עלה בי היום פחד נוראי של "איבדתי אותו"
בסוף הצלחתי לדבר איתו
בהתחלה השיחה היתה קצת קשה, ראיתי גם איך אני נכנסתי למצב מתגונן, אבל אני חושבת ששנינו הצלחנו לנתב את זה לשיחה קלילה ושמחה יותר בסוף
אבל אני לא יודעת, חרדת הנטישה עדיין קיימת לה ואני מפחדת לאבד אותו
דיברנו גם על הסשן שהיה ביער ועל זה שאני שומרת על עצמי יותר בהשוואה ללפני שלושה - חמישה חודשים, אני למשל דואגת לגב שלי ושמה לב יותר טוב למה יכול להיות לי מסוכן או ממש לא טוב.
אמרתי לו שיש לי יותר אהבה עצמית ודיברנו קצת על התמונות וכאלה.
דיברנו על הדרך להכניע אותי (המכשפה ערפדית), זה מקסים בעיניי שהוא כן מכיר אותי טוב.
ומה שעוד יותר מוזר לי זה שהתחלתי לאהוב את הגוף שלי
פתאום אני מסתכלת במראה כשאני ערומה ואני מצליחה לראות גם יופי בגוף הזה
עברו כל כך הרבה שנים מאז שהרגשתי ככה
והראש היום עמוס במחשבות ורגשות ואני מנסה לעשות סדר
וכרגע זה פשוט ככה, רצון לסדר את הראש
.
אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לאבד אותך ויש לי חרדה עצומה לגבי זה
