סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לשים את הקלפים על השולחן

כנער מופרע התנסתי בלא מעט ריגושים, את בחירת ליבי בחרתי בגלל התמימות, המסירות והאהבה שלה.
לאחר חמש שנות נישואין הרגשתי שאישתי כבתה לי, ששיגרת היום, הילדים והבית-עבודה-בית פשוט דרדרה לנו את חיי הסקס לתהום (או בעצם לניקוז במקלחת..)
הבלוג הזה נכתב בעקבות בלוג שקראתי וגרם לי לעשות שינוי בחיי..
מקווה שהקריאה תהיה מהנה ותגרום למי שנמצא במצב זהה לקום ולעשות מעשה שיציל את מערכת היחסים שלו.
לפני שנתיים. 13 בדצמבר 2021 בשעה 0:44

הזדמן לי להיות באיזור המרכז, לא פספסתי את ההזדמנות ומיד נזכרתי שהיא הסכימה שאכניס צעצוע נוסף. שהיא הסכימה שאכניס צעצוע נוסף.

הכוונה היא לקנות שרוול שמתלבש על האיבר, בגלל שהיא לא בקטע של צעצועים, בטח לא דמוי איבר שעלול לגרום לה לסלוד מהעניין, תיארתי לה את זה כמו קונדום עבה, ממש עבה שהגבר לא מרגיש כלום, והאישה מרגישה פי כמה יותר!! 

במצב כזה אין חשש שהגבר יגמור, והאישה יכולה להנות ממנו ככל שתרצה ובסוף השימוש לנעול את הכל בחזרה.

זה נראה כך

 

נסעתי לפטישדיל בת"א.

היה קשה למצא חניה ולאחר 40 דקות(!!!) ממש לפני שכמעט נשברתי, החלטתי להתקשר לחנות ולבקש עצה מהמקומיים, ענתה לי מוכרת חמודה שהפנתה אותי לחניון שיש להם הסדר איתם בקרבת מקום, שמחתי שלא ויתרתי.

נכנסתי לחנות, יותר משלוש שנים חלפו מאז הפעם הראשונה והאחרונה שביקרתי שם

מרגיש מובך בטירוף! 

מצד שני משחק אותה קול, מנסה לדבר ברור ובביטחון עד כמה שניתן ופתח בשיחה קצרה עם המוכרת

-"שלום"

"היי, זה היה קשה.."

-"מה!?"

"למצא פה חניה, תודה על הטיפ בטלפון, כבר כמעט ויתרתי.."

-"כן, זה בעייה פה החניות, יש לנו הסדר עם החניון, לא תצטרך לשלם חניה"

זה לא מה שמטריד אותי ואני עושה סיבוב קצר בחנות

-"מחפש משהו ספציפי?"

"האמת שכן, הייתי פה לפני יותר משלוש שנים, מאז אני ואישתי משחקים במניעה.."

-"כי שאלתי אם אפשר לעזור במוצרי החנות"

היא מנסה לחסוך ממני פרטים מיוצרים אבל אני מובך בטירוף והיא כנראה לא מזהה את זה.. 

"כן, רגע, אני אגיע לזה..  אני בונה את זה" חייכתי במבוכה..

"בקיצור, רכשתי פה כלובון, ואנחנו מחפשים שרוול לאיבר" 

היא קמה מהכיסא והולכת לכיוון אחד המוצרים, נראה שהיא כבר ראתה פה הכל מהכל כולל כל סוגי האנשים בטח ובטח לגבי המוצרים ומצביעה על משהו שבכלל לא נראה כמו מה שחשבתי ואני יודע שאם אישתי תראה את זה היא תירתע ולא תזרום על העניין..

-"זה השרוול שיש לנו"

אני מעקם קצת פרצוף

"יש עוד  משהו כי ראיתי בזמנו משהו שנראה אמיתי יותר ועדין יותר, אישתי עדינה.. היא תיבהל מהדבר הזה.."

-"לא זה היחיד שנשאר במלאי, שלוש שנים זה הרבה זמן.."

"כן.." אני מסנן לעברה מבואס, הגעתי עד כאן.. אין מצב שאני יוצא בידיים ריקות!!

עושה עוד סיבוב מסתכל על הפריטים ובא לי הכל!!! אין מצב שהיא זורמת על שום פריט כאן אני חושב לעצמי.. אפילו לא חבל לקשירות - עד כדי כך.. בינתיים אני ממשיך בסיבוב ונתקל בגבר נוסף בחנות, מסדר את המוצרים ואני מבין שזה כנראה אלכסי שהזכירו פה לטובה בבלוגים, אנחנו מחליפים שלום והוא לא מתייחס אלי יותר מידי ובכך מונע מבוכה מיותרת ולא פוגע בחווית הקניה שלי.

אני ממשיך בסריקת החנות וחושב בלב שאני חייב את זה לעצמי גם אם לא נעשה בזה שימוש אני מוכרח לצאת מפה עם משהו!

"יש לכם חבל קשירה?"

-"בוודאי, חבל שחור מבד עדין וחזק"

היא קמה ומראה לי על מה מדובר

"אני אקח את זה"

היא אורזת ועושה חשבון..

"תגידי.." אני מסנן בהססנות..

"יש לכם טבעת רטט?" חושב לעצמי שזה משהו שלא מרתיע, די ונילי ויש מצב להנות איתה עם זה, לא יכול להיות שהגעתי לחינם!

