ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם וגם

בדס"מ עושים באהבה או שלא עושים בכלל
לפני 14 שנים. 14 במאי 2010 בשעה 13:24

אתה הולך זקור,
עומד זקוף
כך את אומרת לי
ואני שואל אותך "האם אני זקור?"
מתפלא ופי מלא בך

אני לא מרגיש כלום
מנותק מעצמי
רק על עצמי לספר לא ידעתי
עולמי קם עלי, כאויב, עולמי גדול עלי מתרחב
ואני לא מרגיש מאום

רק ניתלה במה שאתם מספרים לי, עלי
שאני זקוף ונאנק
ואני שמח על האמירה
שמח ואחר כך שוכח
אבל ממהר לנצל אותה לרגע קט לפני שיחלוף, לפני שתחלוף תהילת עולם ולגמור
ולגמור עם זה כבר.

ואת שואלת אם אני בנעים אם אני בכאב אם אני בעונג
ואני לא יודע מה לענות לך
אז שותק במילים וצועק בעיניים
רק יודע שהייתי אמור להרגיש נעים וכואב וענוג.

מרגיש אולי שעונה על הציפיות
ובדף את כבר מסמנת את המקום
ואני מחכה לשיחה של מחר
אבל לא מרגיש דבר

ואחר כך נדבר על חוויה מתקנת
על אחת שתורגש
ותתפור מחדש את התחושות ללב
אחת שתמחוק ותבנה מחדש כאב

לפני 14 שנים. 12 במאי 2010 בשעה 18:26

דוד וגוליית

הוא זימן לעצמו והיא פושטת יד ועור
קרא לענק בדמותו את היש מהאין לגמור
לסייע בידו את גל הרטט באדמתה ליצור, להבקיע חללים.
ולאחר הכנעת יד ימינו, החריב אף אותו, מסר נפשו לאלים.
קריעת פרוסות מלבבו, פיסות מאכל לתנים
נאנס לתחושות, שבויה בפריצות אין אונים
נידרש לחומה ותשקוט מולדתם בם
ולעומתו, נעטף ברפיסותו אל מול תשוקתם

דרס, פער בתיליו את מושביו
ובעוד דוד מוטל וכוחותיו אפסו
בטש גוליית בכלי זינו את סכר נהר הצימאון,
חירב רגביה לעיניו הכלות
מלמולי שפתיו נשמעו בשאריתו המדולדלת כי תש הוא
חבק בה, תלוי מנגד על גב ההר
שנים רבות דשדש באיתור נחלתו
והארץ קרועה בקיסמה מ"ג שנה בדיוק

מעורפלת
מדושנת
זועקת
רוצה אני
וקולה הופך קרביים
אמירתה כחרב פיפיות
לשונה חדה כתער
וגניחותיה כנהי באוזניו
נימפה מלאכית מזמנת התמודדות
"רוצה אני" התריסה
ולמבוקשה נתרצה

גוליית צעצוע
ודוד חמודות נאלם מכונס בשתיקתו
ושבעה הארץ וניגרו הנחלים על פני דוד
ונעלם לשתיקתו
וירם את חרבו בעבור הסיבוב המכריע
מעמיד איתו המשוננת מזקירה כתזכורת לשפעת החיים

רוצה אני, ענה לה, עינה בה ייסורי תופת
כהד ומזור לתחלואי אמש
כדברי הנביא ואין חדש תחת השמש
נטול ציפייה מברו על תוכנו
עוצם עיניו ושב לפקחן
תחושת המתנה
מרגיע את ליבו המואץ
מתנסה במקומו האחר, השלמה לטוב.


לפני 14 שנים. 3 באפריל 2010 בשעה 18:49

זמן מיוחד להיכנס לעבדות ולצאת לחירות ושוב עבדות-חירות וחוזר חלילה.
זמן מצויין להנציח את התהליך כמדי שנה בסדר ובתמונות
זמן מדוייק לנצל כל פיסת חופש להעצמת האושר



לפני 14 שנים. 30 במרץ 2010 בשעה 11:01

" רוצים לקפוץ לפגישת ריענון לפני החג..אצלי בתא?" כך נכתב בהודעה האדומה.

פלאש-בק.

