שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גבר גבר - אבל כוסית.

אני לא רוצה להכשיל אותך מתוקה, אבל אני כן רוצה לאט לאט לגרום לך להיחשף, להוציא לך את הקישקש בפומבי. אחרי זה שום דבר לא יהיה לך קשה. כמו למשל חשיפות פומביות של אוננות או לקבל זין בתחת.

שזה בעצם המהות שלך. המהות שלך זה להיות כוסית .

שלב נוסף שאני רוצה שתעבור זה לאונן עם פלאג בתחת. כיוון שאתה כוסית ואתה צריך להתרגל לקבל בתחת.
לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 8:03

בוקר אחרי.
ואני לא יודע בכלל איפה ואיך מתחילים.
אני כותב ואני אפוף לגמרי בכל מה שהיה,
ואפוף בשינויים שקורים בי, בנסיון להבין אותם.

פתאם אני קולט שאני קצת בהיי,
זה לא קורה לי אחרי סשנים, נדמה לי.

אבל אולי כדאי להתחיל בתהחלה...

יש לה, לגברתי, זוג חברים, הוא שולט, מבוגר ומנוסה, היא נשלטת, יפה תוססת פרובוקטיבית טיזרית ופתוחה להכל, לגמרי.
היא מאד מינית, ומאד נשלטת, מזוכיסטית, מאד. ופרוורטית. מאד. מאד.
גם הוא וגם היא חברים של גברתי, אפילו חברים טובים, עושה רושם.

גברתי אומרת שיש לי כשרון מיוחד להפיק סאדיזים מכל אחד, ואפילו ממזוכיסטיות.
זה עולה מידי פעם בשיחות בין גברתי לביני.

וכנראה שזה נכון, כי החברה הזו שלה, קראה אותי קצת בבלוג ובצאט, נדלקה, ואמרה לגברתי
שבא לה לזיין אותי, ממש ממש בא לה, ממש ממש לזיין. אותי.
היא באה גם מולי עם זה, הביכה אותי מאד, וגברתי, גברתי כמובן שמחה, והזמינה אותה להשתמש בי
ולזיין אותי, להכאיב להתעלל ומה לא, וכמה שיותר ,יותר טוב.
והכל, יחד עם האדון שלה.
גברתי יושבת בצד ומסתכלת. ונהנית.


* * * * * *


רק כשהגענו לביתו של השולט שלה התברר לי שעוד זוג, שולטת ונשלט, מצטרפים אלינו.
אני אף פעם לא יודע מה יהיה או מי יהיה איתנו. אף פעם לא. זה לגמרי החלטות שלה. והיא מקפידה לא לעדכן אותי בזה.

שלחו אותנו, אותי ואת הנשלט השני להתפשט ולחזור.
חזרנו ועמדנו לפנהם, ערומים, לפני 2 שולטות, אדון אחד, ושפחה אחת שלגמרי מגרד לה באצבעות לשלוט ולהכאיב, ולהשפיל,
ולזיין, הכי מגרד לה, לזיין.
ואז בזריזות...
גבולות ? מה הגבולות שלהם ?
והנשלט השני אומר, גבול כזה וגבול כזה, וגם זה וגם זה.
ואז שואלים ורימר ? גבולות של רימר ?
ואני לא אומר כלום, שותק, והן מיד מוסיפות ואומרות, לרימר אין גבולות, אפשר להתחיל.
והן משועשעות כשהן אומרות את זה. אומרת את זה בחיוך גדול..
וכאילו, כאילו, רימר סתם חתיכת בשר, אפשר לעשות בו הכל.


* * * * * *


היא.

השפחה שהפכה לשולטת סאדיסטית.

היא יפה. מאד, וחתיכה, ומינית , ומושכת, ופתיינית, ופרובוקטיבית, ושחקנית. מאד.(ופקחית וחדת ומהירת מחשבה, אבל זה לא קשור )
ויש לה חיוך ענק, ענק ענק, ממיס לבבות, והיא כלכך יודעת את כל זה.
וכל כך משתמשת בכל זה. כל הזמן.
היא שובת לב, ומפילה חללים, ולחלוטין יודעת את זה, לחלוטין לחלוטין יודעת את זה.
וכל כך משתמשת בזה.
אי אפשר לאמר זאת מספיק פעמים.

