גם וגם

איזה כייף להתעורר כך
לקפה ארומטי של בוקר
למוסיקה שנוגעת בלב ומצמררת את הגוף
עושה בי חידודים
שהירח המלא המתהדר בהילה ממגנטת לא לוקח אותי לארכדי דוכין והמלנכוליות, אלא גורם לי לחיוך עצום בתוך החזה, מאיים לבקע את הצלעות.

ובשתיים בלילה דפיקות בדלת, או שמא קודם היה זה צלצול הטלפון שהתערבב לי בתוך השינה ובישר לי שאת הפתעת ונסעת כל הדרך מהצפון הרחוק רק בשביל שיהיה לנו עוד לילה של התכרבלות ביחד.
זאת האהבה ואין בילתה.
ופלשת אלי מתחת לשמיכות והתחפרת בי לקבל את חומי המפשיר את צינת כפות רגלייך.
ופיטמותייך הזקורות מהקור החליפו פנים לזקירות מגעי.
כמה כייף להירדם ולהתעורר שהאשה היפה שלי כבולה בין זרועותי.

ונזכרנו בחגיגות יום ההולדת שנערכו השבוע.
בספירת גמירותייך המרובות, בשבירת השיאים.
בחידוד השולט שבי ובהוצאתו לפועל יותר ויותר מולך ומול ההתמסרות הבלתי מתפשרת שלך
בזיון המרובה, שלי, שלו, שלנו.
בצחוק ובכאב.
ב 20 פעמים ללא הפוגה, לא יותר, אבל גם לא פחות!!!
ואני חושף את התחת שלך המעוטר בחבורות מרשימות מעשי ידי וידיו ומתגרה בשנית
וחשבתי על כל הצעצועים שיש להשלים, וגם שבלעדיהם יש אותנו.
ויש פה אותך לסישוני שבת.
אולי כמו אצל צ'יטה השולט הגעתי כבר למסקנה שהגמירה הסאבית באמת שווה דבר או שניים, או 20.
ואת, במבטך המקסים, סימנת את הדרך ותקחי אותי לשם.

ואז עם הקפה והסיגריה נזכר בג'וני שועלי שמספר לך שלעיתים את לא קולטת שאני איתך
ואין אחרת
בכל יום שעובר אני אוהב אותך יותר
מסתגר בחדרי חדרים שלא יראו בי אבל

מה את מבינה מה את מבינה
לא אמרתי שאת לא בסדר
רק שלא מוצא בי מה להכיר
תסתכלי על עצמך איך את מתלבשת
כאילו הולכת למסיבת ריקודים
ואני עם רוחות הסתיו בשלכת
עץ עירום כביום היוולדי

לעיתים את לא קולטת
שרק אותך אני רוצה
ובלעדייך אני כמו סהרורי
מתהלך בדרכים לא מביט לצדדים
כי אין אחרת

אותי את מבינה.

שתהיה שבת עונג.

התיק השחור.
במהלך שנות חייו הוא גדל ושמח לשרת אותנו נאמנה.
תמיד שם, זמין ומוכן לשרת אותנו בתכולתו המפוארת
אוצר בתוכו את שני צידי השוט, כיאה למתחלפים.

אבל תמיד במועד ימי ההולדת הוא מתעורר לחיים, עולז.
יודע לישר כל חבל בו, לבדוק כל אטב ולמרק כל פלאג.

ברגע שאמצע ינואר בפתח ואני פותח את הארון, אני רק צריך להושיט את ידי והוא קופץ אליה.
חוגר את רצועתו סביב כתפי ונצמד למותני באהבה.
כן, אני מרגיש שהתיק השחור אוהב אותי כשאני לוקח אותו לטיול הקבוע והמפנק שלנו יחדיו באמצע ינואר.
התיק השחור נייד ותמיד הוא מתגרה בתיק הירוק שנשאר בבית. מוציא לו לשון או סטרפאון או משה שבינהם.
הפעם הוא שמח במיוחד כי לאהובתנו אנו הולכים לחגוג עגול ממש
וגם כי מניין ההצלפות, הגמירות, הירידות, הפנטזיות, הדקות והעבות גדלו בשנה.