אוהב להפתיע אותה. יומולדת זאת סיבה מצויינת לחולל הפתעות.
אוהב לראות את ההססנות שלה, את החשש מהבלתי צפוי, ההולך ונגלה.
עד כמה הלא ידוע עשוי להפתיע.
מצוייד בתפריט מתוכנן ובלתי מסודר בעליל, שמים פעמינו צפונה אל צימר הנבחר בקפידה.
היא לא יודעת כלום.
המציאות שלי עולה על הדמיון שלה. מציאות בהתהוות ההופכת להיות משותפת לי, לה, לנו.

ג'קוזי לוהט בשמנים, תרכובות אלכוהול ייחודיות, אופוריית השקט והשלווה ממיסים אותה להיות רכה וחמה.
הגיעה למקום מבטחים, מבחינתה.
שרועה מעורפלת על המיטה הרחבה, קשורה במותנית עור שקיבלה זה עתה במתנה, כסויית עיניים, מוצלפת.

ידיים מעסות את רגליה בשמן, מטפסות במעלה גופה המצטמרר, המתמסר, המתגרה.
מוחה צונח לכדי אי שפיות זמנית, אין בכוחה להתנגד לעונג.
ישבנה עולה ומזדקר, מורם תוך כדי תנועה בלתי רצונית, נע כבשלו ללא סיוע.
רכה וחמה.

ככה הוא קיבל אותה, נכנעת לצורך המתעצם להגיע לפורקן.
פורקן שנמנע ממנה בכל פעם שגילתה סימנים שהיא מתקרבת אליו.
חש במבוכתה, שואלת את עצמה האם הוא חושק בה? מה ארגיש?
ידיים מוכרות מערסלות את ראשה, מנחמות ומחזקות את החשש. אני לא לבד.
חוטיני אדום ניתק באחת, אנחת הפתעה נפלטת ורטיבות מפעפעת פורצת כאות לכמיהה, לצורך.

איבר חזק ניצמד לאגנה מאחור, מגשש את דרכו, רוצה להרגיש את חומה. מתעוררים לחיים
איבר נוקשה אחר מוצא את שפתיה צמאות למגע, יונקות בתאוות בשרים את אונו.
רוכנת על ברכיה ונצמדת לתאווה הממלאת אותה, כפנינה המושחלת משני צידה מנענעת עוגנים על אדוות הולכות וגוברות, נסחפת לכדי מערבולת חסרת שליטה.
מתרפקת על התחושות החדשות, הדמיון הופך למציאות נושכת, מחדדת את היצרים.
מעלה מעלה היא כבמחול שדים, טריו מוטרף, מובלת אל פורקן המאיים לפוצץ אותה עלינו.
זום אאוט, בוחן את גופה המתפתל, כל שריריה ונימיה מגוייסים לקבל בתשוקה את מתנתי.
מופתע לגלות את האושר המציף אותי, את גאוותי בתחושותינו ובחיבור הבלתי מעורער.

פלאש-באק.
בחיוך מסופק, אורז את שמניו ומותיר אותנו לסיבוב אחרון, מביט מהצד.
נצמדת למוכר והידוע, נטולת כוחות וחסרת מעצורים, מוקירת תודה באהבתה מתמלאת באהבתי אליה.

לפני 14 שנים. 23 במרץ 2010 בשעה 7:52

תלוי בין חיים ומוות.
העצב מחלחל ומתפשט לו כמו אויר עכור שצובע את קרבי.
לא אכפת לי.
כך אני חוזר באוזניה שוב ושוב.
לא אכפת לי מכלום ומאף אחד ובעיקר לא אכפת לי מחיי שלי.

נזכר לרגע בעבר. אז רציתי לנתץ חפצי נוי דוממים שהתריסו מולי מתוך ארונות זכוכית. במקום זה הלכתי לגלח לראשונה את מחלפות ראשי בטירוף חושים, נתתי למכונה לרקוד על גופי.
חושב שאם הבחירה תהיה בחיים זה יהיה רעיון לא רע להמשיך ולגלח. לבצע שינוי דרסטי, לדמם.
דיפלומט במדי הסוואה היושבים בהידור רב מעל סערות פנימיות, מעל חוטיני אדום מלמלה, מעל פצע פתוח.

