פחד, כאב וכנות

יתכן שהיו גורמים מסייעים לענין. נגיד זה שדרכתי תוך כדי על מישהו בגודל של דוב גריזלי. כולל על איזורים אסטרטגיים.
אולי האנטריקוט וואגיו שטחנתי לפני, ובכלל כל הארוחה שהוא הכין מולי במסירות מתוקה ונרגשת במטבח שלו בטוח עזרה גם.
היין המעולה, הוייפ שעשינו ביחד.
העברת הכוח הקיצונית. הרטט הזה של משהו חדש.
המראה המהמם שלו מתחתי ושל כל תא והים שפרושים לפני.
התחושה שהחיים שלי תלויים על בלימה ואם אשען מהר מדי קדימה אני אשכרה יכולה ליפול.
האדרנלין.

כן. אז זה מה שקרה.