סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הפנטזיות המלוכלכות של ג'י

לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 15:34

מאותו הרגע הבחור לא יצא לי מהראש,הביטחון , הסקס אפיל המטורף והרוגע שהקרין לא עזבו את מחשבותיי. את הספר כבר לא קראתי ומייד איך שסיימתי את הקפה דילגתי הביתה לנסות לצייר אותו מדמיוני.
לקח לי בערך ארבע שעות עם הפסקות כמובן בין לבין עד שסיימתי.
תליתי את הציור בגלריה שזהו בעצם חדר השינה שלי והחלטתי- אותך אני רוצה, איני יודעת איך זה קרה ומה הביא אותי לזה אבל ידעתי בכל ס"מ בגופי שאני רוצה אותו יותר ממה שרציתי אי פעם משהו בחיי.
כשניסיתי להרדם קצת בערב לפני העבודה לא הצלחתי, הוא פשוט לא יצא לי מהראש.
דמיינתי שאני מתקשרת, מה אני אומרת, את המפגש ביננו, את הכימיה , את המשיכה , את המגע שלו, איך שהשפתיים שלו מרגישות, איזה ריח יש לו, איזה מוסיקה הוא אוהב... עד שהשעון צלצל וקמתי להתארגן לעבודה.
יום למחרת התקשרתי,השיחה ביננו זרמה להפליא, לא התעכבנו על שאלות באנליות של "בן כמה,מה עושה, מאיפה וכו'" הוא היה אסרטיבי להפליא ושאל אם אני אוהבת הופעות, "כמובן",זהו הבילוי המועדף עליי". "מעולה- יש לי זוג כרטיסים לטוקסידומון שבאים להופעה חד פעמית בארץ ביום שישי, ההופעה בעשר אז תהיה מוכנה בשבע נלך למסעדה קודם"
המממ... פרפרתי בתוכי.. "טוקסידומון ,מעולה, בדיוק אתמול התקשרתי לברר ואזלו הכרטיסים"
"תגיד" שאלתי " אם הייתי נותנת לך זוג כרטיסים להופעה אחת מכל הזמנים, מי היית בוחר"
" המממ.. שאלה קשה ,יש כל כך הרבה"
אני יודעת צחקתי, זוהי המטרה..
"תני לי לחשוב על זה עד שניפגש"
אחלה- יום שישי בשבע, יום נפלא. "יום נפלא".
וכמו כל בחורה נורמלית נכנסתי לטירוף של מה אני אלבש, מה אני אלבש, מה אני אלבש....
יום שישי הגיע אחרי המון שעות של ציפייה..
ואני לבשתי גרביון רשת לבן/אפור, מכנס לבן קצר, חגורה חומה משופשפת,חולצה חומה פתוחה עם שרוולים ארוכים ארוכים צמודים מעט שקופה, ג'קט מחויט קצר חום מקטיפה עם כפתורי נחושת ומגף עור חום שטוח ונח.
את החלק הקדמי של השיער הרמתי כמו ב80S ,שאר השיער פזור בבאלגן מגיע עד הטוסיק כמעט,עגילי נוחשת ארוכים, מעט מסקרה, מעט סומק ואודם אדום בעל נוכחות.
הרגשתי מיליון דולר.
שבע בדיוק, דפיקה בדלת,פתחתי וראיתי זר פרחים לפניי, לא הפסיק להפתיע הבחור, העביר לי אותם ושנינו בחנו אחד את השניה תוך כדי חיוך מיליון דולר,
ואאאאו הוא היה יותר מדהים ממה שזכרתי, הוא לבש ג'ינס כחול כהה סקיני עם כיסים ארוכים מאחורה, היה לו טוסיק מדהים, טי שרט קאמל עם לוגו של הסקס פיסטולס, וג'קט מחוייט רקום בצבעי אדמה, נעלי בוקרים עור בצבע חום שחוקות שחוקות ,וכובע...שיוווו ,כמה שזה עושה לי את זה כובע, כובע בגזרה מגניבה כמו משנות הארבעים.
מבלי לשים לב תיאמנו צבעים.
כשהגענו לרכב הוא ניגש לפתוח לי תדלת, התחלנו לנסוע ואז הוא אמר "יש לי תשובה לשאלתך"
"כן אמרתי" "היא קצת מורכבת" אמר
"תשובה מורכבת מבחור מורכב לבחורה מורכבת" חייכתי "קדימה- שוט"
"אני חושב שהתשובה היא צפויה כי יש להקה אחת בעולם שההופעות שלה היו ההפקות הכי מושקעות והכי מטורפות שיש- כמובן "פינק פלויד", יחד עם זאת בכל תקופה בחיי אם היית שואלת אותי את השאלה הזו הייתי עונה לך משהו אחר",
(כל כך אהבתי תתשובה, יצא לי להכיר גברים בעבר שענו לי "נינט" מדונה" ויטני יוסטון" "הראל סקעט"
חחחח ,יש גם כאלו:).
"ואת- מה היית בחורת?"
"בדיוק כמוך- ובתקופה נוכחית של חיי ג'ימי הנדריקס"
הייתי בהיי, לא הורדתי ממנו תעיניים, גם הוא מידי פעם הגניב אליי מבט מלא סקס אפיל וחיוך מדהים, היה מתח מטורף ברכב .
הגענו למסעדה.