מוצא עצמי בתפר שבין החיים למוות, קיצוניות .
קיצוניות המלווה בסערת רגשות מסוכנת.
יש בה אהבה מלאה עוטפת ורצון לעזור. היא מתלבטת מהי הבחירה הנכונה, חוששת שטעות בכיוון עלולה להיות קרדינאלית. אני מסייע בידה ומנתב את הדרך.
לא מאפשר לה לתת לי להגיע לכדי פורקן עכשיו.
איבוד עניין בריגוש הקטן הזה, ביצר החיים יעלה את קרנו את הקיצון השני יצר השטן בן האלמוות.
היא רוצה להצליח אף יותר ממני, ואני רחוק מעבר לקו מנסה להאמין שאני חשוב לה, אולי.
מתארת בפני סשן רב משתתפים, מציינת דמות מוכרת אחת ואחר כך אחרת.
יש להן שמות ופנים והם חמים ונוטפים, מרמזי חיים.
רוצה לראות אותן במציאות, לחוש אותן, לשמוע, לכאוב את נוכחותן.
רוצה להרגיש את היד המושטת לשבט או לחסד, להרגיש את הבומים הפנימיים.

היא מנסה להוריד אותי נמוך.
איפוק מובנה שבונה חומה מול בני התשחורת הללו המתעופפים סביבי.
תולה תקווה באפשרות שאשאב פנימה, אולי.
לאחר מכן מלטפת לי את הנשמה מרחוק, טוענת טיעונים משכנעים, פונה אל הרגש הפותח צוהר צר כדי שניתן יהיה להציץ לתוכו ולערבל.

האפשרות המזעזעת לעבור מצד לצד נראית בעיני קלה מתמיד, סיפור של רגע, לא יותר.
היא גואלת אותי בשלב זה מרכישת one way ticket
עוזרת לי לבחור בחיים למען כל אלו שאוהבים ולי מהם לא אכפת עכשיו.
אפילו המילים שבחרתי מכאיבות לי לרגע ומצליחות לדגדג את האטימות והאדישות לתוכן כלאתי את עצמי.

לפני 14 שנים. 20 בפברואר 2010 בשעה 15:02

הציפיות שלה היו שונות אבל התוצאה אותה תוצאה.

ביקרנו אותו בשוק. שנים שהייתה לו חנות למיצים מיוחדים המנקים את הגוף ומטפלים בתחלואות הנפש. מיצים ומשחות אותם הוא רוקח בעצמו.
לעת זיקנה השתכלל והוסיף אריחי קרמיקה המשווים למקום מראה של חנות משנות השמונים.
זה מספיק עבורכם אמר, כשמלאתי שני בקבוקי מרקחת עבור פעילות חריגה לסוף השבוע.
יש לו מושג , ועוד איך.

המים שוטפים רק חלק מהראיות שגרמו לה לחייך.
הצריבה על הלחיים הותירה בה סימנים אדומים, מסכת הפנים מתקלפת לאיטה עם הזרם מגלה ומחדשת רכות נעורים.
סורקת את שערה וריח רעננות מחליף את ריחות החרמנות שעמדו באויר דקה קודם.

זיכוך.

הטיפול היה מחרמן, או כפי שהיא אומרת "תמיד אמרתי שהטיפולים האלה מחרמנים"
ואני אומר לה שמגיע לה עונש על החוצפה.
היא מהרהרת בינה ובין עצמה ולבסוף שואלת אותי, איזה עונש כבר יכול להיות שלא צלחה אותו בימים האחרוניים.

אני מסתובב, מביט בגופה העירום ומחייך, "אני לא מתכוון לזיין אותך בשעה הקרובה"
לפחות שעה, לפחות.

אוחז בבקבוק ולוגם לגימה קטנה נוספת, אחרונה.

לפני 14 שנים. 18 בפברואר 2010 בשעה 5:47

קראתי את הפוסט האחרון של דאני - חייכה אותי, כרגיל.
לאור בקשתה לדעת ולגלות מה הפטנט שבעזרתו היא תוכל להיכנס לתחתוניו של הגבר להלן המלצותי:

יש כמה דרכים להיכנס לתחתוניו של הגבר המצוי.
רובן אף מובאות בספרים ומאמרים מלומדים בנושא.