יצאנו לדרך, אני כמנהגי נוהג והוא כמנהגו אחראי על ספירת המלאי -

5 חבלים
1 ערכת קשירה
2 פלאגים רוטטים
1 סטרפאון רוטט
זוג שואבי פיטמות
הענק הורוד מתלבש
האצבע הסגולה
גומיות
אטבים בצבעים וגדלים שונים
שרשראות משיכה
חגורת פיסוק
גאג
3 שוטים
כיסוי עיניים
מטפחות
3 מלבישים אחד עם פנינים אחד רוטט
בייצים סיניות
שמנים
הלבשה תחתונה ותחתוני ויניל
אולי היה שם עוד נשכחים בעומק ביטנו.

ואני משתף אותו בתכנונים למחר וגם למחרתיים
והוא שותק ומחוויר ומפנטז עד כמה הוא הולך לבלות ממש בקרוב.

ואז באים כמה בני זונות ופורצים לבגאז' בלילה ומפרידים ביננו לתמיד
עם כל אסופת האוצר שאגרנו
עם המתנה היפה שחיכתה בתורה להפתיע והברכה ובקבוק השמפניה שהובא מצרפת
ואפילו מזוודת הבגדים שהייתה ארוזה לנסיעה לחופש ומצלמת התיעוד
ועוד כמה דברים שראוי כי מקומם יהיה איתנו עכשיו ולא אצל הגנב חסר הערך.

אז נתחיל מחדש, ונחגוג בעל כורחו
ונתגעגע לתיק השחור ולכל האביזרים שהתחברו אלינו ממש וחדרו לליבנו.
טוב נו, לאו דווקא לליבנו.

ונאחל לזבל הפורץ הזה שיחברו לו את הכבלים שהוא גנב לפיטמות ואת הקצה השני למצבר של משאית דאפ דוהרת בכביש הערבה, מבלי שישכחו להצמיד גם את הגאג קודם לכן.
ואם הוא יבקש סליחה משכנעת ויתחנן, שיחברו לו גם את הורוד הגדול מאחור עם מאסקנטייפ.
גם לו מגיע משהו מיוחד.

התמכרתי.
טוב, זאת לא ההתמכרות הראשונה שלי אלא אחת תוספתית, מרוכזת
בשקית חומה קטנה נחים להם בשלווה פולי קפה מצופים שוקולד חלב/ שוקולד מריר.
טעימה ראשונה והמתוק מתפשט לך בחלל הפה, נימוח.
מיד לאחר הנגיסה מתחלף הטעם המתוק שנמוג לאיטו במר, העוקצני והנוקשה ואני מקבל זץ דרך הורידים ישר למוח.
נותרה התחושה המרה,מה שמחייב אותי, תוך כדי נסיעה לגשש במהרה אחר פול נוסף בכדי לטעום שוב מהמתיקות המעדנת את המר האכזרי.
וכך, פול מנחם פול, מתוק מחליף מר
כמו הספרייט הקליל והקופצני אחרי שוט של ארק איילות 50%
כמו השלוק מהבירה אחרי שחטה צורבת גרון
כמו הליטוף שלך, המרגיע, מנחם ומפצה אחרי הצלפת השוט.
כמו החיבוק שלך אחרי הסשן.

התמכרות שמדברת באותה השפה - מעז יצא מתוק
ולכן אני מעז ומוציא ובעיקר מתמכר לקצוות.

גמירות
לא מצליח לנו, לכל אחד מאיתנו לבדוק את זה באופן אישי.
אבל הגמירה של מאדים שונה מהגמירה של נוגה, הפוך על הפוך.
כך אומרים
וכך זה מרגיש לי
מימי ג'נסיס לגבר משייכים את הפיזיות ולאשה את הרגשיות
וסליחה עם כל המטרוסקסואלים והבוצ'יות אם חטאתי כלפיכם.
(וגם עם כל ה- GHים – גומרים הולכים)

ואז מגיע הקליימקס
והיוצר - מנכ"ל העל, החליט שדווקא במקום הזה הוא יאזן במידה, קומפנסציה.
תוך פרק זמן קצר ביותר לאחר הפורקן הפיזי, הוא שוקע לתוך המוות הקטן

להיות ולא להיות,
נזרק בחלקו אל תוך חלום הזייתי וחלקו שרוי בתוך מציאות מתוקה,
אזור הדמדומים,
חוויה של טרנס רגשי.

