חוויות

אני מחייכת כי היה לי כיף לצפות בך מתקרב לעבר שולחננו כשהחיוך היפה שלך נראה מרחוק.
אני מחייכת כי הצחקת אותי.
אני מחייכת כי היה כיף ללגום מכוסית הויסקי המיותרת לצלילי שוברט על הספה.
אני מחייכת כי היה כיף להתנדנד איתך שיכורה לכיוון המיטה, לעסות אותך, להתכרבל ולהרדם.
אני מחייכת כי כיף לשקוע איתך בשינה חזקה ועמוקה במיטה החמה.
אני מחייכת כי כיף להסתכל עליך ישן.
אני מחייכת כי כשאתה מלטף זה מרגיש נעים.
אני מחייכת כי אתה כל הזמן מביך אותי במחמאות והמבטים שלך.
אני מחייכת כי אני אוהבת איך שאתה מעיר אותי.
אני מחייכת כי זה מחרמן למצוץ לך ולא להפסיק עד שאתה גומר לי לתוך הגרון.
אני מחייכת כי זה נעים להרגיש את הלשון והאצבעות שלך בין רגליי.
אני מחייכת כי זה נעים להרגיש אותך חודר אלי עם הזין הגדול שלך ולהרגיש אותו עמוק ברחם שלי.
אני מחייכת כי אני מצטערת שאני מרטיבה לך את הרהיטים באורגזמות שלי.
אני מחייכת כי היה כיף להעביר איתך את הבוקר ולא לברוח עם הזריחה.
אני מחייכת כי כיף לי.

😄

דברי. דברי כבר.
אתה אומר לי.
ומה אתה רוצה שאני אגיד?
אתה רוצה שאגיד שאני אוהבת אותך היום, בדיוק כמו שאהבתי מהיום הראשון? אהבה טהורה, אהבה עד טירוף, אהבה עד כאב, אוהבת את מי שאתה לטוב ולרע, את מה שיש בך.
הנה אני אומרת.
שאגיד שכשאתה נתקע בי עם המבט, אני טובעת בעיניים העמוקות שלך, מאבדת את עצמי, כל כך מאבדת שחייבת להסיט מבט.
הנה אמרתי גם את זה.
שיש בי כל כך הרבה דברים להגיד לך, אך לא רואה טעם להגיד אותם ואני נאלמת . אני שותקת אך בפנים צועקת, כל כך הרבה קולות, כל כך הרבה מילים, וכל זה עמוק בפנים.
שאני יושבת מולך, כל כך רוצה שתשלח יד, שתלטף, תעטוף אותי בחיבוק החזק שלך, תנשק, תיגע בי באותה התשוקה והתאווה כמו פעם. שתחזיק ולא תרצה לעזוב. וזה לא קורה.
עכשיו גם זה נאמר.
שאתה כל הזמן אומר שאנחנו חברים, שאתה אוהב, אבל בתחום הרומנטי לא הולך בינינו. ואני נקרעת, כי אני חושבת דווקא את ההיפך, שאני כן יכולה לתת את מה שאתה צריך, ויכולה להיות שם ולהכיל, שאתה אפילו לא ניסית כי בזמנו לא באמת היית שם.
שהילדה הקטנה, הגותית המקועקעת יודעת לאהוב באמת ללא גבולות וללא תנאים, יודעת להעניק מעצמה ואת כולה, הילדה הזאת כן אוהבת רומטיקה.
שמאחורי המסכה המחויכת וה"לא איכפת לי" מסתתרת נפש פגועה ומאוכזבת שרוצה אהבה, רוצה אינטימיות, רוצה קרבה, רוצה לחלוק את החוויות שלה איתך.
הנה אני אומרת את זה.
שאתה יושב ומספר לי על הרגשות שלך לאחרת וכל מה שנשאר לי זה להקשיב לתמוך ולכאוב.
שאני אוהבת אותך היום, בדיוק כמו שאהבתי מהיום הראשון. אהבה טהורה, אהבה עד טירוף, אהבה עד כאב, אוהבת את מי שאתה לטוב ולרע, את מה שיש בך.