-"כן.. יש כמה" היא מראה לי מבחר קטן ומוצר אחד שנראה מאוד איכותי מתוצרת STATISFYER 

-"יש כאן כפתור לבחירת עוצמת הרטט" היא מסבירה ואני לוחץ ומרגיש עוצמת רטט חזקה שעולה ומשתנה עם לחיצות ואפילו מצבי רטט מתחלפים במקטעי זמן שונים.

אני מאוד מתרשם מהצעצוע ומהחומרים ממנו הוא עשוי (בכל זאת מהנדס מכונות שיודע להעריך חומר גלם איכותי) 

"יש מצב שזה נשלט עם שלט מרחוק?" אני שואל בזהירות כי נזכרתי שראיתי סרטונים של החברה הזו אך לא ידעתי שיש להם גם טבעת או מוצרים לגברים  קבלו המחשה מדליקה...

היא בודקת וחוזרת אלי עם תשובה

-"כן, אני רואה שיש לזה גם אפליקציה חינמית שתומכת בהפעלה עם בלוטוס"

"מעולה, תוסיפי" אני אומר והיא הולכת להביא אביזר בחבילה סגורה ואני חושב שכבר היה שווה ושאני מקווה שאישתי תזרום עם השטויות שלי

-"זהו?" 

"יודעת מה, יש לכם גם מנוי לכלוב" הרבה זמן שאני רוצה לעשות מנוי אבל אני אולי סקול שלא ממהר לשים אשראי באתרים..

-"כן, יש מנוי שנתי שניתן לרכוש ולהזין את המספר באתר"

"מעולה, תביאי גם את זה"

שמח ושש לב אני משלם ויוצא לא לפני שהיא מדביקה לי מדבקה שמאפשרת יציאה ללא תשלום מהחניון.

לא יודע אם את פה, או קוראת את זה.. אבל תודה רבה על השירות וחווית הקניה המהנה!!!

ממליץ ביותר!

פטישדיל - אתם פשוט מדהימים, תודה!

 

אה כן, אז גם התחדשתי במנוי :) 

לפני שנתיים. 12 בדצמבר 2021 בשעה 23:45

בבוקר שאחרי יום ההולדת שלה, נשארתי חרמן, היא ביקשה שאנעל אבל ממש לא הייתי שם!

משהו בי סירב להינעל חזרה, לא יודע למה.

מצד אחד אני מאוד רוצה לשתף פעולה ולחזור למוד, מצד שני.. לא רוצה לנעול את עצמי שוב, לא רוצה.. זה נועל לי את המוח!! אני לא מסוגל לחשוב על כלום! זה לא אני.. זה נועל אותי במצב כנוע ללא יכולת התנגדות וזה ההפך הגמור ממי שאני ביום יום..

היא התרגלה לקבל ממני שתף הודעות והיא לא קיבלה את זה.. חזרתי לסורי, שקוע בעבודה והיא מרגישה שהפוקוס לא עליה וזה מטריף אותה! משגע אותה שהיא מבקשת ממני לנעול ואני לא נועל, היא חרגישה חסרת אונים כשהשליטה לא בידיים שלה.. שינוי של 180 מעלות בגישה שלה לעניין, היא כבר לא רואה אותי משוחרר.. מבחינתה זה כבר לא משחק, זה מצב עובדתי שאני חייב להיות נעול!

סחבתי ככה עד לסופש ובשישי בערב היינו יחד, לא אכנס לפרטים אבל היה פשוט מושלם!! זה נגמר באורגזמה מטורפת וחזקה כמו שלא הייתה לי הרבה זמן..

בשבת כבר כל האנרגיה המינית שלי ירדה ולא היה לי כוח לזוז, פשוט ככה, הייתי קצת אדיש אליה וזה היה לה יותר מידי, היא שוב ביקשה שאנעל, שוב התחמקתי...

ביום ראשון זה תסכל אותה וככה היא הביע את זה:

 

 

 

היא עוד הוסיפה שהיא מצטערת שחשפתי אותה לדבר הזה..

לא עניתי לה על ההודעה, לא התפנתי לזה וגם לא הייתי לבד בכדי להשקיע במענה ראוי..

כשנכנסתי הביתה היא לא התסכלה לעברי, כאילו לא נכנסתי.

התעלמתי מהפרצופים והייתי עם הילדים, שיחקנו והעברנו את הערב בכיף כשהיא באווירה קודרת.

אחרי שהם נרדמו, היא תפסה לי את היד ללא מילים והוליכה אותי לכיוון חדר הארונות, הכניסה אותי ואמרה לי "אתה לא יוצא מפה עד שאתה לא נועל את עצמך, ברור???"

הדליקה אותי הסיטואציה בטירוף! 

שמחתי שלמרות ההודעה שלה היא לא שאלה למה לא עניתי, לא התעסקה בזה ומצד שני לא באמת ויתרה לי.

חשבתי לעצמי שהיא באמת חסרת אונים, אין לה שום דרך להכריח אותי לנעול את עצמי וחשבתי לעצמי שאני חייב לתת לה את הכלי הזה.

הסיטואציה כל כך הדליקה אותי למרות שיכולתי לצאת.. ואז חשבתי לעצמי, מה אם הייתה לה היכולת לנעול אותי בחדר הארונות ולי לא הייתה יכולת לפתוח מבפנים, סיטואציה בראש שאני חייב לנעול את עצמי ועד שאני לא מוסר לה את המפתח מתחת לדלת היא לא תפתח אותה וגם אז.. לא תמהר להוציא אותי משם.

המחשבה הזו הדליקה אותי בטירוף, לקח לי זמן עד שהצלחתי להרגע ולנעול אותו.