הטרנס הרגשי הזה מעצים את התוכן רגש על חשבון הפיזיות
(חלק לקוי בחלקו במבנה הגנטי הגברי, פרופיל 97, ולכל הרגשיים והרגשניים נא להירגע, מדובר על 3%)
השתלטות הנפש על המוח ברגע נעים במיוחד

מבחינתי זה בוסטר אדיר לגמירה
מבחינתי זה חלק מהשיא
לא מופרד ממנה
איחוד
והשלמה.

כמו ציון 100 אחרי הבחינה
כמו סיגריה שאחרי האוכל
כמו הליטוף הרך שמגיע אחרי המכה

והאשה הרגשית, הנפשית החושבת מהלב זכתה לפיצוי ההולם בצורת מולטי-אורגזמה.

תודה באמת.

איזו מסיבה
פיצוץ.
כל היפות והמחוייכים המפזזים ומתחברים למעין כת קאלט בניצוחן של הדיוה והבום.
לא היה צריך יותר מדי אקשן בשביל להרגיש את הוויבראציות.
היה כייף לחזור,
היה שונה מפעם, חוויה קצת אחרת, מעניין ומסקרן אחרת.
____________

ובין לבין מצאנו את עצמנו מתלהטים קצת על הבר והגמית מתנזלת לתוך ידי כמו חמאה, כמו שמנת מתוקה שממתינה לתורה להיטרף.
ובין לבין מבטים של אנשים חדשים ושל אנשים מפעם, יפים ועולזים בדרכם.
ואחת שמציצה מתוך חקירה אנתרופולוגית ועל פי חיוכה אתה מבין שהיא מזהה את השמנת הרטובה הזאת שבידי, הדומה למגוון העוגות המופלאות העומדות ממש מאחוריה לטעימה.
היא גם מזהה בחיבה יתרה את החיבוק העוטף של גם הנותן בטחון ואהבה ובתוכה היא מאשרת שייכות לדור ההוא.
וגם החבר המצויין הזה שהורג שדים בגבולות רוקד בטירוף שולצי והצמודה לו מביטה בהערצה על תנועותיו, מדמיינת איך באותן תנועות הוא מנגן על עכוזה. בעוד דקה או שתיים.
וגם הבודי הקבוע על הבר ולולית יפה וחייכנית מקבעת אותו לכיסא כשהיא מעליו ואיש העונות שמאחורי הקוים ובקבוק בידו
הרבה שמח.

ושוב בין לבין נמצאנו שכובים בקרבת השירותים, אלו שעוד נותר בהם מחסום חלבי בין הקהל הרב לבלונדה ובן ליוויתה.
נעלמו להם מאחור, מותירים צללים נעים.
מדי זמן, אנשים פותחים להם את הדלת לשירותים, משתהים 3-4 שניות ויוצאים עם מבט מעט נבוך (נבוך?? מבוייש?? הלו זה מועדון זה!!) חזרה למבואה.

ואני שואל -
הרי הם שם כדי להגביר לעצמם את ההתרגשות כשמישהו יכנס באמצע, זה מדליק, זה מחרמן ובעיקר זה שירותים ציבוריים.
שירותים עם דלת שקופה וללא נעילה כיאה למועדון (ולא עם דלת ברזל כבדה שאותה ניתן לטרוק בבעיטה מבפנים)והסיטואציה דווקא הבריחה את אותם מציצים לרגע עם שלפוחית מלאה בתקווה למצוא פינה אחרת להתרגעות.

ואני שואל -
האם עלי להמתין בסבלנות כבמרפאת שיניים מהוגנת? או לחילופין האם זה לגיטימי ומעורר להיכנס, להפנות את הגב לפינת המקלחון ל 30 שניות, לשלוף את כלי זייני ולהשתחחר מלחץ השלפוחית במקביל?
כל אחד מלחציו שבאזור חלציו.
כל אחד בהתאם ליכולתו ולפי צרכיו.

מצייר,
שקיעה.
לא בציור, בתוכי
הציור דווקא לבן, ברובו
אופטימי

תמיד בשקיעה הזאת אני כותב
או מצייר
או מדבר, לא דווקא לקהל שומעים.

עפרונות חדשים
מילים חדשות
ודומיה.

