יצא לי לחשוב בימים האחרונים על כנות, הודאות וכו'.
הגעתי להבנה שאני באמת מעריכה אנשים שמודים במגרעות שלהם. בכך שהם לא מושלמים. לא אנשים שמודים בחולשות כדרך להמנע מלהשתנות, בהפוך על הפוך, אבל כאלו שלא נשלטים על ידי האגו שלהם.
מישהו כתב- נטשתי וננטשתי, קינאתי, אפילו שאמרתי שלא...
דברים כאלו נוגעים לליבי. אנחנו רק בני אדם. אני אוהבת, מעריכה, אנשים שיודעים לחוש בעוצמות, שמודעים לרגשות שלהם ולמעשים שבאים בעקבותיהם, לא מושלמים ככל שיהיו...
וכן. אני רוצה לפגוש גבר שיזיז בי משהו. אני לא מתביישת להגיד.
לא כזה שאני צריכה להתאמץ בכוח לגלות בו משהו. כי אני יודעת שיש כאלו שמזיזים לי.
לפעמים זה רק חיוך, המבט בעיניים. לפעמים זה המילים שהם כותבים (חוזרים כאן ליכולת ההבעה בכתב), או בפגישה- משפטים שהם אומרים. אלו שמסוגלים לבטא תובנה או אמת כלשהי... אותם אני מחפשת.
לפעמים זה הרעיונות שחשובים להם, או הדברים שמעניינים אותם.
כמו רובנו, אני רוצה לפגוש מישהו שמיסודו דומה לי (לא לגמרי, למען השם. בלי החולשות שלי...). אבל גם מישהו שאוכל להעריץ בו תכונות. זה חשוב לי, ולמרות ששמעתי הרבה דברים רעים על הערצה, זה אחד הדברים שאני ממש נהנית לעשות.
האם אפגוש מישהו כזה? אני מאמינה שכן. אם ירצה בי? בזה אני לא בטוחה. עניין של מזל, עניין של ההעדפות שלו בנוסף לשלי. אבל בעיקר, כך נדמה לי, עניין של מזל.
אני מאמינה שקופידון מתעופף לו שם למעלה ויורה חיצי אהבה באנשים. אולי, אם אהיה במקום הנכון בזמן הנכון, הוא יעזור ליצור קסם גם עבורי.