היא סאדיסטית, זה ברור, זה כל כך ברור,
היא לא רק סאדיסטית, היא גם נהנית להיות סאדיסטית.
אני מסתכל עליה, היא מוטרפת בסאדיזים, והיא נהנית להראות לי, ולכולם,
שהיא מוטרפת בסאדיזים.
אני לא קורא אותה עד הסוף שם.
אבל הסאדיזים שלה, חי ובועט ובולט וצוחק ומשחק וכואב.
היא סאדיסטית. והיא לגמרי מרשה לעצמה להיות סאדיסטית, וזה לגמרי ברור.
סאדיסטית

והיא מסשנת אותי.
פרובוקטיבית כלכך, מינית כלכך. טיזינג כל הזמן, וחייכנית כל הזמן.
היא כל הזמן במגע איתי, כל הזמן צמודה אלי, ידיים עלי, שדיים עלי, אגן צמוד לתחת שלי,
מתחככת בי כל הזמן, במגע פיזי איתי כל הזמן.
זה כל כך חדש לי, וכיף לי. פתאם אני מרגיש כמה אני מתגעגע לזה, כמה המגע הזה חסר לי.

ואני מסתכל מידי פעם, מסתכל ותוהה מה יש לה שם, ממה היא נהנית שם.
אני לא רגיל להבעת הנאה כזו, בכלל, היא מאד מביעה את הרגשות שלה.
מאד חופשיה איתם, אבל אני לא יודע כמה מזה זה חלק מההצגה שלה, מהטיזינג והפתיינות שלה,
וכמה מזה אותנטי.
יש לה חיוך ענק, חיוך ממיס לבבות, ושוב, היא יודעת את זה, ולא מפסיקה להשתמש בזה.
החיוך שלה זה כמו איזה כרטיס אמריקן אקספרס פלטיניום, שמנפנים בו כל הזמן והוא פותח כל דלת.
והיא כל כך יודעת את זה ומשתמשת בזה.

{ גברתי מאד מאופקת, הכל אצלה מדוד, הכל אצלה בשליטה מלאה.
הבעת הרגשות שלה בשליטה מלאה, זה לא שהיא לא מביעה אותם, זה שהיא מביאה בדיוק מה שהיא רוצה להביע,
ולא נראה שבורח לה איזה הבעה בלתי מתוכננת.
גברתי גם קצרה במילים, כשיש לה מה להגיד, היא אומרת את זה חד וממוקד וברור וקצר,
כשאין לה מה להגיד, היא שותקת את זה.
גם בפגישות איתה היא ככה.
(ואתמול, אתמול היא ישבה וחייכה חיוך גדול ורחב רוב הערב) }


* * * * * * * *


בהתחלה, היא קצת בודקת אותי, לומדת את התגובות שלי, יש לה נסיון, אמנם מהצד השני , השפחתי, אבל יש לה נסיון.
שורטת פה, סוטרת שם, מועכת פה, מצליפה עם היד שם.
ואז היא נגשת לפטמות שלי, צובטת, ושואלת אם כואב, זה כואב קצת, ואני אומר שלא ממש,
היא מחייכת ומושכת אותם עוד קצת, ושוב שואלת, כואב ? ושוב, קצת.
ואז היא מסובבת אותם עוד יותר, ושוב, וזה כואב קצת יותר, אבל הפטמות שלי יכולות כל כך הרבה יותר.
ואני אומר לה כואב קצת, לא נורא.
ואני מת להגיד לה, תכאבי לפטמות שלי עוד, עוד הרבה, עוד הרבה יותר.
מת להסתכל לה בעיניים מכל כך קרוב ולהגיד, תכאיבי לפטמות שלי עד שלא אוכל יותר.
מת להגיד, אבל שותק את זה, לא מעיז להגיד את זה.
והפטמות שלי זה המקום היחיד שאני באמת יכול כאב, ולא רק יכול כאב, אלא גם מדליק אותי הכאב בפטמות.
ושתקתי. שתקתי את זה.