הנה, אמרתי.

http://www.youtube.com/watch?v=IeUbj_xpv7c&feature=related

אני צופה בסרט בפעם המיליון,
אוח רוברט דאוני ג'וניור......

אוף מה נסגר איתי????
הרגע התעוררתי מזיעה, עם דופק כל כך מהיר שחשבתי שהלב יקפוץ החוצה, מחלום שטוף זימה שבו התהוללתי עם 3 גברים שונים, יותר נכון 3 חלומות נפרדים- לכל אחד חלום משלו. ובכלל בשבועיים-3 האחרונים אני מרבה לחלום חלומות מיניים, בכל פעם על גברים שונים, בין אם כאלה שמכירה ובין אם לא ולא מספיק זה, כשאני מתעוררת אני גם זוכרת מה שחלמתי.
אני מוקפת בגברים, שמכירה או כאלה אלמוניים שחולפים על פני, וכל מה שאני מצליחה לחשוב עליו זה- האם הם טעימים?
אני מסתכלת עליהם ופשוט רואה גוש בשר. מסתכלת ומדמיינת רק בלי הבגדים.
כל הזמן רוצהההההה.......

סטוץ- היה,
במסיבה- משמשתי,
אתמול התאפקתי שלא לאנוס את התוכון, הוא היה כזה יאמי עם החיוך המקסים, התסרוקת החדשה והגיטרה ביד. גרררררררר.......

די!
תפסיקי!
תשתלטי על עצמך!

מחנה את האוטו בחניה של אחד הבנינים היוקרתיים ברמת אביב החדשה.מטפסת במעלית לקומה השביעית, הוא מחכה לי עם דלת פתוחה ופוגש אותי בנשיקה על הלחי.
אני חולצת נעלים בכניסה, מתקדמת לכיוון הספה תוך כדי התפעלות מהדירה היוקרתית המרהיבה. סלון מעוצב בטוב טעם, המון המון דיסקים לאורך הקיר, מכשיר כושר, תאורה עמומה, מטבח מושקע ומרפסת אחת גדולה, שקופה מדהימה שמבעדה נשקפת ארובת הרידינג המוארת באופק.
דירתו של עו"ד מצליח, רווק בשנות ה-30 המאוחרות.
את היין האדום שקנה לכבודי הוא לא מצליח למצוא, אחרי נקיונותיה של העוזרת הפיליפינית ואני מסתפקת בלבן.
אנחנו יושבים, מקשקשים לנו במשך שעה, שיחה לא באמת מעניינת. זרועו מחבקת את כתפיי וידי מלטפת את ירכו.
הוא מתקרב אלי לפתע ופוצח בנשיקה ארוכה וטעימה, אני משתפת פעולה, הידיים של שנינו מתחילות לטייל בשאר הגוף- מרפרפות על החזה, מלטפות את הישבן. אני משעינה אותו עם גבו למשענת הספה, מרימה טיפה את השמלה ומתיישבת עליו, זוג תחתונים וגרביונים שלי, זוג תחתונים ומכנסי חליפה שלו מפרידים בינינו.
אני מעבירה לשון על שפתיו, מרחיקה את שלי כשהוא מתקרב לנשק, נושכת לו את התנוך של האוזן, מלקקת את הצוואר. הוא מושיט ידיים לחזה החשוף שלי ואני מרחיקה אותן ממני.
האגן שלי מתחכך בשלו, מתנועע קדימה ואחורה, בתנועות מעגליות, מדי פעם גולש אחורה לכיוון הברכיים כשהחזה שלי מלטף את חזו ובטנו וחוזר חזרה. אני מרגישה כיצד הוא מתקשה ומשתוקק לפרוץ דרך המכנסיים לתוכי.

