האם אפשר להנות יותר מדי? להנות עד דמעות? לעוף עד הוואקום של החלל? ולחזור??? כנראה שכן. מסתבר.
בחמישי בצהרים הגעתי לנתבג, שמחה וטובת לב, בעזרתו של נשלט מהמם ומתוק במיוחד.
וכך כבר נפתחה החופשה ברגל ימין. או איזושהי רגל. כי בכז, חובבי הרגליים לא מפלים!
הטיסה איחרה קצת וגם לא הסתדר לי האינטרנט בטלפון כשנחתתי, מה שגרם לשארפי כנראה לרטוט מלחץ!
אבל כשירדתי מהאוטובוס לעיר וראיתי אותו, שום דבר לא שינה יותר.
הורדתי אותו לחיבוק על הברכים בלב העיר ומשם המשכנו למלון.
שארפי כבר הכין את החדר לבואי.
וויסקי, סבון קסם מקציף וקרם גוף, פירות, מים, נישנושים, צעצועים מוכנים לשימוש, כפפות, קונדומים ואפילו ג'ל (במיכל פיצי!!! הפיקשוש היחיד).
היו כמה חוקים יחודיים לחופשה הזו, שהוסברו מראש כדי להגביר את הלחץ:
1. לשארפי מותר ללבוש אך ורק תחתוני נשים
2. אסור לו לסגור את הדלת בשירותים (גרר לא מעט הקנטות מצידי על הקולות שהוא משמיע... איך נהנתי)
3. מותר לו להשתין (במלון) רק בישיבה
4. במסעדות מותר לו לאכול רק עם סכום פלסטיק וורוד לילדים מאיקאה שהבאתי איתי.
לאחר פריקה מהירה התחלתי להתפשט כדי להתקלח, ושארפי גם.
ואז גיליתי שהוא הכין לי הפתעה קטנה: הוא לבש חוטיני מתוק עם הכיתוב I LOVE BARCELONA... לאכול אותו!
שארפי נכנס איתי כמובן למקלחת לגולדן, סיבן אותי באושר ואחרי שימוש קצר בו הלכנו לאכול במסעדה שהמליץ עליה כוכב בודד.
היה וואו. קרפצ'יו עם גבינה ספרדית שנתנה קיק שונה לגמרי מפרמז'ן, אנטריקוט מעולה וסטייק חזיר עם תיבול ששווה להרוג בשבילו. או לפחות לענות מישהו על מכשיר אינקוויזיציה מקומי, מהימים הטובים. אפילו נשאר לנו מקום לפלאן!!! יאמי.
אחרי הארוחה חזרנו לחדר והמשכנו את העונג כמיטב המסורת,עם המון אכילת כוס, רימינג, פוט פטיש ועוד! כיד הימיון הסופר טובה עלי. והיא היתה טובה ככ...
בהזדמנות, מרחתי לשארפי לק וורוד מג'נטה על הבהונות. היה לה מהמם!!!
למחרת בבוקר, אחרי קפה, פגינג, התכרבלות ועוד, יצאנו לסגרדה פמיליה.
אני חושבת שזו הכנסיה הכי יפה שראיתי בחיים. אפילו יותר מהבזיליקות והקפלה הסיסטינית בוותיקן.
המשחקים של גאודי עם בין חומרים קשים לאור, בין צבעים חמים לקרים, בין אלמנטים חדים למעוגלים, בין עומס עצום לסדר... זה היה מדהים.
תשומת הלב לפרטים, צורות שחוזרות על עצמן לרמת הפרקטלים מול נקודות ייחודיות... וואו.
אחרי הסגרדה טיילנו בעיר המהממת, ואכלנו בדוכנים שונים בשוק לה בוקריה. תענוג.
כמובן שבשלב זה הספיק לנו החוץ וחזרנו לחדר לשיטוטים מסוג אחר. של הלשון שלו בכוס שלי, של הבהונות שלי בגרון לו, כאלה.
יצאנו לארוחת ערב במסעדת טאפאס מקומית (עוד המלצה של כוכב בודד) שהיתה מעולה גם היא.
הארטישוק הממולא בנקניק היה בין המנות הטעימות בטיול. וגם טוסט כמהין וקציצות בקר בעגבניות היו מדהימים!
ואז, יצאנו לבושים יותר (מכנסי עור, מגפיים, חולצה שקופה מנצנצת) או פחות (תחתוני נשים שחורות) למסיבת פטיש (לבשנו עוד מגדים מעל. לא לדאוג!).
המסיבה התחילה ב-22 ואנחנו הגענו באיזור 22:15, כמעט הראשונים.
האישה בכניסה שאלה אם יש לנו תלבושת. אמרנו שכן. היא ביקשה לראות.
אני פתחתי את המעיל קצת והיא אמרה "מושלם", ושארפי המובך נאלץ לפתוח את המכנסיים ולהראות את התחתונים היפים שלה... חמודה שלי.