היא בודקת אותי עוד, נוגעת בכל מקום, צובטת, מכאיבה, ממששת, ממזמזת,
בודקת, כמו בשר, ממש כמו גוש בשר שקנתה בשוק.
היא ממזמזת את התחת שלי, ואומרת, יש לך תחת יפה רימר, חמוד, סקסי.
ואני מתמלא גאוה, גאוה גברית, נשים אוהבות תחת חמוד וסקסי, זה גברי בעינהן.
פתאם אני שוב גבר מושך ואטרקטיבי וגברי.
פתאם אני שווה משהו.
ושניה אחרי זה היא שולחת את היד בן הרגלים שלי, ותופסת את הביצים שלי, את הזין שלי
ומועכת. חזק. מכאיבה .משפילה.
ואני מתקפל ומתפתל, כואב ומושפל,והיא משועשעת לגמרי.
והיא אפילו לא יודעת מה עבר בי שניה לפני. מאיזה קצה לאיזה קצה היא העיפה אותי .

היא שמה לי על הביצים מצבטים מברזל מחוברים לשרשרת, ככה השרשרת תלויה מתחת לביצים, מחוברת אלהם, במצבטים.
ואז בקלילות וגמישות וחיוך ענק התיישבה על הרצפה, כמו ילדה קטנה שקבלה צעצוע חדש, עם משקולות ביד,
והתחילה לתלות את המשקולות מהביצים שלי.
כל פעם תולה משקולת, מנדנדת אותה קצת, מרימה ועוזבת , מכאיבה איתה, ומרימה את העיניים
להסתכל עלי, כולה מחוייכת וכולה מאושרת.
ואני מסתכל עליה שם, על האושר שלה, ותוהה איזה סוג של אושר היא חווה שם.
אם זה אושר של ילדה קטנה שמשחקת בצעצוע, רק צעצוע.
או שזה אושר של אישה שעושה מגבר צעצוע, אושר של שכרון כוח.
או שזה אושר מיני, אם זה מטריף אותה מינית.
כואב לי שם, במיוחד המצבטים, עוד יותר מהמשקולות, ואני מסתכל עליה ומרוכז בה,
ומנסה להבין מה היא מרגישה .


* * * * * * * *


גברתי.

גברתי מסתכלת עלי, מסתכלת לי בעיניים, ובאופן מדהים, פעם אחרי פעם קוראת אותי.
מצד אחד, היא לגמרי לא מרחמת עלי שם, מצד שני , היא ההצלה שלי שם, זה מדהים איך
היא נמצאת בשני הקצוות האלו בו זמנית.

אני עומד פרק זמן עם הפטמות קשורות לביצים ולזין, והגוף מכופף.
הגב מתחיל לכאוב לי, הוא מכופף ככה, וכואב.
היא זזה ממני לרגע, להביא משהו או לגשת לאדון שלה,
העיניים שלי מחפשות את גברתי, פוגשות את העיניים שלה,
היא מסמנת לי להתקרב, אני מגיע, בלי שהחלפנו מילה היא משחררת לי את הזין מהקשירה,
שאוכל להזדקף.

הייתי רוב הערב עם קולר, קולר עבה קשה ורחב מאד, זה התחיל להציק לי, לא לחנוק , כמו שלהעיק.
גם את זה גברתי ראתה, בלי שאדבר, קראה לי, והורידה לי, בלי להחליף איתי מילה.
היא קוראת אותי שם. בלי מילים.

גברתי עסוקה במקום אחר.
גברתי עסוקה בעבד השני. הם מאחורי, העבד השני, השולטת שלו, וגברתי.
היא עם הגב אלי. והשפחה מתעללת בי. ביסודיות. בעקביות. עוברת עלי. מכות.
מצבטים. שוטים סטירות ספנקים. הכל.
וגברתי עם הגב אלי. לא רואה.
אני מרגיש לא מוגן. אני מרגיש נטוש. אני מרגיש לבד מול העולם.
כשהיא עוזבת שם, וחוזרת להסתכל עלי, אני מרגיש מוגן. שמור. בטוח.
זה פעם ראשונה שגברתי לא רואה אותי במהלך סשן.
וגם אם זה היה רק לרגע אחד, וגם אם לא היתה שום סכנה, וגם אם השולט שלה הסתכל כל הזמן.
עדיין. זה מה שהרגשתי, כשגברתי עם הגב אלי, לא מסתכלת עלי.
לא חשבתי שזה יהיה לי קשה.

היא נותנת לי מכות בביצים, מושכת אותם קצת, ונותנת להם סטירות.
עד שבאה גברתי, ומראה לה.
מושכת את הביצים שלי במשיכה אחת חזקה למעלה, כמעט תולשת אותם,
ונותנת להם סטירות פי עשר יותר חזקות, כאלו שמקפלות אותי, ומשאירות אותי בלי אוויר.
כאילו אמרה לה, בלי מילים, את רואה ? ככה עושים את זה, אל תרחמי.