כשהוא כבר לא יכול להתאפק יותר הוא אוחז בידי ומושך אותי לחדר השינה.
הכל היה כל כך נעים, עד שהגעו לחדר השינה.
הוא חדר לתוכי, בעודי על הגב, החל במלאכת החפירה. אני מבקשת שיזיין אותי, והוא בקצב שלו, מבקשת שיעשה את זה חזק יותר ומהר יותר, והוא בקצב שלו, מבקשת שיכאיב לי, והוא בשלו.
הוא התחפר עם הפרצוף שלו בין רגלי, כשלשונו מלקקת בלי הפסקה, ומלקקת ומלקקת....... ביקשתי שיחדיר אצבע, הוא החדיר, ביקשתי עוד אחת- הוא החדיר עוד אחת, כשראיתי שהן תקועות להן שם, בלי כל מטרה,בעודו עדיין מלקק, ביקשתי שיזיין אותי באצבעותיו. בערתי, הרטבתי, הייתי כל כך חרמנית.
כנראה שהרבה קואורדינציה לא הייתה שם. האצבעות כל הזמן עצרו והייתי צריכה לדרבן אותן שימשיכו, כשכבר כן המשיכו הוא כל הזמן שינה את הקצב כך שקשה היה לי להתרכז. ניסיתי לעזור באצבעותי שלי אבל בשלב מסוים הבנתי שהמקרה כבר אבוד, את האורגזמה אני כבר לא ארגיש.
הוצאתי את אצבעותיו מתוכי. נתתי לו טעימה מהמציצה שלי, הוא גנח בהתלהבות שזיון כזה מזמן לא היה לו.
הוא סובב אותי על הצד לתנוחת כפיות וחדר שוב, כשידו מחבקת אותי סביב הצוואר. ניצלתי הזדמנות פז זו והידקתי את זרועו חזק לגרוני. ב-3 השניות הראשונות באמת הרגשתי את זרימת החמצן נחלשת, שמחתי, אבל הבועה שלי התפוצצה כששוב הבחור איבד את הקואורדינציה וזרועו השתחררה.

יצאתי ערומה למרפסת המדהימה, הדלקתי סיגריה, הבריזה הקרירה ליטפה את גופי הערום בזמן שבהיתי בארובה הצבעונית והשכן ממול בהה בי. 'לפחות המרפסת מגניבה' חשבתי לעצמי. הוא היה שקוע במשהו במחשב בחדר העבודה.
התלבשתי, הוא ליווה אותי לדלת, נישק והלכתי לדרכי להמשיך בבית את הסקס עם האדם האהוב עלי- אני.

מה לעזאזל חיפשתי במיטה ונילית?