מסרתי לה את המפתח מתחת לדלת, וביקשתי אישור לצאת - היא התגלגלה מצחוק.

האווירה מיד השתנתה והפכה חיובית יותר.

אני חייב את זה לה ולעצמי, אני חייב לשים שם מנעול שיאפשר לה לכפות עלי נעילה, מעין פינת ענישה קטנה שתשמש אותה למקרים דומים ובכלל כלי לענישה..

שיתפתי אותה, לא הזכרתי את ה"ענישה" בכל זאת היא לא באמת שם..

היא אוהבת את הרעיון שיהיה לה יכולת לוודא שאני נועל את עצמי גם כשלא בא לי והיא סיכמה את זה במשפט קצר.

"מעולה, אז תדאג לזה בבקשה"

לפני שנתיים. 11 בדצמבר 2021 בשעה 16:10

איזה סוף שבוע עבר עלינו...

אני אפילו לא יודע איפה להתחיל!

 

פרטים בקרוב😊🥰

לפני שנתיים. 7 בדצמבר 2021 בשעה 21:43

-"בבקשה, אני באמת מצטערת..." היא יורה לכיוון שלי ואני לא מאמין שהיא אמרה את זה, לא שומעים ממנה סליחה בכל יום..

-"אני לא הייתי צריכה להגיב ככה... פשוט לא רציתי שתפתח ציפיות, לא רציתי לפתוח לך, כי בא לי לשמור אותך ככה למלון.. בפעם הקודמת כשלא הייתה נעול בחופשה הרגשתי שאני לא נהנת! אני רוצה שיהיה לנו כיף.. לא התכוונתי שזה ייצא לנו ככה... די, מאמי, סליחה" היא אומרת תוך שהיא נוגעת בכולי ואני מרגיש איך אט אט אני הופך לחמאה מהמילים ומהמגע שלה..

-"מה אתה רוצה מאמי... מפתח? בוא... הינה, קח.. הוא נמצא בארון, במדף האמצעי בין הבגדים.."

אני מסתובב אליה במבט מאיים...

"משוגעת אחת!!! את רוצה להתגרש??? כי אם כן, זה בדיוק המסלול!!  אל תעשי את זה יותר!!"

היא מתכוונת מולי ומהנהנת בכניעה (אני לא באמת נשלט, יותר מתחלף אבל איתה זה לא יהיה ואני קולט שהקטע הזה מדליק אותי ממש..) 

אני משנה מוד כי אני עלול להרוס את הדימינמיקה שבניתי במשך די הרבה זמן.. אני קולט בעצם שהיא ניסתה להיות "רעה" אלי כמו שאני מבקש אבל זה יצא לא לא טוב...

"לא, אני לא רוצה את המפתח... לא ככה!! ואני אומר לך שוב, את המלכה שלי, את מחליטה, מה שתרצי-זה מה שיהיה...! רק לא ככה.. לא לשבור אותי, אני פגיע כשאני נעול, מעין תופעת לוואי כזו, לא יודע להסביר לך ( היא לא רגילה ממני להתנהגות ריגשת כזו, היא רגילה למשענת חזקה ואני די נשברתי הפעם..) את צריכה להיות יותר רגישה אלי בדיבור כשאני ככה ואני צריך גם לעשות כאן שיפור.. אם את רוצה אותי נעול, תביאי לי נשיקה כזו (תופס את את הפנים ודופק לה צרפתית, מתחכך בה, נוגע  בא, מדליק אותה ומרגיש איך היא נמסה לי בידיים) ואחרי שכבר הכנסת אותי למוד, תגידי לי 'אה אה אה.. לא חמודי, מספיק לך... אתה נשאר נעול!" אני רואה במבט שלה שזה הדליק אותה, היא הבינה..

-"סבבה... לך תביא את המפתח.. עכשיו!! אני חרמנתי ואתה תשלם על זה!"

לא יכול להסביר במילים מה קורה אחרי שהשתחררתי, אבל לדעתי זה היה הסקס הכי טוב שהיה לנו ב 8 שנות נישואים! 

הדברים שיצאו ממנה, האנרגיות, הקולות, הרגשיות!  היא הטריפה אותי!! 

תוך כדי אני עוצר בכל פעם שאני מרגיש את נקודת האל חזור... ואני אומר לה שיש משהו כזה שמתלבש על האיבר, כמו קונדום (מנסה לתאר את הדברים ב ורה ונילית) עבה.. ועם זה לא צריך לעצור כל פעם בכדי שהגבר לא יגמור... אפשר להמשיך עד הבוקר... כי הוא לא מרגיש כלום, ומצד שני היא מרגישה פי 10 יותר!!"

-"לא מאמוש, אתה יודע מה אני חושבת על זה.. אין כמו הדבר האמנתי..!" היא אומרת תוך כדי שהיא נועצת בי ציפורניים ונועצת אותי בתוכה..

"את מפסידה, זה יותר מהדבר האמיתי, זה בנוי מאוד דומה רק מהונדס טוב יותר! את יכולה להנות יותר, להרגיש יותר, לגמור יותר וכל זה בלי לחשוש בכלל מגמירה ללא רשות... כי מתחת לזה לא מרגישים כלום"

-"וזה לא מבאס להיות איתי ולא להרגיש כלום!?" היא תוהה בקול.

-"לא, ניסיתי, אבל להפך, זה נראה לי מדליק.. לרצות אותך, לפנק אותך, לענג אותך מבלי רעשי הרקע ומבלי להתרכז בעצמי.. גם בלי צפייה שתרשי לגמור, ובלי שתחששי שאני אגמור ואז תצטרכי לבנות את הכל מחדש."

