גם וגם

מבורך. 

חיכיתי לרגע בו אהיה שטחי ככל שניתן כדי שאשתף ללא נקיפות מצפון עד כמה הסופ״ש היה מושלם. כמעט.   

הוא הכיל הרבה מכל הטוב שאפשר להציע. 

הרבה במינון הנכון, ללא הגזמה.

אנשים יפים, עם אינטליגנציה לא פלצנית  

נגיעות נעימות בתחושת אחדות מלטפת  

צחוקים, יאוווו כמה צחוקים שגרמו לכאבי שרירים בבטן וכאבי דמעות על הלחיים.

אוכל בשרי וצמחוני שכולו טעים.

משקאות למוכשרים וגם לאלו שלא. 

עננים בנשמה שהרחיבו תפיסה

מוסיקה נולדת כאן ועכשיו.

שיעור יוגה מעיף שיצר נפשות ללכת אחרי

ואהבה מחבקת

ונילי ודביק

נכון לעכשיו צריך לי פה קצת תוספת תבלייה מהאופל והלחות הגוררת זקירות מתבקשת.  

אני אדם שמתמכר, זאת אומרת שיש לי נטייה להתמכרות

וזהיר

אני אדם זהיר

ולכן כדי לא להתמכר אני מעודף זהירות, נמנע.

פשוט נמנע

בכדי לא להיפגע, כך נדמה לי,

אבל בעיקר? הסיבה האמיתית היא כדי שלא אתמכר.

ואז אאבד שליטה,

כאילו לא די בהתמכרות לאי-שליטה, שלא פעם ייחלתי לה, כדי לשלוט באותה תאווה בלתי מרוסנת של לופים וחזרות פעם אחר פעם  

ולצד זה, כמו אתמול ושלשום, הוויסקי והענן הירוק לכיבוי רסנים הנלחם בענן הכחול לגיבוי זכרונות, נאבקים כדי ליצור הדמייה לאיבוד שליטה

איתם אין בעיה, ושוב אין, אין בעיה

והפחד מלהתמכר יוצר בי שמרנות אינפנטילית המובילה לפתיחת מגרות מוכרות, ארוזות בטקסטורות ידועות מראש.

ולמה זה?

זה כה טיפשי

זה בדיוק כמו הפורנו

יש כאן בקרב שכני הוירטואלים, הצופים הנאמנים, שיהנהנו בהסכמה,

על כך שאנו חוזרים לפורנו המוכר והידוע, מתמכרים להצצה ולעינוג.

אולי פה ושם נביט בסקרנות לעבר הפורנו של השכן

אבל הצופים המתמכרים חוזרים לבית המוכר והמספק של פורנו שעושה לנו את זה.

אבל אולי החשש הוא להיסחף עם הסרט על הדשא של השכן,

הפורנו-איד הנרדף על ידי האגו, או האיד.

הייתי רוצה שיגרמו לי להתמכר לפורנו אחר

הביאוהו לכאן

מי מכיר? מי יודע?

המלצות, פעילויות ומראות מפעימי לב, פאב עם טאצ׳, אוכל בזוית שונה, מסע שמדגדג, אנשים יפים...

כל אלו ועוד יתקבלו בברכה. 

הדיון מועלה שוב, כל פעם מחדש (בגלל מחסור בחברים ובאוזן קשבת - לרוב ביני ובין עצמי) בוורסיות שונות ובפורום דמיוני אחר. 

האם לבקש סליחה ולהטיל על הנפגע את האקטיביות במאמץ לסלוח זה תהליך מספק או הצער וההצטערות צריכים להתחולל מבפנים, כהתייסרות

 של הצד הפוגע, גם אם באופן מעשי אין ממול צד המרגיש נפגע באמת.

זה אף עמוק מזה והתזה בעיני של יצירת חרטה בנויה מעירוב ברבדים רבים של הכאה על חטא, יסורי מצפון, כמובן תרבות וחינוך, תורת הגמול והעונש, אמונה בכוח עליון ובכוח אחר, טוב לב רגישות, ריצוי והכלה. 

ממש כמו בדס״מ. 

מוזמנים לדיון. 

אז מתנצל ממש אם גרמתי למישהו עוול בתגובה שאינה במקומה או בהשמטת לייק מצופה או הירדמות תוך כדי צ׳אט. 

