אושה לנד

יום שישי היום ונמאס לי להיות בבאסה
אני כל הזמן חושבת על זה אבל פאק! לא נראה לי שיפטרו אותי כל כך מהר וגם אם הכל יהיה בסדר
יש לי בעל תומך, מגיע לי פיצויים ודמי אבטלה ואני אחפש משהו זמני עד שאמצא מה באמת רוצה לעשות בחיי.
לא רוצה לתת להם לשבור אותי. למה לדאוג לחינם? את השיפורים האופרטיביים בכל מיקרה התכוונתי לבצע ולגבי האישיים הם יכולים לקפוץ לי. לא חושבת שזו עילה מספיקה לפיטורין והם עוד לא יודעים מה מחכה להם.
אבל עזבו, אני מנסה לשים את זה מאחורי, לפחות בסופ"ש הזה.
יש לי פן בשיער
יש לי בעל אוהב שטחן לי עכשיו את הצורה
ויש לי שלל אירועים במהלך היום.
אני רוצה לנסות להנות מהם.

אמנם תחושת הכשלון לא עוזבת אותי אבל לא יכול להיות שאני שנתיים וחצי שם וכל מה שעשיתי היה כשלון. יש פה אינטריגות לדעתי, ההנהלה השתנתה ואני כנראה לא באה להם טוב.
הכדור בידיים שלהם, אבל לי נשאר עוד טריק או שניים...

רציתי להגיד לכולכם תודה, על התגובות פה ועל ההודעות האישיות.
רובן תומכות, חלקן מבקשות לשים מולי מראה והאמת לא כל כך הבנתי - המראה מזמן מוצבת שם
לא ממש חידשו לי משהו
והבכיונים? זה מה שמפריע לכם?ההלקאה העצמית? מה זה אושהלנד בלי בכיונים וירידות (תוציאו את הראש מהביבים!)? זו המהות של הבלוג. פתחתי אותו למטרה הזו.
יש מי שכותב שירים
יש מי שכותב אנקדוטות משעשעות שלא קשורות לכלום
יש מי שכותב בקודים
ואני? אני שיכת לקבוצה (קטנה כאן לצערי) של בלוגרסטים שמבקשים לתת פורקן לתחושותיהם ולכם הצצה קטנה אל תוך חייהם. שאני קוראת בלוגים כאלו זה כמו סרט
הבלוג שלי הוא הוא כמו מחזה - טלנובלה-קומית-ארוטית יומית
אני מפנטזת שהקהל צוחק איתי, בוכה איתי, מתחרמן איתי, מקטר איתי
זה לא משנה אם יש קהל או אין קהל, אני זקוקה לקהל אצלי בראש
בכל זאת דרמה-קווין...