתה בלי דמעות, בכתה עם פה פתוח ומלא, בעירום, בחדר מעופש.

כשהוא גמר הוא לא שיחרר אותה, מטח זרע סמיך נכנס לה עמוק לגרון, היא נאלצה להשתעל עם פה פתוח ומלא בזין עבה, הטעם וההשפלה לא עברו לה והיא עדיין פחדה, כמו בפעם הראשונה שמצצה, מפחדת לא להצליח, לא להיות ראויה, פחדה שיסלקו אותה בלי הכסף.

הוא העמיד אותה עם הפנים לקיר, משתמש בידו המחוספסת כדי להצליף בישבנה הקטן, לטעמו הישבן היה קטן ולבן מידי, בצבע הוא הצליח לטפל, הופך אותו לאדום מרגע לרגע, הפעם היא בכתה עם דמעות.

לבסוף כוחו אזל, הוא קרס על המיטה, דקות לאחר מכן סופסוף הצליחה הזונה האסיאתית להניע את גופה, היא אספה את בגדיה במהירות וברחה מהחדר בעירום, רק דקות לאחר מכן היא מצאה בכיס החצאית 200₪ מוחבאים בתוך 

מעטפה

2/30

החדר חשוך, הנרות כבו כבר מזמן, פס עשן דק מיתמר מגליל דומם שמונח על השולחן.

3 גופי אדם שרועים בסלון, 2 מתוכם לא נעו כבר כמה דקות, השלישי נשען על הספה ההיא, נשען קדימה ולוקח את הפייסל הדולק מהמאפרה, מנסה לגלגל במוחו את אשר קרה קודם.

שאיפות  העשן לריאות התארכו ככל שהסיפור התקדם בראשו, אחרי פרק זמן שהרגיש לו כשעה הוא עדיין לא היה בטוח למה חזר הביתה מוקדם מהרגיל, הקול ההוא אמר לו, כמו צעקה ארוכה בתוך מנהרה, כמו הד שנע לכיוונו, חוזר על עצמו, אותן המילים, אותו הקול, פעם אחר פעם אחר פעם.

אותו קול שאמר לו לקנות אקדח.

אותו קול שאמר לו לשלוף את האקדח.

אותו קול שאמר לו להצמיד את הקנה לגבר השרוע על הריצפה לרגליו.

קולות מילמול בקעו מאישתו, אשר ביקשה שאכטה מבלי שפתחה את עיניה, רק קול חרישי ומעוך מהאישה בוגדנית ולאחר מכן יד נשלחת, היא אחזה בפייסל ומשכה לכיוונה.

גיבורינו נעמד בקושי רב ופסע לעבר הדלת, "כשהוא יקום, תגידי לו שנמאס לי להיות חלק במשחק שלכם".

הוא חתך את החבל שניסה לחתוך כל כך הרבה זמן.

הוא ידע שהוא לא משוגע, אבל הקול בראש שלו ידע אחרת, וחזק להגיד לו את זה כמו 

הד

 

1/30

מפתח המתכת זחל בתוך חור המנעול, מתקדם צעד אחר צעד, הוא חשב שהוא יודע מה ימצא שם אך הוא טעה.

הדלת נפתחה באיטיות בזמן שרעשים מוכרים חדרו דרך אוזניו, הוא עדיין לא עיבד במוחו את ששמע, מוחו עדיין לא פירש מה הוא שומע.

האורות מעומעמים ונרות דלוקות בזמן שאישתו שכבה על הספה עם רגליים למעלה ומה זה ריח הקטורת המגעיל הזה שמילא את אפו, גבר גדול דחף את איברו פעם אחר פעם לגופה הצר של אשת הגיבור, חודר, בועל, לוקח את מה שפעם היה שייך לאיש שצופה בהם.

האיש הלבוש התיישב בספה לידם והביט בהם, אישתו היתה הראשונה שהבחינה בו, היא נבהלה ומשכה כרית סלון כדי לכסות את גופה, משעשע, את הכרית הזאת היא בחרה לקנות כאשר השתעממה מהקודמות, מעניין אם גם את הגבר הגדול היא רכשה כשהשתעממה מבעלה.

הגבר התגלש החוצה מהאישה הנואפת, איברו היה ממוצע ורטוב ביותר, השתקפות הצללים בהקו עליו, הגיבור הביט בשניהם בזילזול ואמר "תמצצי", אישתו שכבה שם מבולבלת, מכוסה בכרית, מתחננת לגיבור שזה היה בטעות, אקדח נשלף והבקשה חזרה "תמצצי".

האישה לא זזה, גופה בגד בה בדיוק כמו שבגדה בבעלה, הגבר הגדול התקרב אליה כשפחד נטו מופיע בעיניו, הוא לא יכל להפסיק להביט בקנה האקדח, מסוקרן, מפחד, אולי אפילו מגורה.

"מחרמן אותך" הוא שאל את הגבר הנמצץ אך ההוא לא ענה, "מגרה אותך שאישתי מוצצת לך?", הגיבור קרב אליו, מצמיד לו את הקנה לשפתיים, מבלי להוסיף מילה, הגבר עם הזין המומצע פתח את שפתייו והכניס את הקנה פנימה, משווה לקצב המציצה שהוא מקבל.

גיבורנו עדיין לא עיבד את הרגשות שצפו בו, אך בזמן שהוא עמד שם הוא ידע בלב שלם, שזה לא

הסוף