סופרפוזיציה

סרט לבן על כיפה אדומה, של לימור נחמיאס. חשבתי שזה ספר חמוד ומצחיק. אם אתם מחפשים ספר על הקהילה, זה לא, אבל הקהילה מוזכרת בו.

קראתי שם על מושג שלא הכרתי. "הדלת". משהו על איך אפשר לאבד את השפיות במהלך סשן, אולי כתוצאה מכאב, לא הבנתי. לא להבדיל יותר בין דמיון למציאות, להזות. שיש איזו נקודת אל חזור.

מישהו יודע במה מדובר? אני מעולם לא נתקלתי בכך, מעולם לא חשתי זאת. לפעמים ספגתי כל כך הרבה כאב שכמעט התעלפתי, אבל לא הרגשתי, טפו טפו טפו, שאני מאבדת את שפיותי, או מתחילה להזות.