אביא רק 3 דוגמאות:

1. עוזרת בית - לאחר שמצאת את הגבר הגרוש הגר בגפו, את מציעה שבין כל הנקיונות גם תכבסי לו את הבגדים. הוא הרי ישמח, כי בין הבישול, הנקיונות הגיהוץ והאבק גם הכיבוס הוא אחת מהמטלות הפחות חביבות, עליו.
לאחר שיצא לעבודה ומכונת הכביסה עבדה על תוכנית G1 המהירה (את כבר בלחץ לממש) את שולפת את תחתוניו הנקיים בריח בדין לילך ונכנסת אליהם.

2. גולשת - נכנסת לאתר הכלוב ומחפשת מתחלף.
דואגת לוודא שהוא מוזהב ולא אפרורי, שמא ישתמע שהוא קמצן (אחרת את עלולה להיתקע עם תחתוני דלתא אפורים בהווה שבעברן הרחוק מאד היו כחול עז, בעלי שוונצי גומי פזורים) .
שולחת הודעה אדומה בזאת הלשון: "הצעה שלא ניתן לסרב לה - כמתחלף מוצהר, אתה ואני הולכים להחליף תחתונים" תקוותך היחידה שהגברת מסעיף 1 לא הקדימה אותך והוא יגיע נטול. מכאן ועד כניסה לתחתוניו הדרך קצרה.

3. שולטת אסרטיבית וקצרה בזמן.:
א. גש הנה
ב. הסר את תחתונך
ג. לך לשלום.
הבעיה שגברים מהסוג הזה עוד עלולים להתקרצץ ולחזור ואת הרי קצרה בזמן.

אך מה שהכי הכי עובד באופן חדש משמעי זו המחמאה.
כן כן בדיוק כמו אצלכן. גם אנחנו מכורים למחמאות ופירגון. גם הקשוחים שביננו.
(וגם תיבול בהומור לא יזיק)
* מחמאה - יווו שאתה מדהים. אני חולה על השנינות שלך. אתה כל פעם מפתיע אותי מחדש (זה משפט חזק לדייט ראשון), אתה פשוט מקסים, הייתי מתה להכיר אותך כבר להורים (משפט לדייט ראשון שהוא גם האחרון).
ושורת המחץ, בה את שוברת את כל המגננות: התחתונים שלך מעלפים, אני מתה לכאלה, כל כך סקסיות ומונחות בול. תוכל בבקשה להשאיל לי אותם?

זהו. נסי ותהני.
אשמח לשמוע על כיבושייך הלוהטים אחר התחתון הנחשק.

(בשיעור הבא - איך להיכנס לנעליו של הגבר)

ברמה.[b]

לפני 14 שנים. 27 בינואר 2010 בשעה 10:16

אני עורמת את עלי הצפצפה היבשים שריפדו את הכניסה לסטודיו שלי בלילה.
ערימה אפרורית ומרשרשת, שזורה בגוני ירקרק וזהב.
בד"כ אני פשוט מטאטאה אותם לגינה והם באים ועפים שוב בחזרה. מתעקשים על נוכחותם.
היום אני מקפידה ואוספת אותם באצבעות קפואות לארגז גדול, ומפנה אל הפח.

תחילת יום, שטוף באור אפור ועמוק.
לפעמים אני מדמיינת שככה נראה אור של רגע לפני סוף העולם.
קצה הקץ.
שוב מתפזרות לי המחשבות, מתעופפות לכל עבר.
בציורים שלי אני מציירת דמויות מעופפות.
פורשות ידיים לצדדים וממריאות מעלה.

איש אחד נכנס לסטודיו שלי, מסתכל מסביב על כל הרוך והתום והאופטימיות המתפרצת ואומר שאני בודאי בנאדם נורא מאושר.
אני מהנהנת בחיוך נבוך ותוהה עם עצמי אם אני מאושרת.
נו מה?
יצרתי סביבי עולם של קסם ודמיון, עולם של רוך ותום.
אני גאה בעולם הזה. בראתי ממלכה מוצלחת למדי בכוחות עצמי.

איש אחר שהגיע לכאן לביקור לפני שנים אמר:
"לו רק הקירות האלו, הציורים הנאיביים, הדמויות הקסומות היו יודעות לספר מקצת הדברים שהתרחשו כאן".
מי את באמת.


אני לא סגורה על עצמי, אני מחליטה.
מזה ומזה.
מורכבת ממליון חתיכות סבוכות.
עלים מתפזרים ברוח.