* * * * * * * *


הוא.

הוא נגע בי, האדון שלה.
בהתחלה היה נדמה לי שמהוסס, אגבי, בודק איך אגיב.
לא ידעתי שזה יהיה, ולא ידעתי איך אגיב לזה.
הוא היה מאד ענייני, מאד טכני.
ולאט לאט נגע יותר, ויותר בבטחון, כולל גם באיברים אינטימים שלי.

הוא קושר לי את הזין, מראה לה.
את רואה ? קודם את הביצים ככה, וקושר,
ואז מעבירים את החבל מפה, וקושר עוד, ואז את הזין מפה, וקושר גם את הזין,
ובסוף סוגרים ככה, ואז במשיכה אחת חזקה קושר כלכך חזק שאני קופץ.
והוא אומר לה. את רואה ? זו התגובה הרצויה. ככה יודעים שבטוח זה קשור טוב.
ואני קולט כמה אני באמת רק אובייקט שם. כמה חסר חשיבות אני שם. כמה זה יכל להיות בובה מפלסטיק.
ומדהים אותי. כמה אני מתמסר לזה, כמה אני רך ומאפשר ונותן את זה. מתמסר לזה. מדהים אותי.


* * * * * * * * * *


זיון.

היא רוצה לזיין.
אותי.
היא לא מפסיקה לדבר על זה ולהעלות את זה.
ואז זה מגיע.
הזוג השני יושב על ספה, הם דיי אחרי, עשו מה שעשו, ויושבים ונחים עכשיו.
מולם יש כורסא גדולה ורחבה.
רימר. על הכורסא, תחת החוצה, תעמוד ככה. גברתי מנהלת את המופע עכשיו.
ואני על הכורסא עם התחת פתוח מול הזוג השני. הכל כל כך ערום וחשוף ומביך.
ואני יודע מה בא.
והיא כבר מתלהבת ומשתוללת משמחה והתלהבות.
היא כלכך כמו ילדה קטנה ששמחה בצעצוע החדש שלה, כלכך מתלהבת, מתלהבת ומאושרת.
והצעצוע זה התחת שלי שהיא קיבלה לזיין.
ואני עם הראש בכורסא, אסור לי להסתכל. אני רק שומע מאחורי את הדיון, על גודל הסטראפ און שהיא תלבש.
ואני פוחד. היא רוצה את הכי גדול. כמובן.
ויש שיחה מאחורי. כלכך משפיל, היא אומרת לגברתי, תכיני לי אותה ? תפתחי לי אותה ?
וגברתי עונה לה, בואי תכיני אותה את, אני אראה לך איך. שימי עליך כפפות.
ובנתיים גברתי מאחורי, ואני עם התחת באוויר, מול הזוג על הספה, וגברתי לצידי,
כנראה לא להסתיר, לזוג, מתחילה להחדיר אצבעות. לתחת שלי, עוד ועוד אצבעות.
חופרת, מסובבת, מרחיבה, חודרת, פוערת ופותחת, פותחת פותחת פותחת . . . ומדברת איתה.
וזה הכל אגבי כלכך, כאילו כלום כלכך, כאילו היא חותכת סלט ומדברת עם חברות על הא ודא תוך כדי.
וזה כלכך משפיל, שלפתוח את התחת שלי, להרחיב אותו, להכין אותו לזיון, ועוד לפני אנשים,
זה פעולה כלכך חסרת חשיבות, שאפשר לדבר על כל מיני באותו זמן.
התחת שלי זוכה לקצת תשומת לב ויחס. אני לחלוטין לא.
החלקים בגוף שלי שמעבר לתחת שלי, נדמה שלא קיימים, לא באותו רגע, לא עבור הנוכחים בחדר.