אני רואה את המבט שלה משנה...

-"אוקי... נשמע טוב... תביא, ננסה"

"מה באמת???"

-"כן, סיקרנת..  בוא ננסה..."

אני לא מאמין שאני שומע את זה!! אני נטרף רק מהמחשבה מגביר את הקצב, נכנס לזה.. מרגיש שזה בא, לא עוצר.. זה מתקרב.. היא גונחת ונועצת ציפורניים מרגיש את הרעידות בגוף.. זה עולה.... 

ואז, היא עוצרת את הכל! בבום! פתאום! יוצאת ומתרחקת ממני בלי בהתראה מוקדמת! 

-" אה אה אה... מה חשבת לעצמך? 

לגמור ביום ההולדת שלי!? מה נראה לך???

לא חמודי... לא יהיה... מספיק לך, אמרתי לך, אתה נשאר ככה לחופשה! נהנת מספיק... חסר לך שאתה לא נועל אותו בבוקר...!" 

כבר כמעט 04:00 לא יודע איך הזמן טס ככה..

אני כמעט בוכה מרוב, חרמנות, תסכול ופספוס של שניה.. זה היה הכמעט הכי אכזרי והכי מתסכל שחוויתי.. 

מצד שני אני מאושר, מרגיש שבסך הכל עשיתי עבודה טובה... מתנחם בעובדה שהיא כבר פחות נשלטת מלמטה.

לפני שנתיים. 7 בדצמבר 2021 בשעה 21:08

לפני כשבועיים היה למלכה יום הולדת..(מרגיש צורך להתנצל על העדכון באיחור..)😅

היא מכירה אותי, אני לא הטיפוס הכי רומנטי בעולם.. היא ניסתה לסגור לנו חופשה אך לא היו תאריכים למה שרצינו.. היא אמרה שלא נורא, סגרתי לעוד שבועיים, אז נחגוג קצת באיחור"

אני נעול כבר שבועיים, מיד עושה 1+1 והתוצאה לא עוברת לי בגרון...

בסיטואציה הזו אני מבין שאני  צריך להמציא את ע מי מחדש ולהוציא את כל מה שלא היה שם קודם..

יצאתי מוקדם מהעבודה, עברתי בללין להצטייד בכמה נרות ריחניים וקרם, מילאתי את האוטו בבלונים, קניתי עוגה ואני טס לכיוון הבית, היא בדיוק חוזרת מהעבודה והוציאה את הילדים..

מתקשר אליה להגיד לה שאני מעקב בעבודה בינתיים עוצר בחנות ממתקים לילדים (צריך שקיות יום הולדת לאמא)..

משאיר את הדברים בבית, עולה בלי כלום ורואה שהגדולים התקלחו והיא עם הקטנה באמבטיה,

מהר מארגנים את כל הבית, מקשטים מסדרים יפה (מזל שהגדולים עוזרים לי לתקתק הכל מהר) והיא יוצאת נרגשת ומזילה דימעה מהתרגשות..

אין משהו שיכול לשמח אותה יותר מזה!

כשהערב נגמר, היא עדיין מחזירה תודות בטלפון ואני כבר מתארגן מתקלח ומתבשם, יודע שיש לה סטנדרטים גבוהים ואני מוכן לקראתה..

כשהיא נכנסת להתקלח אני מכין מהר את החדר, נירות, עלים, קרם בצד עומד ומתרגש כמו ימי הרווקות..!

היא יוצאת, מופתעת וישר יורה לעברי 

-" מה פתאום... לא לא לא לא.. תשכח מזה!!!"

"מה!?"  אני עומד מופתע מרגיש דקירה וכל האוויר יוצא לי במכה אחת.. 

-"שום דבר לא יהיה פה היום.."

לא מבין מה נכנס בה.. "מה??? מה יש לך?? למה??"

-"כי ככה, לא תכננתי את זה, וכבר מאוחר, אחת בלילה.. הולכים לישון.." הכל אצלה חייב להיות מתוכנן! מדויק! בלי הפתעות מיותרות!

היא נכנסת למיטה ומתהפכת לצד השני.

אני ניסגר, נסער הכל צף לי, כועס! מתוסכל! לא מבין מה היה כאן עכשיו, מה עשיתי לא בסדר..??

"00:30, ותודה רבה לך על זה" אני יורה לכיוון שלה בכעס ומתהפך כשאני מפנה לה את הגב.

שקט בחדר, אפשר לחתוך את האוויר בסכין!

פתאום היא מסתובבת,  "אתה יכול לעשות לי מסאז" 

אני לא מאמין למה שאני שומע, עוד רגע אני קם ומשאיר אותה בבית לבד, היא לא מחוברת אני חושב לעצמי.. בא לי לצאת מהדמות, בא לי לשבור את הכלים, בא לי להתפוצץ!! הנעילה הזו גורמת לי להיות רגשן, אני שם לב שאחרי נעילה של כשבוע  הרגש הופך להיות ציר מרכזי בהתנהלות שלי בעיקר איתה (אני ביום-יום אדם יותר רציונלי שעובד עם הראש ופחות עם הרגש וזה מוזר לי להתנהל עם הרגש פתאום).

היא מנסה להתקרב, ואני מנתק מגע, ככה מספר פעמים..אני מרגיש שהיא מתחרטת, היא מתחילה לנגוע בי בכל הגוף, להעביר את היד הזו שלה שבד"כ מרגיעה אותי ברגע והפעם זה לא מזיז לי, הפוך, זה מכעיס אותי יותר!