המקום התמלא בהרבה אנשים כמעט ערומים - אני הייתי האישה הכמעט יחידה שלבשה שם מכנסיים.
הרוב היו עם חוטיני / חוטים כלשהם / בלי כלום. היה נוף מרשים של תחתים אירופאים צעירים, ללא ספק.
אבל - אף אחד לא שיחק בחלל המרכזי, ואחרי סיביטי קל עצרתי.
במבוך למטה היה נראה שיש קצת אקשן, אבל אנשים עישנו שם והיה מחניק למות.
אירית חמודה קישקשה איתנו קצת ואפילו מיששה והתפעלה מהבד החלק והנעים של התחתון של שארפי, שלא באמת הצליח לעצור את ביצי החופש שלו מלהתאוורר מדי פעם.
היא שאלה אותנו לגבי כלובים והתרשמה לשמוע ששארפי לא מצליח להכנס לכלוב, שניסינו 3 עד שמצאנו אחד שאיכשהו מצליח להכיל אותו, וגם זה קרה רק פעם אחת ובמאמץ עילאי.
לא התכוונתי להרים לו ככ, אבל נראה שהוא לא בדיוק סבל מהמעמד.
אני לא יכולה לומר שהתחברתי למסיבה.
כשהלכנו ב- 00:30-1 היה נראה שרק מתחיל להתחמם.
אין לי סבלנות להשאר עד 5, בגילי המופלג.
קצת התעצבתי שככה יצא, קיוויתי לתת לשארפי חווית מסיבה מעניינת יותר, אבל בסדר, שום דבר לא מושלם, והחופשה הזו כמכלול נתנה פייט!
בחדר שארפי ליטף אותי במשך מה שהרגיש כמו לפחות שעה רצוף. זו שלמות.
למחרת בילינו את הבוקר בעוד הרבה אקשן בחדר.
מזל שהיה מחמם מגבות ככה שיכולנו לייבש את הריתמה של הסטרפאון אחרי שטיפה ביד בכיור, בין שימוש לשימוש.
בצהרים הלכנו לספא שכלל בריכות בטמפרטורות / מלחים / זרמים שונים, סאונה וחמאם.
אחרי ציפה בבריכת מלח, הלכנו להזיע בסאונה, נכנסנו באושר (אני) ועל סף התקף לב (שארפי) לבריכה הקרה מיד אחרי. ואז אותו דבר עם החמאם ובריכת מי קרח.
הוא כמעט מת כשדחפתי אותו על כל הראש פנימה. יאמי.
בריכת הג'קוזי היתה חוויה בזכות עצמה. כמה גמרתי... וואו.
במלתחות היו מוצרים מפנקים של לאוקיסטן (אני מתה עליהם). תענוג.
אחרי הספא הלכנו לסיבוב בנמל ובשוק אוכל נוסף.
אכלנו המבורגר, קלאמרי מטוגן ונישנושים של אנשובי עם זייתים ופילפלונים מוחמצים. שתינו יין וטיילנו טיפה על המזח.
כל הטוב הזה ביחד עם היין, ההורמונים מהספא התחושה שאני ככ... מוחזקת (לא צריכה לנווט, לא לארגן דברים, לא לשלם, לא לפצח איך עושים ומגיעים למה... באתי לשבת על כס המלכות ורק להנות), עשו את שלהם.
הוצפתי והתחלתי לבכות. דמעות של אושר.
אחרי עוד בילוי מהמם בחדר (בו אפילו אישרתי לשארפי לגמור!! אני מתרככת) יצאנו לסעודה האחרונה שלנו בברצלונה.
הפעם הלכנו לפי המלצה של חבר של שארפי, למסעדה מקומית מדהימה.
ככ מדהימה שנאלצנו לחכות קצת למרות שהיה די מאוחר בלילה, לשתות יין ולנשנש נקניק בחוץ על בר קטן, עד שיתפנה שולחן.
אבל ההמתנה היתה שווה. סטייק חזיר מעיף עם פלפלונים קלויים, מרק שעועית לבנה עם בשר וצ'וריסוס ומאפה קרמלי-אגוזי לקינוח סגרו לנו את החופשה בטעם של עוד.
לא שחסר לנו רצון בעוד. אף פעם.
נרדמתי בליטופים והתעוררתי ליום החזרה לארץ.
גם שם חיכה לי טרמפ חזרה הביתה, מתוק ומפנק.
ובבית חיכה לי אהובי המהמם, מפרגן מכל הלב. ונראה שתיחזק כאן את הילדים והאופרציה בהצטיינות יתרה!
החיבוקים והכירבולים איתו המיסו עוד את מה שנשאר לי משלולית הלב, ועכשיו אדים אדמדמים ממלאים לי את החזה ונותנים לי את התחושה שבעצם, הכל אפשרי.