והיא נגשת, וגברתי מוציאה את האצבעות מתוכי, אלוהים יודע כמה היו בי,
ואומרת לה להכניס, מאיצה בה להכניס.
היא מכניסה, לא יודע כמה אצבעות, ואומרת לגברתי...
יאווווו . . . איזה הדוקה וסגורה הזונה שלך, היא נסגרה ? או שזה ככה ? ככה זה ? ככה היא ? סגורה והדוקה ?
ואני כבר לא מאופס שם, כבר לא שם, רק מנסה לקבור את עצמי יותר ויותר בכורסא.
להעלם בכורסא.
הזוג מאחורי מדבר, ומחזיר את המודעות שלי למה שהם רואים, שהכל במרחק 50 סמ מהעיניים שלהם.
והיא חופרת בי, וגברתי חופרת בי, ואני לא יודע כבר מי חופר ומה חופר ומה קורה,
רק מרגיש איך פותחים אותי, איך אני נפער לאט לאט, איך יותר ויותר אצבעות נכנסות בי.
וגברתי אומרת לה, עד הסוף, תכניסי עד הסוף, ואני מרגיש את זה עמוק יותר.
ואני קובר את עצמי בכורסא. אבל לא להרבה זמן.

היא מזיינת אותי.
זה איום ונורא.
אני לא יודע באיזה שלב זה היה, שהיא פשוט חדרה אלי.
אני זוכר שהיא אמרה לאדון שלה, שהתחת שלי בדיוק בגובה המתאים לסטראפ און שלה.
ושהוא אמר לה לחדור במכה אחת חזקה ומהירה פנימה.
פתאם, היא מאחורי. מחזיקה בי, ומזיינת אותי.
וזה כואב. זה כואב.

ואני עם הראש בתוך הכורסא, לא רואה אותה, אבל יכול להרגיש בחיוך שלה מאחורי.
יכול להרגיש בהנאה שלה מאחורי, יכול לשמוע את ההתלהבות שלה.

והיא מזיינת. ומזיינת. וכולם מסתכלים. כולם כלכך מסתכלים.

היא לא שומרת על קצב, לא מאפשרת לי להתרגל.
ואני מצליח לגנוב מבט לגברתי, והיא יושבת שם ומסתכלת, ומחייכת, נהנית.
ואני רואה את האדון שלה, מסתכל, ונהנה.
אני שומע אותו נותן לה הוראות, אני לא מבין מה הוא אומר, רק שומע את הטון,
ומבין שהוא נותן לה הוראות. והיא, היא מזיינת, ומזיינת.
וכואב לי, ולא נעים לי, וזה לא נגמר.

אני מנסה להתרגל קצת, ואז היא תופסת את הכתפיים שלי ונכנסת בכמה מכות חזקות וקורעות פנימה.
מעיפה אותי, אני מיילל בכאב, היא מפסיקה רגע, אני נרגע, מסדר את עצמי חזרה,
והיא שוב בכמה מכות חזקות פנימה.
היא לא שומרת על קצב, אני לא מצליח להתרגל. לא מצליח להכיל את זה,
זה רק בותש וכואב וקורע אותי.

וזה לא נגמר. ממשיך עוד ועוד ועוד ולא נגמר. וכולם כל כך מסתכלים.

היא רוקדת, רוקדת להם, כשהסטראפ און בתוכי , כשהיא מזיינת אותי.
פשוט רוקדת.
אני מרגיש איך כולם מתמוגגים מההצגה, וכמה הא נהנית ממנה. רוקדת. בתוכי.

אני מרגיש צורך חזק ללכת לשרותים, אני יודע שאין לי, שאני ריק ונקי,
אבל הצורך הזה משתלט, וחזק ודחוף.
אני אומר לגברתי.
אני לא מקבל יחס. מתעלמים ממני.
אני אומר את זה שוב לאחר כמה דקות, מבקש רשות ללכת לשרותים.
גברתי אומרת לה, תני לה ללכת לפני שהיא מלכלכת את כולנו פה.
אני נושם בהקלה, אבל כלום לא קורה, היא ממשיכה לזיין אותי.
אז מה אם בקשתי, לה לא בא להפסיק, והיא ממשיכה.

וזה ממשיך וממשיך, וזה במכות, וזה משחק רק עם הראש בפנים, ואז שוב מכות
היא פשוט משחקת, בי, בתוכי, ושוב לאט, וחלש, ושוב מכות חזקות ומהירות בכוח פנימה.
וזה לא נגמר. וכולם מסתכלים, וכולם נהנים, ואני מיילל בכאב.

וזה לא נגמר, זה ממשיך וממשיך, היא ממשיכה וממשיכה לזיין, וזה לא נגמר.