 

לפני שנתיים. 7 בדצמבר 2021 בשעה 20:29

עבר חלף לו שבוע,

אין ספק שהיא כבר מרגישה טיבעי יותר במצב הזה.

לא, עדיין לא מתעסקת איתו יותר מידי, עדיין לא נועלת, לא משחררת.. לא! 

כן נגיעות מדי פעם, התגרות מדי פעם אבל לא מעבר לזה, מבחינתה זה שלי וכל עוד זה לא מצריך ממנה כלום, היא במשחק - לא בדיוק הפנטזיה האידאלית, אבל מי אמר שמקבלים הכל בחיים..

מצד שני, אני רואה שהביטחון העצמי שלה עולה כשאני נעול, היא אסרטיבית יותר, דורשת יותר מתעקשת יותר, היא פשוט יותר!!!

היא אמרה לי שאני אדם אחר כשאני נעול, זה נכון לגמרי אני מודה, אבל אני שם לב שגם היא אחרת...

היא אצילה יותר, דורשת יותר, רוצה יותר.. מלכה יותר! ולאחרונה התחלתי גם לכנות אותה ככה והיא עפה על זה (אין לה מושג שכשאני קורא לה "מלכה שלי" אני בעצם מתכוון למלכה אחרת😅)

מיותר לציין שהמניפולציות שלי כבר לא עובדות עליה יותר.. היא קוראת אותי ויודעת בדיוק מה עובר עלי, וכשאני בוכה לה בבוקר שכואב לי (הבקרים באמת קשים אך גם סף הכאב גדל באופן יחסי ואני שורד את זה) היא מתחככת בי יותר, נצמדת יותר, מתכרבלת וזה גורם לו להתפוצץ שם למטה!!

-"אויי... כואב לך..?"

-"אוייש.. אתה לא יכול יותר..!?"

-"אוו... לא נורא מאמוש, אני בטוחה שתחזיק מעמד ותתגבר.."

ואני כבר מתפוצץ, לא מצליח לחשוב על כלום ומרגיש את הלחץ שם כמו נמר רעב שמשתולל בכלוב והאיילה מקפצת לה מבעד לסורגים... הילדים מתחילים להתעורר ואני מבין שכבר לא תהייה ארוחה היום..

-" קום תכין להם אוכל ושוקו, תוודא שמתלבשים ומתארגנים כמו שצריך, אני צריכה להשלים את הרבע שעה שלקחת לי הבוקר.." 

אמרה ומיד משכה  את השמיכה והסתובבה לצד השני...

 

לא אשקר, זה קשה, מאוד...!

אני מתעלה על עצמי, מזכיר לעצמי שהיא המלכה! אני מגניב לה נשיקה, אומר תודה על בוקר מושלם ומתחיל את היום.

 

לפני שנתיים. 30 בנובמבר 2021 בשעה 20:03

שוב עברו מספר חודשים ללא נעילה, 

לא יודע מה קורה לנו, מה קורה לי..

כשאני לא נעול אני מרגיש שאני אדם אחר.

גם היא מרגישה את זה, ברור!

אני לא יוזם, לא מחזר, ולא מתחנחן.. וגם היא לא יוצרת יותר מידי התגרות או רמיזות.

אנחנו נטו בשותף, בית-עבודה-ילדים.

אין כלום, כלום (!!!) מעבר לזה וזה משגע אותי, משגע אותה.. ואנחנו לא מדברים על זה או מעלים את זה.

הונילי פתאום לא מדבר אלי, משעמם אותי, מכבה אותי.. לא יכול להמשיך איתו ולכן אני מספק את עצמי לבד, היא הופכת יותר ויותר מתוסכלת מזה.

אשכרה בצורת! 4 חודשים ללא יחסי מין!

 

היא הרימה את הכפפה והציפה את זה.

-"אתה שם לב שאתה בלי זה אתה אחר? 

אתה לא נמשך, לא מחזר, לא נוגע אתה אחר!!

הלוואי והיית מתנהג תמיד כמו שאתה נעול! 

אוף, לא בא לי על זה, ואני לא יכולה להכיל את ההתנהלות שלך כשאתה לא נעול! אתה לא ער לכלום, לא אכפת לך מכלום, אין הודעות, אין חיזורים, אתה לא עושה כלום בבית, אני חיה עם שני אנשים שונים!!"

אני שומע את ההרצאה שלה ואני יודע שהיא צודקת, אבל אני לא שולט על זה, לא עושה כלום בכוונה, זה הכל היצר והחרמנות שהופכים אותי לכזה, מצד שני זה שורט אותי! אני מרגיש שהמוח לא מתפקד כמו שצריך, לא מתנהל-נטו מנוהל!

ולא כל כך בא לי לחזור לזה, לא בא לי להינעל..

אני מסכם לה בקול חרישי:

"את צודקת, אבל תביני שזה לא בכוונה, זה לא בשליטה, והאדם האחר יוצא באופן לא רציונלי"

-"זה לא מעניין אותי רציונלי או לא! אני רוצה אותך אחר! אני כבר לא יכולה לחיות איתך ככה, לא יכולה לראות אותך יושב על הספה הזו כל היום בלי לזוז! זה מכבה אותי, מחרפן אותי.. לא מסוגלת יותר!!   לך תנעל את עצמך! די..!!"

חששתי מזה ולא בא לי, מצד שני היא נשמעת נחרצת ולא מתכוונת לוותר לי..

"טוב מאמי.."

-"נו... קדימה!!"

"בסדר אהובה.. עוד מעט" מנסה להרוויח עוד קצת זמן, בעבר זה נתן לי אפילו כמה ימים.