ובחיי שהרוב טוב
הרציונל יודע
הנשמה מכירה,
אבל ברגע נתון פתאום חל מהפך שמערבל את הנפש ומאיר באור נגוהות מקרן שמבליחה מתוכי את הנקודה השחורה על הדף.
ואני שופך הרבה צבע לבן ונצנוצי זהב על הקנבס, לעיתים מבליט ולעיתים מטשטש את הנקודה.

מסיבה בשישי, אנשים שכיף יהיה לי לראות
דאבל יומולדת של הצמד המוצלח הזה.
מחשבות מהפנטות על סקס עולות לאויר וזה עושה לי טוב ללכת איתן..
ובכל זאת הירח המלא מחולל בתוכי את השדים מתרדמתם.

עכשיו, במצב הרוח הקיים אני מנסה לברר עם עצמי מה המוד הנכון עבורי
האם אני אוכל להתפרק ולהשתחרר ולהילקח כסאב או הפעפוע הגועש ומתלקח בתוכי יחזקו אותי כדום?

מגשש במכחול בזהירות אחר האדום דם והשחור פחם
מכתים את הלבן, בעדינות ובעדנה
וביתר עוז
ובטירוף
שני הצבעים מתאימים לכל מוד שיבחר.

הציור מתעורר לחיים ואיתו היצר
הצורך למגע
התבוססות בעוצמות, בתשוקה.
בנתינה.

מאפשר, עוצם ונוגע.

על פי כל הכללים המוכרים לי, חנוכה זה החג לסישונים ומימוש פנטזיות.
חטא ימים (וסליחה על שגיאות הכתיב, לדיסלקטים ולדיסגרפים שביננו - ח' ימים)
מרובים בשלהבות שעווה מתנזלות לאיטן.
שמן. אוחחח כמה אני אוהב את מגע השמן הריחני בכל הגוף שלי, שלה, של המשתתפים האקראיים לתחושה.
בשמונה ימים ניתן ליצור את התניית פאבלוב. בימים כתיקונם ריח הווניל השמנוני מוערר בי זיקפה.
הסביבון, משל הפור. אם יש לך מזל יפול על אחד מהעונשים החביבים עליך ואם לא זבשך.
גשם רטוב ומרעיש בחוץ המסווה את המתחולל בפנים. השנה אפשר בכלל ליישם סשן בחוץ והרבה יותר רטוב בפנים.
סופגניות כזכר לסופרת גמירות, סופגמירות עד לסוף המתוק ולמיצוי המתיקות הנוזלת הזאת לצידי השפתיים.
לספוג ולספוג בשקט את מה שנוחת במפתיע כסופגנית חג.
מצד אחד ההתרגשות והלחץ המחלחלים כאשר ידי אוחזות בגרונה בזמן האורגזמה והיא בחשש מרגישה חנוכה.
ומצד השני היכולת שלה לשחק באגוזים 2 nuts למשוגעות לדבר. מי ימלל ויש לנו פיצוח.
ולבסוף הנס.
תמיד זה מסתיים כנס.

2 סוכר?


חג חנוכה שמח .

דווקא בשיא העייפות גיליתי שהזקירות מפריעה להירדמות.
תגליות מחודשות של בני 16 תמיד היו חביבות עלי, visions.
ואני חושב לעצמי שזה המקום לסמס לך את התובנה המפגרת הזאת, לגרום לך לחייך, לעודד אותך לשאול מה אני רואה שם בין החלום למציאות, מה יוצר מערבולות אויר מתחת לשמיכה המורמת.
השקט בתוך החושך מרכך את הקושי ומחבר אותי חזרה לעולם החלומות.

זמזום הנייד המואר מערבל את הצבעים ומעורר מחדש את התקווה: "אמ. . חזיונות? איזה?

מתעורר לטובת ההתעניינות ומסמס: "אוף... vision מהסוג המרעיד ומרטיט מהסוג שאת כל כך אוהבת ומפלח אותך חזק בשני החורים כשאת רוכנת בחצי ישיבה יציבה, עולה ויורד, מתנשפת ומייבבת ובחלל החדר מבליחים הקולות מתמלאות התשוקות.
לשוני המיומנת עושה תחרות עם השעון להגמיר, להגמיר ומהר.
ואת מדברת דיבור מחרמן ומעיף.
ומהו החזיון בשבילך? חשקים?"