הייתי בת 20-21, בשירותי בצבא. הבסיס שלי היה ממוקם בתוך קיבוץ בישובי עמק חפר. אי אפשר היה לקרוא לזה בסיס כי הוא לא באמת היה כזה. גרנו בבתי ההארחה של הקיבוץ, במקום שק"ם הלכנו למכולת, את הארוחות היינו אוכלים בחד האוכל של הקיבוץ ובנוסף לכל זה הייתה לנו גם בריכה.
עשינו 11/3 - 11 יום בבסיס, 3 ימים בבית. היה כל כך כיף שאפילו את 3 הימים הללו הייתי מוכנה להעביר בבסיס.
באחד מן המבנים, במעלה המדרגות, בסופו של המסדרון היה משרדו של הבוס הגדול, מפקד הפלגה.
גבר משכמו ומעלה. 1.90 של עצמה, של אינטליגנציה, של גבריות. "א".
"א" היה נאה בן 45, נשוי+2+ חברה 😄 כשהיה מדבר, כולם מיד היו משתתקים, כשנאם, כולם הקשיבו בריכוז- מהופנטים, הוא היה אסרטיבי בצורה פנומנלית, אתלטי, חכם, מהגברים האלה שהגבריות והעצמה נשפכים מהם לא משנה מה יעשו.
כל בנות הבסיס והיינו אולי 10-12 במספר, כולן היו דלוקות על "א", ואף אני. כשהוא היה נכנס לחדר הכושר בשורטס הקצרים בעלי השסעים בצדדים, מיד כולן היו הופכות לספורטאיות ונכנסות אחריו להתאמן. זכורות לי המון שיחות, בין הבנות בחדרי חדרים, בהן כל אחת ישבה וסיפרה מה הייתה עושה לו, כשהיה מגיע תורי, הייתי אומרת להם "חכו תראו, ביום מן הימים אני עוד אשיג את שלי".
מעולם לא העזתי לעשות צעד שכן הוא היה מפקדי ויותר מזה, היה נשוי. והוא, הוא מעולם לא העיז לפלרטט עם הבנות, הוא היה גבר מוסרי- ואנחנו היינו פקודות שלו. כל מה שנותר לנו היו רק הפנטזיות.
סיימתי שירות סדיר וקבע, כשמתוך 3 השנים, שנתיים וחצי היו תחת פיקודו.
הגעתי לאזרחות, במשך חודש שלם הוא שב לפקוד אותי בחלומותי,התגרש בינתיים מאשתו וחברתו ועבר למושב בשרון.
החלטתי שהגיע הזמן ושלהפסיד אין לי מה.
התקשרתי לאחד הקצינים שהיה חבר משותף וידע איזה אחוז מהפנטזיות תפס המפקד אצלי בימי בבסיס, ביקשתי את הטלפון של "א" ואת ברכתו.
עברו מספר ימים, אזרתי אומץ וחייגתי ל"א". הצילצולים נמשכו כמו נצח.
"הלו" שמעתי מהצד השני.
"א?" שאלתי.
" הו שלום לך ילדונת" הוא ענה.
כעבור מספר דקות של שיחת חולין ועדכונים מהחיים הוא שאל לפשר הצלצול.
" אני חושבת שאתה יודע טוב מאוד למה התקשרתי" עניתי.
" מה עובר עליך ילדונת?" הוא שאל בתגובה.
לקחתי נשימה עמוקה ואמרתי " במהלך השנתיים וחצי בבסיס, רציתי אותך, אני וכל שאר הבנות, בזמנו זה לא היה כל כך לגיטימי או במקום לגשת ואני חושבת שעכשיו הגיע הזמן" השתתקתי.
בצד השני נשמעה דממה, הלב שלי פעם בעצמה, 'עשית את הפדיחה' אמרתי לעצמי וציפיתי לניתוק.
" מתי את קופצת לבקר?" הוא שאל לפתע.

באותו הערב כבר הייתי אצלו, מגולחת, מטופחת מאופרת ומבושמת. פטפטנו קצת בגינה, שתינו כמה משקאות, העלנו זכרונות מהבסיס וגילינו אחד לשניה כמה היינו מעוניינים זה בזו, בלי שהצד השני ידע.
לא עבר הרבה זמן, מצאתי את עצמי במיטתו, כשגופינו מתערבבים,פעם מלמעלה, פעם מלמטה, מזיעים, מתחבקים, מתנשקים, מטיילים לכל אורכה ורוחבה של המיטה.
הוא היה פרוע ואני אף יותר.הוא דפק אותי כמו שאיש לא דפק לפניו, הוא הספינק ( ואפילו לא הייתי בעסק עדיין), הגסויות שנאמרו, התנוחות שהוחלפו. הוא העניק לי את זיון חיי ואני הודתי לו במציצה מושלמת.
הסקס היה אלוהי, בדיוק כמוהו, ערב בלתי נשכח שבו הוגשמה פנטזיה של 3 שנים בצורה הטובה ביותר.