מתנצל אם לא גמרתי בזמן ורק אייחל ואאחל לכולם

גם גמר חתימה טובה
וגם אגלה(למי שטרם בדק בעצמו) שטוב לחתום בגמירה. 

גם וגם

אבלות,

אבל

מעבר לכאב באובדן ולגעגוע, מבחין בחוסרים שכבר נוצרים כמו שריפות קטנות שמתפשטות בפילם נואר של סרט ישן שניצבט בלהבה של חום ומתפשט במהירות, מכלה חלקים מהסרט העתידי שמבחינתי עוד לא נוצר. 

שומע את המסרטה מכה בסרט הקטוע, עם כל גלגול של פילם נגוס שנבלע והמבט עוקב אחרי הריטואל המקיש בעוד המחשבות נודדות. 

אבלות

אבל

המסורת המנחמת נתנה לנו מתנה של זמן להכיל. 

מתנה של מקום להכיר,

יותר לעומק,

אנשים שכבר היכרת, סיפורים שכבר שמעת אבל ממקור אחר ומזוית שונה. 

מתנה שמאפשרת לצחוק ולבכות באותו זמן מבלי שתאסר או תובל למכון תשושי נפש פסיכיאטרי באשמת מניה-דיפרסיה רוויית אדומים וכחולים. 

אבלות

אבל,

אני מרגיש שלכם כאן, בשושו אני יכול לספר

על המקום הנמוך, השפוף

הכל כך טבעי

שאליו אפשר להתמסר בטבעיות כזאת של עצבות ונתינה

כי נשבע לכם

שכל החזקים נחלשים

וכל השולטים מאבדים שליטה וכל הידעונים מתבלבלים ושוכחים ומתגמדים

ונאלמים 

ונעלמים

וכאן, מותר להרגיש את זה

ואפילו באבלות מותר לצעוק את הכל

ולהתחיל להתאמן בכבוד הזה של להיות שפוף ונמוך ולהילקח  

מתוך בחירה וללא התנגדות בחיוך, 

להעיז להיות בשקט ושלווה בעולם עוטף ומגונן של ההוא מעלי, מעליך שיחליט. 

כך זה קורה  

באבלות

אבל

סבל

אסלות

אז לא כתבתי מזה זמן. הייתי עסוק בעיסוקי או בעיסוקיהם. 

ועכשיו שקט שיש ללמוד להכיל במהלך השבוע ולראות דרך דמעה לוחצת לצאת,  מחזירה לאור את הכאב, משקפת את הרגש. 

והוא ימשיך ליצור בנו געגוע ולפרוט את מנגינתו הייחודית בשפתו הנעלה ובמחשבתו המיוחדת.

תחסר לי הכי אחי יחידי

אוהב אותך

תנוח קצת מהבלאגאן ולאחר מכן תפיץ את הידהוד לבבך בקרב המלאכים בני מינך באנרגיות חיוביות רבות של תווים ומחשבות. 

של אהבה ואור

כי נצחי היית ונצחי תישאר. 

* שאלו אותי אם אני חובב חיבוקים.

גמי: במלחמת העולמות תפקידי היה לעבור במוצבי שחורות הלב עם שותפי דאז כדי להאדים את ליבותיהן על ידי העברת תמסורות אנרגיה במאסות חיבוקים מצידי והקפאה צוננת מצידו, לסירוגין. התחלופה המהירה בין חמימות חוזרת ונשנית לבין קיפאון צורב ומעליב, גרם למזופתות הנוזל הסמיך בעורקיהן, לחפש בעיני אחר הגאולה.

וזה מה שהשתוקקתי להעביר.

חיים. 

חיוך לא ניתן היה לייצר בפניהן המאובנות של הפגועות במלחמת העולמות.

ולמרות שלא לקחתי חלק במלחמה הארורה הזאת, הרגשתי מחוייב ואשם כאילו ואני אישית הנהגתי את בני מיני לפרוע חוק ולתקוף את עולמן התמים ולהשחיר את צניעותן. 

גזרתי על עצמי הלקאה עצמית בלא לקבל דבר בתמורה מצידן רק את המבט החלול שמתהפך לרגע ומגלה תקווה בזיק של גאולה.

אני יצרתי בהן את השובע לו פיללתי ושותפי דאז יצר בהן את הרעב לנחמה.
לי קראו גמי האגס ולו, שהתעשר מאז כאשר הפך את דרך הטיפול למקצוע, הוא האגן דאז.