-"שום עוד מעט, עכשיו"

"טוב מאמי" אני אומר תוך כדי זפזופ בשלט

 היא נעמדת מול הטלוויזיה

-"אמרתי עכשיו" מיישרת מבט רציני ומתקדמת לעברי, לוקחת את השלט ומכבה אותה.

-"אמרת שהמלכה לא צריכה לבקש פעמיים, נכון??? אז עכשיו המלכה דורשת! קדימה!" 

לוקחת לי את היד ומובילה אותי לעבר החדר.

-"אתה לא יוצא עד שאתה נועל את עצמך."

 

"אבל חשבתי שיש לך פחדים ושאת חוששת שיקרה משהו ותצטרכי לתת הסברים.." (כתבתי על זה בפורום אבל לא עשיתי כלום בעניין) ניסיתי להוריד אוצה מזה דרך החששות שלה ללא הצלחה

-"נכון, אני עדיין מפחדת מזה! אבל כבר לא אכפת לי!!"

"אז מה עכשיו!?"

-"עכשיו אתה נועל!"

"למה מאמי.." (אני מתבאס ממש..)

-"כי ככה החלטתי, וכי רק ככה אפשר להציל את הנישואים האלה!" 

דרמתית...

נעלתי בחוסר רצון, תוך ידיעה שאני הולך לעבוד מאוד קשה עכשיו..

אחרי הרבה זמן ללא נעילה ההשפעה היא כמעט מידית! מיד הוא משתולל בכלובון והאפקט הכנוע לא מאחר לבוא..

יצאתי מהחדר, הושתתי לה את המפתח ולחשתי לעברה "המלכה לא צריכה לבקש פעמיים"

היא חייכה חיוך מרוצה וממזרי תוך כדי שליחת יד לוודא שאכן הכל נעול ומאובטח.

-"מצויין!" אמרה במבט זדוני.

-"עכשיו נראה אותך מתיישב על הספה...!

ואתה תצטער על זה שהייתי צריכה להתחנן אליך שתנעל את עצמך.. שזה לא יחזור על עצמו שוב."

לפני 3 שנים. 16 ביוני 2021 בשעה 23:26

אני התנסתי בתקופות נעילה ארוכות.. אבל אחרי חצי שנה של חופש וסיפוק עצמי ברמה היומית, שבוע אחד פתאום שבר אותי. הביא אותי למצב כניעה מוחלט! הרגשתי שאני פשוט מוכן לעשות הכל כדי לזכות במפתח..

ואכן עלינו מדרגה, ארוחות ערב, עיסויים ארוכים ומפנקים, התכתבויות במהלך כל היום וחיזור אין סופי..

היא מהצד שלה מתפנקת, שלא נומר מתענגת על זה!!

ובכל הזדמנות כמובן שאני עושה כל שביכולתי לשכנע אותה לשחרר..

אחרי שהילדים נרדמו, אכלנו, ניקיתי, התישבנו בסלון ואני מעסה לה את כפות הרגליים תוך כדי בקשות ותחנונים..

"בבקשה.. אני אעשה הכללל... הכלל כל מה שתרצי, כל מה שתבקשי, כל מה ש.."

היא צוחקת צחוק מרוצה..

 -" ברור שאתה תעשה הכל.. את זה אתה תעשה גם בלי המפתח! חוץ מזה שאין לי סיבה לתת לך אותו, אני גם לא סומכת עליך שתנעל אותו בחזרה. תמיד אחרי שאתה משוחרר אתה אומר לי בבוקר, מחר, אחרי העבודה, אחרי המקלחת ובסוף אתה לא נועל. אני לא סומכת עליך ולכן עליך להישאר כך עד שאחליט.."

אני יוצא מגדרי, את כל השיחה אנחנו מנהלים בלחש תוך כדי התגפגפות בסלון שנינו שכובים זה לצד זו, מלטפים, נוגעים, מתגרים ומגורים עד כדי כך שאת המתח שנבנה אפשר לפוצץ עם גפרור..

את איזור החלציים אני כבר לא מרגיש מהכאב, כמובן שאני לא משדר לה את זה (בכל זאת ונילית...)

אני כבר כל כך חרמן שאני כבר לא יודע מה אני מוציא מהפה.

"יודעת מה, אני מבטיח לנעול מיד כשאת דורשת  לכל התמהמהות או מריחת זמן יהיו הלשכות.. מה שתחליטי!"

אני מזהה שהיא גם כבר לא חושבת בהיגיון מרוב חרמנות ועם עוד קצת דחיפה מצידי היא שולפת את המפתח מ'המקום' ומושיטה לי אותו.

רגע לפני שאני לוקח היא מצמידה את המפתח לגופה כמתחרטת, "אבל אתה נועל איך שאני אומרת, ברור..??" היא מנסה להיות אסרטיבית ללא הצלחה

"כן יפה שלי, נסיכה שלי אהובה שלי.. מה שתגישי, ברור!! כל מה שתבקשי אעשה, את המלכה שלי!!"

הרגע המיוחל הגיע, המפתח בידי ותוך שניות הכלובון יורד

"להוריד גם את הטבעת?" שאלה כביכול מיותרת אבל ההסכם בנינו היה כזה שאם היא רוצה לא רוצה שאני אגמור היא אוסרת עלי להוריד את הטבעת, זה גם כואב יותר ולוחץ על העסק במהלך  יחסי אץהאינטימיות שלנו.

-"כןןן!! תוריד הכלל תריד כברר!!" היא אומרת בקוצר רוח ואני מבין שהלילה זה הלילה!!