לפני 16 שנים. 20 בדצמבר 2007 בשעה 1:43

הייתה זו שעת צהריים.
איך שהתיישבתי בשולחן הבחנתי בו, שחום מעט, שיער קצוץ, עיניים חומות עמוקות, עגיל יהלום חצי קארט באוזן.
הייתה לו מפית מבד פרוסה על החולצה המכופתרת בצבע חרדל.
ראיתי שעל הכסא לידו היה מונח תיק מנהלים וג'קט מחוייט אפור כהה מגוהץ ומדוגם למהדרין.
עיניי נתקעו.
היה בו משהו מהפנט, אפילו הדרך בה אכל ולעס העביר בי רטטים לא ברורים בגוף,
הוא אכל לאט לאט כאילו לא ממהר לשום מקום, מידי פעם לגם מהסניפטר שלוק קטן, היה זה קוניאק אני מניחה, סביר להניח בין המשובחים.
הנייד שהיה על רוטט על השולחן לא הפסיק לרטוט אך חוץ מהצצה קלה במספר לא הייתה תגובה של ממש מצד הבחור.
לצערי לא נראיתי במיטבי, היה זה אחרי שעבדתי לילה.
זרקתי עליי ג'ינס וחולצה ובאתי לשתות את ההפוך של הבוקר עם ספר.
לפתע הבחין בי בוהה בו, לא הסרתי את מבטי וזכיתי לחיוך מיליון דולר של שיניים לבנות ומסודרות כמו סרגל.
התאהבתי.
חייכתי חזרה, כל הבטחון חזר אליי והופ.. הגיעה המלצרית" הפוך בלאו בול חזק" אמרה לי , "כן" עניתי לה בצחקוק קל והוצאתי את הספר מהתיק.
מאותו הרגע רק עשיתי את עצמי קוראת שבעצם לא יכולתי להתרכז בשום דבר אחר חוץ מהגבר החזק והמדהים הזה שישב לפניי, הרגשתי אותו מעבר לחיצוניות, ידעתי שמה שלא הרג אותו כישל אותו, ראיתי שהגיע למה שהגיע בייגע, ראיתי שנותר צנוע כמה שזה קשה, ראיתי איש מצליחן ומתמידן שיש לי המון מה ללמוד ממנו.
העובדה שידע לאכול את ארוחת הצהריים שלו בשלווה וברוגע בלי שום לחץ ובלי לענות לנייד עשתה לי את זה בטירוף.
אחרי שסיים לאכול הוריד את המפית, סיים את הקוניאק והזמין חשבון, כשהוא קם
הבחנתי בגופו המדהים, לא הייתי אומרת שהוא מתאמן בחדר כושר אלא התברך בנתונים טבעיים, כמובן היה גם גבוה.
הוא לבש את הג'קט ואני ממש עצרתי את עצמי מלהזיל ריר.
מכנסיו כמובן טעמו לג'קט ,אנין טעם היה הבחור.
הוא החל להתקדם וליבי דפק יותר ויותר ככל שהתקרב לשולחני עד שנעצר לצידי,
הרמתי את מבטי, הסתכלתי לתוך עיניו מפחדת בטעות לגמגם או לדבר צרפתית.
"אם היה עכשיו את השיר היא לא דומה של ארכדי דוכין ברקע, הייתי מקדיש לך אותו" (היא לא דומה לאף אחת אחרת, לאף אחת שעוברת ברחוב)
"ואאווו תודה" עניתי בפסון.
הוציא מהכיס כרטיס ביקור והגיש לי אותו, "ממש אשמח אם תתקשרי"
"אולי אעשה זאת" חייכתי בממזריות.
אני חושבת שלקח ללב שלי לפחות חצי שעה לחזור לעצמו.



לפני 16 שנים. 19 בדצמבר 2007 בשעה 15:12

האהבה שלי גדולה
אך אין לי מקום להכיל אותכם,
יש בי צורך לשקט.
אוף, בבקשה תבינו
בי לי לזרוק תנייד לאסלה.
סיניי קוראת לי לילה לילה בחלומות,
אני, השנורקל והדגים..
אני מגלה אדם חדש,
תנו לי זמן איכות,
תנו לי לשקוע ולקום לשקוע ולקום
עד שאתאזן ,
תנו לי מרחב, תנו לי אהבה,
שלחו לי אור, תחזקו אותי בדרכי החדשה.
תאהבו אותי ללא תנאים.


לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 8:46

בחור שיצאתי איתו לאחרונה התקשר אליי אתמול, נראה לי שירד לו ממני, לא הזדיינתי איתו כפי שדמיין, למען האמת לא הזדיינתי איתו בכלל ולא רק זה אפילו לא התפשטנו, כנראה שאחרי שהוא קרא את הבלוג שלי הוא תיאר דברים קצת אחרת וציפה לפחות לאיזה סשן של החיים שלו בזמן קצר, אולי זה באמת בגלל שהפסקתי לשתות, שאלה שנשאלתי על ידו.
אני לא יודעת בעצם איך הייתי מתנהגת איתו אילו לא הייתי צלולה.. סביר להניח שכמו עשרות לפניו הייתי מזדיינת איתו עד שכרון חושים ומוצצת לו בטירוף בדיוק ברגע הזה שישבתי על הכסא של המחשב והוא בא ונעמד מעליי, שנינו נורא רצינו את זה, אך אני נורא התאפקתי והוא היה אנמי כזה..קיבינמאט- קראת את כל הבלוג שלי! לא?? לא הבנת כלום בעצם?? לא הבנת שכוח זה מה שמדליק אותי? לא הבנת שהיית צריך לדחוף לי את הראש ולשלוף תזין, לא נראה לי שהייתי עומדת בניסיון כזה. מצחיק שאחרי שקרא אותי כמו ספר פתוח עדיין לא היה לו תחוש איך להתנהג איתי!!
מה שמחמיא לי בעצם, אני אגוז קשה לפיצוח!!!!!!!!!
זה נחמד לי לחשוב על זה בעצם, זה נאמר לי יותר מפעם אחת אך פנטזיות מיניות בסגנון שכתבתי כאן זה משהו שקשה לפרט לבן זוג למיטה ככה על הדרך, ובן זוג אמיתי שבאמת אפשר לדבר הרי לא היה לי אז באיזשהו מקום אולי זה שסיפרתי לו אחרי 5 דקות הכרות בבר על "הבלוג הסוטה" שלי היה מעין רצון עז שמישהו יבין אותי כבר אך עדיין יהיה רגיש אליי ברמות הכי גבוהות.[b]

לפני 16 שנים. 16 בדצמבר 2007 בשעה 0:14

שבוע לוב.
חזרתי משבת אצל הוריי ולאחר שפשפשתי במגירה ישנה ומצאתי כמה דברים מעניינים הבנתי,
מסתבר שהתחלתי לכתוב בגיל 14, הופתעתי נורא..מדהים איך הפסקתי לכתוב בכלל..יש כמה דברים שהייתי רוצה לשתף,אקדים ואוסיף שהייתי מרדנית מגיל מאוד צעיר,כל מה שהעדר עשה ג'י עשתה ההפך, גם אם לא באמת רצתה, בשביל הדווקא.

15.3.97
כולם חולי נפש וכולם משוגעים
ככה זה נראה לי
מה הם רוצים ממני?
נמאס לי ממכם
ונמאס לי מכולכם
תנו לחיות בכיף
ועזבו אותי במנוחה
תפסיקו לחפש על מה להיתפס
ותפסיקו לשנות או לפחות לנסות
אף אחד אינו מושלם
אפילו לא אני
אפשר לקוות
אבל לא לצוות
שונאת אותכם
אבל זה רק בגללכם.

עוד אחד
Im going there
and i want 2 go again
but again is 2 much
but who realy cares?
every body is so afraid
but not me
wonder why?
i love it there
its kind of fun
but its dangerous and i'v got a gun
i dont know if the gun will save me but i do know who can
its not u and its not them
its only me
but i dont care.

וזה כבר 28.8.99
אין,אין, בלתי אפשרי להבין אותם,אנשים מתים על ימין ועל שמאל, רעידות אדמה, בנינים נופלים-מתרסקים,אנשים לוקחים סמים נופלים- מתרסקים. כולם נשרטים ,נדפקים, משתגעים, אנחנו הורגים את עצמנו. כל מיני תאונות, כל מיני מחלות הנובעות מתסכולים שונים של האנשים שנשרטים. כולם משתגעים 2000 מגיע העולם חרב לאט לאט והכאב איטי.

