בצהרי יום חול שגרתי מצאתי את עצמי משוטטת ברחבי העיר. את כל המשימות שהצבתי לעצמי כבר סיימתי ומה שנותר הוא רק "לשרוף" כמה שעות עד לפגישה הבאה שלי.
התלבטתי אם לקרוא למטומבה, הבאטלר הקבוע שלי בשנים האחרונות, שיודע גם לשרת וגם לשעשע, אבל החלטתי שלא מגיע לו להשלט על ידי.. השני ברשימה היה הכבש, האפס הקבוע שלי שבאופן תדיר נשלח לשעשע גברים בודדים וקוסינליות ובין לבין מגיע לקבל את מנת ההשפלות האישית ממני.
עשיתי חישוב מהיר של הזמן העומד לרשותי והחלטתי לזמן אליי את הכבש. הוא הגיע לבוש בחליפת העסקים היצוגית שלו, מעונב ומכופתר, כיאה לאיש עסקים, וכרע על ברכיו לכבודי.
"תוריד את הפוזה המכופתרת הזו ממך, זונה!", פקדתי עליו והסתובבתי, גם כדי לארגן מספר פריטים ובעיקר כדי לא לחזות בגוף הרופס של הזונה השמנמנה שלי.
"עכשיו תפתח את המיטה", הצבעתי על מיטת מסאז'ים שנחה בפינת החדר כשסובבתי פניי חזרה. הוא פתח את המיטה, פרס עליה מגבת נקיה ונשכב עליה, בהתאם להוראותיי.
כבר הרבה זמן שלא זיינתי מישהו, והאמת שגם לא היה בי הצורך, אבל להעניש את הכבש היה משהו אחר. הוא ידע שהוא לא-כלום, אלא רק האפס שלי, הוא ידע שהוא חייב לציית לי, בעיקר לאור ההתרחשויות מהמפגש האחרון שלנו, שהותירו אותי בלתי שבעת רצון בעליל..
עקדתי את הכבש למיטת המסאז'ים והצפנתי באחוריו את הסטראפון הגדול, זה שלא ראה אור יום כבר הרבה זמן... הכבש פעה. צחקקתי לעצמי בסיפוק, מביטה במתרחש דרך מצלמת הסמארטפון שמתעדת את המתרחש.
את הצילום קטע צלצול הנייד. עניתי בלי להסס, מודעת לעוביו של הסטראפון שתקוע בתוך הזונה שלי.. המשכתי לדפוק את הכבש תוך כדי שאני מדברת עם פלוני ומספרת לו על הסשן.
יש בהחלט הרגשת כח, סיפוק ועוצמה בלדפוק זונה פרטית תוך כדי שיחה, מה שנקרא ב"לייב". סיימתי את השיחה וחדרתי אל אחורי הכבש בעוצמה. הוא שכב על הגב, רגליו מורמות ורתוקות ופניו מתעוותים.
"המלכה..", מלמל וקיבל מיד סטירה מצלצלת לאשכים. כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מלכה של אף מדינה ושאני לא חיה בסרט. אני לא "המלכה". אני "גבירתי", כיאה לפניית כבוד. "גבירתי", הוא תיקן את עצמו בלחש, "אני יכול לבקש לראות את החזה שלך?", סטירה נוספת הונחתה בחלציו ועיניו נראו כאילו עומדות לצאת מחוריהן. הוא גישש בידו החופשיה אחר ארנקו ושלף ממנו מספר שטרות אדומים, אחז בהם בשיניו ופצח בתחנונים שאסכים לקבל את מנחתו.
עיקמתי את פניי והוא מיהר להוציא שטרות נוספים. "בבקשה...", הוא נראה כאילו הוא עומד לבכות, "אני מתחנן!"... השטרות צנחו מפיו ולפני שהספיק לומר משהו אספתי אותם והנחתי אותם על המזנון שלידי, וזאת מבלי לשכוח להמשיך לנוע בתוכו.
"לא!", עניתי והנחתי לכתפיית החולצה שלי להשמט ולחשוף את החזייה השחורה והמבריקה שלי מבעד למחשוף הנדיב.
הוא המשיך להתחנן, לשלוף כספים ולהבטיח הבטחות תוך כדי אנקות וגניחות ואילו אני המשכתי לנוע בתוכו ללא רחמים.
איברו נמוך הקומה היה קשה מאוד וסגול מאוד והחלטתי שיהיה משעשע ביותר לראות את הכבש השמנמן מלקק את זרעו מכף ידי, כמו כלבלב עזוב.
המשכתי לחדור אליו בקצב, מחייכת לעצמי למראה פרצופו המתעוות. לאט החדרתי גם אצבע לתוכו והרחבתי אותו עוד יותר.
פרץ שקוף-לבנבן נאסף בכף ידי כאשר חלבתי ממנו זרע.
"תלקק!", פקדתי עליו וקרבתי את ידי אל פיו. הוא חרץ לשון בשרנית וליקק בצייתנות את הנוזל עד תום.
יצאתי מתוכו ושחררתי אותו ממיטת המסאז'ים, מאפשרת לו לקום, לסדר ולהחזיר את הכל למקום, תוך כדי שהוא מודה לי על פיסת תשומת הלב שקיבל ממני.