חצי שנה שלא היינו יחד והטורים בסל"ד גבוהה!!

אני מגיע לקצה ונעצר במשך יותר משעה לא מאפשר לעצמי להגיע לאורגזמה ונעצר על הקצה ואני לא רוצה שהרגע יגמר!!

אסור לי לגמור ללא רשות, הצלחתי להטמיע את זה ביחסים שלנו, פעם זה היה לה מוזר, היום חסר לי שאני לא מתריע לפני.. אז אני ממש ממש על הקצה, מרגיש שעוד נשיפה ואני מתפוצץץץ.. מתקרב אליה ושואל אותה אם אני יכול לגמור..

בשניה המבט שלה מתפקס, עיניה נפתחות והיא קופצת מהמקום.. לא!!! אתה לא!! ותנעל את עצמל עכשיו!!

אני המום מהקפיצה ומהמעבר החד. קופץ עליה משכיב אותה ומנסה לקחת ללא רשות, נכנס חצי והיא בולמת, ממסה לגעת והיא דוחפת, מנסה בכל הכח לחזור למוד! לא רואה את עצמי מוותר על האורגזמה הזו, מרגיש שהיא הולכת להיות אחת החזקות שחוותי!!

היא נשארת אסרטיבית כמו שלא ראיתי אותה מעולם, נלחמת בי כמו לביאה! 

-"שום דבר!! אתב לא גומר היום!! זהו, מספיק, נגמרר"

"ואני נלחם בה ומנסה שוב ושוב לחדור, לגעת אני לא מצליח לראות או לשמוע שום דבר אחר חוץ מהרצון לגמור..  ובום! אני מרגיש פתאום סטירה שמעיפה לי את הפנים ומחזירה אותי בשנייה אחת לפוקוס.. רואה את המבט שלה משתנה.. מפוחד, היא בוחנת את התגובה ומיד חוזרת לעצמה..

-"זהו, מספיק לך להיום.."

"אבל מאמי, בבקשה את לא יכולה לעשות לי את זה.. אני כבר שםם"

-"אה אה אה... לא ולא.. אמרתי שזהו, אז זהו! ועכשיו לך תנעל את עצמך כמו שהבטחת.. עכשיו!"

אני מעקל את הדברים וקשה לי לעקל אותם

"אבל מאמי.. אי אפשר.. תראי אותו, כמו טילל.. הוא בחיים לא יכנס, צריך להרגע קצת, תני לו לנשום, לחזור לעצמו.."

-"זה לא מעניין אותי, תרגיע אותו ותנעל אץ עצמך עכשיו"

אני מתעקש שוב ומנסה להסביר להיגיון שלה שאי אפשר לנעול במצב הזנ ושצריך לחכות עד שהוא יהיה רפוי..

נראה שהיא מבינה ומשתכנעת, היא מסתכלת על השעון ואז יורה לעברי את המשפט הבא..

"אוקי, השעה עכשיו 03:06 קח את הזמן, תנעל אותו ותביא לי את המפתח.. רק תקח בחשבון שכל דקה היא יום!"

התכסתה והסתובבה לכיוון השני.

"ואני רצינית, אתה יודע את זה!"

ועוד איך שאני יודע.. כמו טיל גם אני טסתי למקפיא והתחלתי בכל דרך אפשרית לנסות להוריד אותו, נאבק בו, בכוח, ממנסה להסית את המחשבות, מנסה בכל דרך אפשרית לנעול אותו וכל שנייה מרגישה לי כמו נצח!

לבסוף הצלחתי, חזרתי לחדר ושמתי את המפתח על השידה ליידה, היא מיד לקחה אותו והסתכלה על השעון..

-"03:18" היא סיננה לעברי, "זה לקח לך 12 דקות.. חשבתי שאולי תרצה לנעול רק מחר בבוקר.." חייכה לעצמה חיוך מרוצה..

-"שלא תעיז לחשוב עליו בשבועיים הקרובים.."

"12 ימים" אני מתקן אותה במהירות

"כן, 12.. אבל בטוח שתעשה טעויות בדרך.. ואתה תשלם בימים על כל טעות..! תכין את עצמך לשבועיים צפונה.. עכשיו בוא.. בוא תחבק אותי, אנחנו עוד מעט כבר קמים..."

 

לפני 3 שנים. 16 ביוני 2021 בשעה 18:36

     ~~~~~המשך..~~~~

 

אחרי חיפושים הבנתי שמפתח אני כבר לא אראה בקרוב, לא יודע להסביר את זה אבל תודעתית כשהשליטה על עצמך נלקחת ממך באופן מפתיע זה משפיע בעשרות מונים על המוח וההורמונים, אני מתחיל להרגיש זרמים בכל הגוף והאיבר משתולל ונאבק בכלובון. לא מאמין שהיה כה קרוב לפורקן שכנראה לא יגיע בימים הקרובים ואולי אפילו בשבועות הקרובים..

התקלחתי זריז ויצאתי מהמקלחת, היא שטפה כלים במטבח עם המכנסון הקצר שאני לא שם לב אליו בדרך כלל (טיפש שמשלם על כוחו של הרגל), אבל כשאני נעול אני משתגע ממנו!

-"התקלחת זריז היום.. מה קרה?" ירתה בהתגרות לעברי.

ניצמדתי אליה בחיבוק מאחור כך שהיא מרגישה אותו ואת הכלובון ולחשתי לה באוזן

"קרה ששיחקתי קצת עם הכלובון שלנו והמפתח נעלם.. נתקלת בו במקרה?"