הפתיעו אותי המחברות בעיקר בגלל התובנות הכל כך מוקדמות שמצאתי כשעיינתי בהם.
כנראה שבגיל הטיפשעשרה רק מבינים כמה החיים מורכבים,לוקחים את זה קצת קשה-מסתבר,
לא סתם, מבאס לדעת את האמת, לא קל, בעיקר שאתה מסרב להיות עדר.
עד היום יש לי רגעים שאני מרדנית אך עם השנים למדתי לאזן, כשמתאים לי להיות חלק מהעדר אני לא מתביישת וזורמת..וכשלא מתאים לי אז אני עושה את שלי בשושו או ברעש תלוי בFEEL שלי באותו הרגע..יש עליי חיוך וזוהי אחלה דרך לפתוח תשבוע.. אגב קניתי ספר חדש שהומלץ לי "דרך האמן" תודה רבה לממליץ- הוא כבר עושה לי טוב.

שבוע לוב

לפני 16 שנים. 12 בדצמבר 2007 בשעה 11:03

עולם חדש נפתח בפניי,
עולם של צלילות דעת,
עולם בו כל תחושה או רגש
לא מרגישים כמו פאה.
עולם של התמודדות נפשית קשה
המלווה בהרגשת ניצחון מדהימה.
ניצחתי אותכם-הרגלים מגונים,
העליתם בי מרמור שנים לא מעטות,
הרס עצמי גרם לי להישאר,
לסבול,
להתעלם לחלוטין מהאני הפנימי הזועק החוצה,
שיכוך הכאב העצום והבדידות על ידי טרנדיות
של סקסמימוזיקה.

לפני 16 שנים. 11 בדצמבר 2007 בשעה 18:54

זכרונות שנמחקו,
אהבות שלא היו,
חברים שהתיימרו,
רבנים שהתעקשו,
עצבים שהתפרצו,
תחפושות שהתחלפו,
מסכות שנבנו,
ערמות של זכרונות שנזרקו,
אלבומי תמונות שלא נפתחו,
מזוודות שנארזו,
בריחות שנבחרו,
הכול מאחוריי.
אני אדם חדש!!!

לפני 16 שנים. 11 בדצמבר 2007 בשעה 9:51

עיניי בוהות, מסתכלות
נראות כבעלות עניין.
ראשי מהנהן קדימה ,אחורה
אך אינני שם.
מחשבותיי מפליגות אל תוך
ענן של חוסר ודאות מוחלטת.
רעש המכוניות, המקדחות והאנשים
שמדברים סביבי הולך וגובר.
כל צליל מכביד עליי יותר ויותר
מושך לתוך מלחמת רעש בתוך ראשי.
מאמציי להתרכז נכשלים כל פעם מחדש.
קצב פעימות הלב מאיץ אט אט
חנוק פה.

לפני 17 שנים. 20 בנובמבר 2007 בשעה 22:02

אחרי החודשיים בלי הסקס חגגתי בשבועיים האחרונים בשביל שנה.
ריק!
זה היה ממש כמו נרקומן למנה שמרוב דודה שכחתי למה הפסקתי מלכתחילה..
בעודי רק בת 26 חודש הבא ועדיין לא חוויתי אהבה.
היו ריגושים,הייתה אהבת טיפש עשרה אבל ממש מערכת יחסים לא באמת.
פעם שהיו באים אליי חברים עם בעיות במערכות יחסים הייתי מתיימרת,עונה,מייעצת אך כיום קטונתי, מי אני שאייעץ לכם בכלל
, מה א נ י בכלל מבינה באהבה???
זה אמור להיות נעים ומי שיש לו את זה נוצצות לו העיניים..חוץ מזה אין לי מושג!!!
בכל נושא אחר ,אין בעיה ג'י היא אשת שיחה, הרבה תחומי עניין כמובן בינהם סקס סמים ומוסיקה.. בילוים ,הופעות,חברים, ג'אם סשנים.. ולחזור הביתה ריקה.
דייטים, מחזרים, בחורים מכל הזמנים שוב ושוב מנסים את מזלם אולי אחליט להיפגש איתם שוב לעוד סשן של החיים שלהם..
מחקתי את כל הזכרונות בפאל, יותר מפעם אחת.. איכשהו שוב מתפוצץ לי הפון, הם לא שוכחים אותי,
פעם זה היה עושה לי את זה.. ג'י אלופת הסקס.. יש!!!
היום זה מעליב אותי.. כן!!! מעליב!!!
אם רק היית יודע זכר עלוב נפש שכמוך כמה באמת יש בי לתת, כמה באמת אני עמוקה..
התשוקה שלכם אליי דוחה אותי ברמה המנטלית, אתם הופכים להיות אהבלים, ממש דאונר.
כבר אין לי כח לדבר, להיפתח, להתחיל שוב, אז משתכרים ואם נמשכתי אלייך עדיף כבר לעשות סקס כי מעבר לזה כבד עליי.. ואחרי זה אני מתלוננת!!
החלטתי ללכת לטיפול פסיכולגי!

לפני 17 שנים. 17 בנובמבר 2007 בשעה 17:38

ממש בלוק