סליחה? את יכולה להצית בי כאן את הלב הקפוא? (או מזגן וכפית בבקשה.).

*שאלו אותי למה אני לא עושה להן קישט.

גמי: לא נעים להודות אבל הן מפריעות לי.

בהתחלה היה נחמד לי ונחמד להן שהן באות ככה לבקר. אפילו זה היה מפתיע לגלות שהן חוזרות ובאות באותם זמנים מדי בוקר.

טוב, אני לא בטוח שכולכם כאן היו מגדירים את 05:15 בוקר, אך לדעתן זה בהחלט היה התזמון המושלם לבשר לי שאכן בוקר, או לכל הפחות שהן שמחות לשתף אותי בעובדה שכן, גם הלילה הן שרדו.

ולילו מוסיפה על רגשות האשמה שלי וטוענת "שמע, הן לא כמו יונות הבית המונוטוניות אצלי שחוזרות על הגורוגורו המטופש שלהם במשך כל היום. שלך ממש שרות לך מנגינות בוקר עליזות".

אז זהו,  שאני לא רוצה ב 05:15 להתלהב משירתן (ושלא יבלבלו לי את המוח, הן דיי חוזרות על עצמן בסופו של דבר. אני עוקב אחרי הדיסק הזה כבר שבועיים) ולהתעורר בטרם שעתי הגיעה.

הקטע המבאס הוא שכולם מתרשמים מאד על התיאור איך אני חווה מדי טרום זריחה, יקיצה טבעית מלווה בשירת זמירים למשך 15 דקות מדודות העפות להן לאחר הפזמון התשיעי עד למחרת.

אז איך אוכל להיות הגועלי חסר הרגש ולעשות להן קישט?

סליחה? את יכולה להדליק כאן את המנגל? 

*שאלו אותי למה אני לא בא איתם למסיבה (אוהבים אותך, יאללה בוא).

גמי: כי אני עוד מתנשף מהיום,

מהחום.

תבוא, ננשיף אותך, אמרו, נארגן ינשוף שיהיה למה לשאוף.

איפה למדו להנשיף חיות הלילה האלה?

אני גאה בהן על התעוזה והשחרור. מקנא ביכולת לבחור באפשרות הקלה ופשוט ללכת למסיבה.

מה הביג-פאקינג-דיל?

ושלא תבינו לא נכון, הייתי שמח לחבק אותם אחד אחד, קרוב. הייתי שמח לשיר להן את השיר של הלילה, לזמר מזמור.

אבל קל לי יותר לראות את הדרך המקשה, את האי בחירה ולאחריה להצטער בשל כך.

לתרץ תירוצים של אין לי כוח לנהוג-לחנות-לרקוד-לשתות-לשוב-לחשוב שיהיה טוב.....לפחד לשחרר, לעוף.

סליחה? את יכולה להתניע כאן את האוטו? 

*שאלו אותי....

ואני נאלמתי. מתוך פחד גדול של תבוסתנות וחושך.

סליחה? את יכולה להדליק כאן את האור?

אוהב אותו

לא מספיק מבקר אותו 

והוא זמין

אלוהים אוהב אותי, על כן הוא הניח אותו פה מולי

פרש אותו לפני, ניער קלות (איך אתם חושבים שנוצרו הגלים?) והרחיב את לבבות המתבוננים. 

הוא אוהב אותי בחזרה

מלטף אותי,

משעשע אותי ומשתעשע בי

מצנן וממליח

כך הוא מצליח

להוביל אותי אליו, באהבה  

כל כך אוהב אותי שהוא מפעיל את קסמיו ומבריא אותי.

נותן לי לנשום אותו ולהתחזק, נותן לי ללוש אותו במעמקים.

ואז, הוא לש אותי קצת בחזרה, במעמקי,

חש מתוכי את כאבי וחיש מפוגג. 

אני אוהב אותה

לקחתי אותה באהבתי לים והטבלתי אותה במימיו 

היא צחקה

והוא נשק

הרטבנו זו בזה וים גדול בנו

מלווה וחובק, מצפה לשובנו

ועכשיו

אנו שכובים על החוף וברקע המיית הים ושומעים את קרני השמש חודרות בין הגלים

מתעלסים להם באהבת אלוהים השמש והים

ואני בתווך, מרגיש כמו ילדם התם. 

ומראה לה אהבה

ומראה לה שלמות ומושלמות
והיא עונה לי בהסכמה
ונענית.