חזרתי לבקר פעם נוספת כעבור שבוע, כמובן שפעם השניה לא הייתה טובה פחות.
ומאז, מאז התנתק הקשר.

למה נזכרתי בכל זה עכשיו?
כי היום, פתאום נתקלתי בתמונה שלו באינטרנט.
פתאום עלה הזכרון המתוק שנשאר לי ממנו,
פתאום קיבלתי חשק לעוד.

אני אוהבת את עצמי!!

לא רבים הם הימים בהם אני מתארגנת, מסתכלת במראה ואומרת לעצמי: "אני אוהבת את עצמי".
היום זה יום שונה.
היום אני כן אוהבת את מה שאני רואה 😄

יאללה, יצאתי ללימודים.

אגב,
הנה משהו שהתלהבתי ממנו בהופעה עצמה, ועדיין מתלהבת כשרואה בטיוב.
שימו לב לסרטון ברקע:


http://www.youtube.com/watch?v=FRyd3aWGVhQ

אתמול בבוקר, לראשונה בחיי, הרגשתי באמת חשובה,
הרגשתי באמת מוערכת,
הרגשתי מכובדת.
אתמול בבוקר עמדתי על הבמה בבית הנשיא, בטקס חגיגי, כשמאחורי קהל, מעלי תקרת ויטראז' מדהימה ומולי,עומד האיש והאגדה בשם שמעון פרס כשלצידו שר נוסף.
אתמול בבוקר האגדה הזאת העניקה לי תעודת הערכה ולחצה את ידי, ואני, התאפקתי שלא לבכות.
אתמול בבוקר, הרגשתי גאווה עצומה,
הרגשתי אהבה גדולה לעצמי ולמדינה,
הרגשתי שלכבוד הוא לי לעמוד במקום כזה, מול בן אדם כזה במעמד כזה.
אתמול בבוקר הרגשתי ראויה באמת.

ועכשיו לנושא האחר.
מה זאת השמש הזאת???.
הייתי כל כך שלווה ורגועה בעקבות הגשמים וסופות הברקים והרעמים.
כל כך נהנתי מחווית הנהיגה כשאת הדרך מאירים לי הברקים ואני רואה כל פס של ברק כל כך ברור חוצה את השמיים, ברקע מוזיקה נעימה וטיפות הגשם שמתחילות להתחזק אט אט.
כל כך נהנתי מהבדידות לשם שינוי והצורך המתחזק בזוג זרועות מחבקות ומכרבלות
והנה, התעוררתי הבוקר, ובחוץ שמי תכלת ושמש.
לא תקין בכלל!

זהו זה, עשיתי את זה סוף סוף.
דחיתי ודחיתי את הקץ, עד שאי אפשר היה לדחות עוד.
לפני מספר ימים ארזתי את כל מטלטלי, הורדתי אותם לרכב, אחרי שסעדתי את הסעודה האחרונה בסושיה למטה ונפרדתי מהנשלט החמוד והפלרטטן שעובד בה, חיבקתי את החתול בזרועותי, עליתי על הביצ'מוביל יחד עם אחי שעזר לי,נפנפתי לביגוס לשלום מתחת למרפסת כשהוא שולח לי תגובה קרירה בחזרה, ונסעתי צפונה לצפון השרון, דרום הצפון או איך שלא תקראו לאיזור חדרה.
היה לי קשה לעזוב, כל הדרך באוטו התאפקתי לא לבכות ולאט לאט שקעתי בדכאון.
היום, כמה ימים אחרי, אני עדיין מנסה להתאקלם. כל הארגזים כבר פורקו, הבגדים בארון והחתולים ( שלי ושל אמא) מתיידדים בהדרגה. לפלורנטין אני מתגעגעת 😒