-"זה לא שלנו, זה שלך.. וכן, ראיתי. לא הבנתי מה המפתח עושה שם אז שמתי אותו במקום.."

"אה... ואיפה בדיוק זה 'המקום' הזה?" לחשתי באוזניה קרוב יותר

-"במקום" ענתה בקצרה ורכנה כלפי הכיור תוך שהיא מצמידה את ישבנה ומתחככת בי ומיד הוא שוב מנסה להזדקף, לאחר שווידאה כי אני אכן נעול, נראה שהיא מאוד מרוצה מהמצב.

-"כן, מה חשבת לעצמך שנעלת את עצמך ולא נתת לי את המפתח?"

"אמ... לא יודע, חשבתי שאת כבר לא בעניין.. שלא בא לך על זה יותר. שנמאס לך.."

-"כן, זה מוזר בלי ספק, לעולם לא אתרגל לזה.. ואני חשבתי שאתה כבר מיצית את זה, שלא בא לך יותר."

"האמת שהיה מצב כזה אחרי הנעילה הארוכה שלך, לא רציתי לראות את זה יותר"

-"אז מה קרה?"

"לא יודע.. פתאום התגעגעתי לזה.. רציתי להרגיש את זה שוב"

-"מממ... מעולה..!!" ענתה בהתרסה ובחיוך זדוני

"מה מעולה חיים שלי.. זה היה סתם מדידה.. סתם רק ליום-יומיים זהו.." אני אומר לה תוך שאני שולח ידיים ומלטף כל חלק בגופה, נוגע בכולה ומעשה לה את הגב בזמן שהיא מסיימת עם הכיור

-"כן.. כן.. יום יומיים..ברור.. אם לא נפל לך עדיין  האסימון אז עכשיו אני מחליטה עד מתי ואם בכלל.. חוצפן אחד, חצי שנה שלא נגעת בי, חצי שנה!!! ועכשיו אתה תשלם על זה, אם חצי שנה לא הפריע לך אז אין סיבה שזה יפריע לך עוד חצי שנה."

"מה? לא... מאמי... מה פתאום.. זה.. לא התכוונתי.. זה.. לא!!! שניה מאמי אני בכלל רק מדדתי את זה.. לא באמת.. לאן את הולכת, רגע.. רגעעע..  איפה המפתח???"

-" אמרתי לך, המפתח במקום.. אני נכנסת להתקלח, אל תפריע לי עכשיו, שלווםםם..." נכנסה ליחידת הורים ונעלה אחריה את הדלת.

פתאום הודעה ממנה:

-"אולי תכין משהו, אני רעבה"

"מה אני אכין מאמי.. מה לי ולזה, נו.. תצאי אני אעזור לך עם הסלט.."

-" לא לא לא... נגמר.. כדאי לך מאוד שיהיה לי משהו טעים מוכן כשאני יוצאת.. ושהכל יהיה נקי! ברור!?"

 

במעבר חד ובלי הכנה מוקדמת, אני מבין שחזרנו למשחק.. 🤪

 

לפני 3 שנים. 15 ביוני 2021 בשעה 22:19

אחרי הפסקה של חצי שנה.

כן, זה לא שלא עדכנתי כלוםחצי שנה, אלה חצי שנה באמת שלא שיחקנו עם חגורת הצניעות.

למה? 

כי היא לא דרשה את זה, אפילו לא הזכירה את זה..

וזה היה חסר, מסתבר שזה היה חסר לשנינו!

אני חזרתי למקלחות והיא חזרה להיות מתוסכלת, לא מבינה מה השתבש. 

מעבר למשחקי השליטה שהיו חסרים לנו לא הצלחנו להגיע אחד לשניה.. במילים אחרות חצי שנה ללא סקס או כל מגע!! וזה היה מתסכל, זה תסכל את שנינו. מצד שני, לא הייתה לי משמעת עצמית ולא הצלחתי להעביר אפילו לא מקלחת אחת ללא סיפוק, אחרי המקלחת התסכול היה גדול אפילו יותר..

התגעגעתי, התגעגעתי לשליטה שלה, למניעה לתחושת חוסר האונים.

אני לא יודע איך אפשר להתגעגע לזה או להרגיש שזה חסר כל כך, אבל זו המציאות.

בשעת לילה מאוחרת הוצאתי את הכלובון מהמגירה, הסתכלתי עליו דקות ארוכות.. שמתי אותו התגעגעתי, התרגשתי.. ומצד שני, לא רציתי לאבד שליטה ולתת לה את המפתח, חששתי שאחרי חצי שנה של תסכול היא תנעל אותיצלתקופה ארוכה, שמחתי שהשליטה על זה אצלי.

שמתי את המפתח בתחתית מגירת הגרביים, ידעתי שאין סיכוי שהיא תמצא את זה שם.

ככה כשאני נעול עברו להם 4 ימים ובהם התחלתי להרגיש שוב את החרמנות גואשת, ביום הרבעי כבר הרגשתי את האיבר מתנגד ומשתולל בכלוב כבר בשעות הבוקר המוקדמות, גם בעבודה זה ליווה אותי כל היום, ההורמונים עשו את שלהם והרגשתי שאני חייב להגיע לסיפוק, אמרתי לעצמי שבערב אשחרר קצת בכדי להגיע לפורקן.

אחרי שהילדים נרדמו נכנסתי להתקלח לא לפני שעברתי דרך מגירת הגרביים.. המגירה הייתה מלאה והתקשתי למצא את המפתח, חיפשתי ללא הרף עד שהוצאתי את כל תכולתה - המפתח נעלם!