איפה את 

השולטת שיודעת גם מה טוב עבורי. שולטת נשמה שאוהבת לדעת ולהחליט, שיודעת לכוון את הטוב.  

את יודעת מה?

גם נשלטת נראה לי שתוכל להתנהל נכון מולי. נשלטת כבשה בעור של זאבה לבנה. שתבין את הצרכים ותחייך את חיוכה מלבין השיניים, בדמיונה היא הטרף.  

גם אתה. כן כן, אתה. השועל בעור של כוסית עם היגיון גברי-בריא, ושאף אחד לא יספר לנו שזה אוקסימורון. יכול לעזור פה. אחשלי תן יד. 

מי מהמבחר העצום ורב, מי מהקהל הקדוש והטוב הזה ידע להנחות אותי ולהורות לי: ״ לך הבייתה ״

לך אל מנוחתך ונחלתך אשר בעמק, גיא אוני תחת שיח הפסיפלורה המשתרג בחלוני, מעמעם את קרני השמש החודרניות. 

״ לך הבייתה ״

אומרים אנו לך. 

תלך לשם, למיטתך הלבנה והמזמינה, לך תעשה ביד איתנה את פורקנך תעסה. 

את גאולת היום למען הקלתך תביא עליך. 

״ תלך כבר הבייתה ״

יאללה הבייתה, יא מזדיין, עוף מפה כבר. 

כי את כל העובדות שחררת מוקדם לטובת הנאה זו או אחרת. גם את הכוסיות וגם את   הכוסיות. 

ונותרת בגופך בגפך לבצע את מטלות הכל בלחץ היום. 

לא יאה ולא נאה. 

תלך לפרוק את הלחצים במקום אחר. 

מי יתנני קול

בת קול

בת

שבקולה

במילתה

במשלח ידה

בהבל פיה

במו פיה

באחיזת ידיה, שדיה, שיניה. 

בלחם ושעשועים 

תנחה אותי למקומי ולמרגועי. 

מי?

הנשלטת שלי שלחה אותי להעלות שאילתא חשובה בקרב יודעי הדבר באתר הבית, הכלוב.

מה קורה כאשר הנשלטת שלי, הופכת להיות רגישה מדי?

למשל, רגישה מדי לנשיכות, רגישה מדי להצלפות, רגישה מדי לחדירות עוצמתיות וחזקות.

מה קורה כאשר הנשלטת הופכת להיות עדינה מדי?

עדינה מדי ליניקות, עדינה מדי לסימנים, עדינה מדי לפעולות שמעבר לקונבנציונאליות הכפרית, בעלת עודף עדינות.

הנשלטת שלי שלחה אותי להתייעץ עם יודעי הדבר או שניים ובקרב החברים הקרובים שאולי ישמחו, כדבריה, לקחת אותה לסדרת חינוך בת שבועיים לכל הפחות כדי להסדיר בה תיקונים ושיפצורים ולהחזירה למוטב.

כי זאת בושה גדולה לשולט אימתני שכמותי להתמודד ולהתנהל עם נשלטת שכזאת, כדברי הפוחזים באתר וכלשונם, נשלטת פח.

לא לא, אין זה יתכן כדבר הזה.

בבית סיפרנו נשלטת פח מכירה במקומה ובהתנהגותה הקלוקל ולכן שולחת אותי לדאוג לתיקונה.

מכיוון שכך, חשבנו לאלתר ולאתר באתר לאלתר נשלטת לדוגמא שאינה נשלטת פח, יותר בכיוון נשלטת ברונזה או נשלטת מדף שתשמש דוגמא, אות ומופת של רצון טוב ויכולות רבות הכוללות חוסר רגישות מוכחת. אחת מצויינת שבנשלטותה תדע להחזיר עטרה ליושנה ושלום בית לדייריו.

עד שתגענה תשובות שבעזרתן נוכל להמשיך את חיינו והחזיר להם סיפוק וסומק ללחיים המרדניות, אני נאלץ לעזוב לזמן מה משום שהנשלטת שלי באה עד הלום לקרוא לי לאכול את ארוחת הצהריים שהכינה לכבודי, כדי שאוכל לנמנם את שנת הצהריים על היצוע המבושם והנקי שהכינה עבורי בכרס מאושרת, לא לפני שתינוק את צופי בלהט על מנת שמנוחתי לא תנדוד למחוזות אחרים.