בינתיים חזרתי הערב מטיול בן יומיים מהעבודה לעיר הקודש, אחרי הפעילות של היום הראשון שכללה ספורט אתגרי ושיעמום לרוב, בערב, הגענו למלון קיסר שהתברר כמזעזע, מבחוץ- בחיים לא הייתי מנחשת שזה בית מלון שכן הוא דומה לבנייני המגורים הצמודים אליו, מבפנים מכוער אף יותר!
יצאנו כמה חברה לפאב במרכז העיר ואני כמובן צלצלתי לחברתי הכלוביסטית הירושלמית האהובה שתצטרף אלינו.
הערב זרם בכיף בפאב כשעוד ועוד חברה מהעבודה זורמים פנימה, וכך גם האלכוהול.
חזרנו למלון לאפטר פארטי בחדר, אני, כמה חברה והכלוביסטית כשכמות האלכוהול בגופי רק הולכת וגדלה.
אחרי כמה משחקי חברה,אלכוהול והרבה חרמנות ליוויתי אותה לרכבה יחד עם עמיתי החתיך לעבודה והחלטתי שאני שיכורה מדי בשביל לישון. התיישבנו על הספה בלובי אני והוא על מנת להתפכח טיפה, המלון היה דומם. תוך כדי השיחה הוא כבר נזל למצב מאוזן כשראשו על ירכי וידו מלטפת לי את הרגל.
הרגשתי איך היא מטפסת לאט לאט למעלה.הוא אמר " אני עולה למעלה יותר ויותר ולא יכול להפסיק", "אל תפסיק", עניתי ( בהרגשה שהגיע הזמן לממש את המתח המיני שהיה קיים כבר קודם).
אחרי שהתנפלנו אחד על השני בנשיקות מצאנו את עצמנו שועטים לכיוון המעלית, כשהבנו שהיא נוסעת מהר מדי, עברנו לחדר המדרגות ( לו רק היו לנו חדרים ללא שותפים...).
הבגדים ירדו מהר מהצפוי ואני מצאתי את עצמי דבוקה עם הפנים לקיר כשהוא מזיין אותי בעמידה.
היה כיף 😄
נפרדנו בנשיקה, ובעודי מתנדנדת לכיוון החדר, הגיתי תיאוריה שכשנשים מוצאות את עצמן עם בחורים צעירים מהן, זה סימן שהן מרגישות שהן מזדקנות ( הבחור צעיר ממני בשנתיים 😄 למרות שהייתי נותנת לו יותר).

הבוקר, כשהתעוררתי תוך כדי התפכחות, פחדתי שניתקל באי נעימות.
אמרנו בוקר טוב אחד לשני באוטובוס, כשחיוך ממזרי על שפתינו ונסענו לסיור במנהרות הכותל.היה מרתק, השארתי פתק, איזה דוס קשר לי צמיד אדום על היד ואיחל לי חתן, שאל איך זה שאני עדיין לא נשואה, בחורה יפה שכמותי, אמרתי לו שאני בררנית.

חזרתי הביתה לעיר הקודש שלי, תשושה אף יותר ממה שהייתי קודם.
בינתיים הבחור שלח לי מסרון בו כתב שהיה לו כיף.
נכנסתי למיטה עם החתול והכלבה כשהחתול השני יושב ליד הדלת ומשגיח.
ואני, שלא מפסיקה לחשוב על עיר הקודש האמיתית, תל אביב.
מצפה כבר לביקור שלי בעיר בחמישי.

בכל בלוג שאני נכנסת אליו אני רואה התנצלויות כלליות בסגנון של :" כל מי שפגעתי בו אי פעם...", בכל שורת סטטוס בפייסבוק רשומות סליחות.
הרבה יותר כנה חזק ואמיתי לפנות אל אותו בן האדם בו פגעתם ולהתנצל מולו ישירות בע"פ או בכתב.
בכלל, מי צריך את יום כיפור בשביל זה, אי אפשר לבקש סליחה ביום רגיל???

סעמק היום הזה, משעמם לי!