בסוף אני לא יכול יותר, לא יכול יותר וזה לא עומד להגמר,
וזה שובר אותי.
אני מבקש מגברתי הפסקה, וגברתי אומרת לה לתת לי מנוחה קצת,
וממש צריך בכוח להוציא אותה מתוכי, היא לא רוצה להפסיק.

אני קם, נעמד, וכולי כואב, כולי מותש, מובס, מפורק.
אני מסוחרר. ממש מסוחרר.
מזויין.
מנסה לאסוף את עצמי חזרה.


* * * * * * * * *


רימינג.

כן. בסוף בסוף.
היה רימינג.
בסוף בסוף, גם לקקתי לה את התחת.
לפני כולם.
היא על הכורסא, על 4, בתנוחה שאני הייתי בה לפני כמה דקות.
והפעם אני מאחוריה.
רק שאני על הברכים, על הרצפה, והלשון שלי בתחת שלה.
חופרת אוכלת מנקה מלקקת יונקת מוצצת ושוב מתחפרת. בתחת שלה.
לפני כולם. לעיניי כולם.
ולא חשוב כמה משפיל זה, ללקק תחת ככה, ולעיני כולם.
לא הצלחתי שלא להנות שם, ממש להנות.
לא הצלחתי שלא להרגיש שקבלתי פרס שם, ואני אפילו לא יודע אם התכוונו לתת לי פרס.
לא הצלחתי למחוק את החיוך מהפנים שלי, את ההנאה מהפנים שלי, ולרגע היה נדמה לי שאפילו את הזחיחות מהפנים שלי.
רימינג.
היה גם רימינג.
( והיא כלכך טעימה )


* * * * * * * * * * *


אני.

היתה לי טובה הפגישה הזו. בצורה מובהקת טובה.

היה לפגישה הזו את הפוטנציאל להיות מאד קשה לעיכול עבורי.
ויחד עם זאת, זו הפגישה הראשונה שהגעתי רגוע אליה, לא מבועת, לא מודאג, לא חרד.
וזו הפגישה הראשונה שהצלחתי לקחת קצת יותר בקלות.
ואפילו לראשונה, חייכתי במהלך פגישה, מבלי להרגיש שזה חילול הקודש.

אני לא יודע למה זה היה כך.
רק יודע שכך זה היה.

ברכב לאחר מכן בדרך חזרה מהפגישה.
לא יכלתי להפסיק להגיד תודה לגברתי.

והייתי בהיי.


* * * * * * * * * * *

WaterMan​(שולט) - יופי של מסלול עשית שם:)
מאוד מרשים ומרגש.
יופי!
לפני 14 שנים
בטי בום​(שולטת) - תאור יפיפה, מחרמן בטרוף.
תהנו :)
לפני 14 שנים
חתולה והייטק - רימר! רימר! רימר! (הקהל משתולל...)

בכל פעם שאני חושב שהגעת לאיזה שיא,
יש מאחוריו עוד גבעה.

מחרמן בטירוף (מה שבטי אמרה) ומטריד באותה המידה.

הייטק
לפני 14 שנים
שולה פנינים - יפה מאד ולא מטריד בכלל.
((:
לפני 14 שנים
Aציבעוני​(אחר) - רימר בליגת העל
לפני 14 שנים
ליידי תמרה​(שולטת) - תאור מצויין ומחרמן
אני מקווה שאתה עדיין בהיי, שעדיין לא נפלת, שלא תיפול.
שתחזור לעוד ועוד מנות של השפלה, ותמשיך לכתוב לנו על זה.
לפני 14 שנים
שריל​(נשלטת){A} -
היה לפגישה הזו את הפוטנציאל להיות מאד קשה לעיכול עבורי.
ויחד עם זאת, זו הפגישה הראשונה שהגעתי רגוע אליה, לא מבועת, לא מודאג, לא חרד.
וזו הפגישה הראשונה שהצלחתי לקחת קצת יותר בקלות.
ואפילו לראשונה, חייכתי במהלך פגישה, מבלי להרגיש שזה חילול הקודש.

מוכר לי ...ולא מעשית.
מחייכת באיפוק
פגישה קריטית לא?!
לפני 14 שנים
שריל​(נשלטת){A} - איך נפלו גיבורים....פשוט נפלו.
לפני 14 שנים
יהלום נא - אתה כותב מאוד יפה.
חבל שהפסקת.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י