כולם כאלה חריפים ומעיזים. יודעים לומר את המלים הנכונות והמדוייקות.
אני יודעת בעיקר להרגיש.
יש לי בלוג כאן, באתר הזה, בו אני אנונימית אך חשופה.
באמת חשופה?
מסננת דברים שאני חוששת שעלולים להתקבל לא טוב, לפגוע, מסננת רגישויות
ומאידך מסננת את האני התם שלי.
(נו טוב, הוא לא באמת ניתן לסינון ממשי).
ויש לי בלוג באתר אחר, עם שם ותמונה וכל הדברים שאני אמורה לומר כדי לייחצן את עצמי.
אני יוצרת שם רושם של "מקסימה אמיתית".
עד כדי פיכס, אני חושבת לעצמי.
האם גם שם יש מקום לבדוק גבולות,
לדגדג קצה,
להביא עוד רבדים ממני?
גם שם אני מסננת.

אני עומדת אתך מול הים הגועש, פורשת ידיים וצועקת את עצמי בכל הכוח.
את כל מי שאני.
מכריזה בכניעה עד צרידות.
רסיסי גלים קפואים מתפזרים.

אני-
אני.





[]וסליחה לכל מי שציפה לפירוט העלילות רוויות הזימה בצימר בצפון וקיבל פוסט על עלים
אולי גם זה יגיע]

לפני 14 שנים. 11 בינואר 2010 בשעה 21:31

בשיחה על ה-BAR בליל שישי ניסיתי לברר עם חברי היקר BODY מי המסושנת הכפותה מולנו.
BODY הסיט מבט וטען שאינו מזהה את התחת החשוף.
לדעתי זה מחדל!
הרי בחלק לא מבוטל מהזמן ולאחוז די משמעותי מהדמויות היכרות פנים מול פנים הינה די נדירה.
זאת-אומרת שישבנים לוהטים הם כמעט תעודת הזיהוי של בעליהם.

ואת הניק אחרי כמה דרינקים לעומקו של הלילה, בקושי זוכרים.
שלא לדבר על התסרוקת החדשה שלי. ראו מקרה דיווה-בום

ואז צצה במוחי מחשבה מבריקה. איך לא חשבו על כך קודם?

ASSBOOK.
כל כך פשוט, כל כך נאור, כל כך מתבקש.
צילום זיהוי מאחור, זה כל מה שיש.
יכול בקלות להחליף את התעודה הביומטרית
נעשה מאגר פרופילי ASSBOOK עם ICONS-PASSPORT על דש הבגד.
וכך נוכל לברך איש את רעהו ואישה את רעותה לשלום והמשבחין יוכלו להוסיף "כמה מחמיא לך פסים באדום לגיזרה החדשה"
השלב הבא: קלסטרון-און.
ומיד לאחר מכן צילומי אומנות עם ריטוש PHOTO-SHOT פוט.

ממתינים לדוגמנים הראשונים.
B

לפני 14 שנים. 8 בינואר 2010 בשעה 6:21

הוא מתקשר אלי ואומר : "תחשבי עכשיו על דברים טובים שאת מבקשת. מחשבות טובות".
"טוב", אני מספיקה לומר, והוא סוגר.
אני יודעת שהוא עושה בדיקת מזוזות בבית.
אני לא מאמינה בזה בכלל.
גם הוא לא כל-כך.
ואני בכלל קיבוצניקית כופרת, מה לי ולמזוזות, רבנים ודת.
אבל ברגע שהוא אומר את המשפט הזה, אופפת אותי מן התרגשות ותחושה של קדושה ואני מבקשת ומבקשת ומבקשת,
לי, לילדי, לך, לנו, לסובבים אותנו
ויש בי מן התרגשות כזו מן המעמד הזה שנוצר בשבריר שנייה.
ואני חושבת אם לא צריך להיזהר מלהגזים חלילה ואני מאלצת את עצמי להפסיק, אבל אני מבחינה שבקשתי המון טוב ומה כבר יכול להיות רע בלבקש המון טוב.
אז אני קמה שוב ומעצימה את התפילה שלי והלב פועם והעיניים עצומות והידיים פרושות לתפילה וקבלה.

תודה שבחרת לשתף אותי.