עף למקום ההוא המרטיב מיטיב עימנו.
ולך זה נשמע שוב מטריף לגמרי ומעורר בך חשש משני שאת עשויה לא לזכור איך קוראים לך ואף חמור מכך, עלולה לעוף. גם. גםוגם.

(ולאחר ארוחת הערב המשפחתית נותר רק לחסל ולנקות)

ישיבה שמתארכת לה בת"א.
אני רואה איך התכנונים שלי יורדים לטמיון בעת שהשמש שוקעת.
כולה רציתי חצי פאולנר ולראות את השמש שוקעת לה בים ולא מבעד לחלונות הקומה העשירית בבניין משרדים אפור.
אוסף את הניירות וצועד במהירות למעלית, אולי אתפוס עוד שביב מהכתום אדום הזה.
............. שקיעה אין פאולנר אין, מסתפק בחצי ווינשטפן בנמל.
כמעט מחסל אותה בשתי לגימות ארוכות ומשאיר טיפה עד שיגיע הסיבוב השני של הבירה.
מתרווח בכורסה ושומע ברקע את הסמיטס ולאחר מכן את U2, מהרהר בתקופה חולפת - הצעירים הרוכבים על האופניים אולי כבר לא מסוגלים לסמור כשהם שומעים את המוסיקה הזאת.

שלפוחית לוחצת ואני מתעצל לקום, עייף מהדיונים דיונים האלה כל הדמן.
10 דקות ואין ברירה, מחיש צעדי לשרותי גברים.
שני תאים, אחד סגור ואחד פתוח.
נכנס לפתוח ותוך כדי תנועה משחרר את הרוכסן, מופתע לגלות שעל מכסה האסלה הסגור מונח משולש בריסטול מקופל ועליו כתוב "שמור".
לי יש כבוד - אז מכבד את השמורים.
מבולבל לרגע, סוגר את הרוכסן ויוצא. מנסה את ידית התא הסגור, אכן נעולה הדלת.
בלית ברירה חוזר למקום מושבי, לבירה שממתינה.


סססאמק, מת להשתין.
חוזר שוב לשירותים רק כדי למצוא שתי דלתות מוגפות.
היה ברור.
מביט לצדדים, לבדוק אם אין מצלמות או מבטים חשודים.
חוץ מזוג מחורמן (שנראה כמו בבליינד דייט) אין נפש חיה, נכנס לשירותי הנשים.

משתחרר .....מבחין בכתובת לורד שחור טרי על האריחים מולי המציעה את מרכולתה :
"שרותי גברים (ממול) 050-2696969"

פעם הבאה שיש תרגיל פיקוד העורף אבקש לידע

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=252153&blog_id=49712

שלום חברים

ושקטה הארץ, כך מרגיש לי במקום הזה, אצלי.
הסערות נעלמו להן או נכון יותר להגיד הסערות החיצוניות.
אז למי ששואל (אף אחד לא שאל למעשה אבל מה אכפת לי אני לספר) אנחנו בטוב מתמיד.
ארועים מכוננים טלטלו בנו הלוך ושוב כמו על מתקן לונה-פארקי שמטורף המציא ובסוף הטלטול ירה אותנו למעלה במסלול חד לרקיע.
אנחנו יד ביד עדיין במהלך הטיסה למעלה וזה נעים.
כשנגיע לשיא אני מתכוון לתפוס בזנבו של ענן, לשלם לו משכנתא ולבקש יפה שירשה לנו להישאר שם ל 40 השנים הקרובות.
ודווקא ההתעוררות הפנימית שבתוכי הובילה אותי להציץ פה שוב, בקטנה.
לראות אם יבשה הארץ ולא רק שקטה. לבדוק האם החיבור שבא מתוכי הינו זמני או פרמננטי.

זעזועים לפעמים מתגשמים לטובה.
אגב, המשחקים הזכורים לטוב, האנשים הזכורים לטוב, הסיפורים והשיחות הזכורות לטוב, נצורים בליבנו.
מגרש המשחקים שונה מאז, יותר ריפודים נגד נפילות כפי שנדרש בגני שעשועים תיקניים אבל הרבה יותר סולמות צבעוניים לטפס עליהם ומגלשות חדות זוית לגלוש בן.

B