הרבה פעמים, גם אם אני חולה, אחד הדברים האינטימיים יותר של לוקי ושלי זה הבדיחות המטומטמות שאנחנו יכולים להגיע אליהן בזמן שאנחנו מתכרבלים
הוא קנה לי משהו ליום ההולדת והרמז היחיד שיש לי זה "אני מקווה שזה משהו שאת תשתמשי בו בכל יום"
היו לי את הניחושים הרגילים
מפה לשם:
אני - בין הניחושים: עבד, בית מקדש, עט נוצה, ביריות, דקסמול, סרטים לשיער, סרטים של קסטות (הזקנים שביננו יזכרו את התקופה שבה היו קסטות וידיאו או קלטות וידאו) לשיער
הוא - נע בין מתפוצץ מצחוק לבין "כן, זה מה שאני קונה לך"
הוא בזמן כתיבת פוסט זה: "אז סיכמנו? אני קונה לך עבד עם עט נוצה?"
אני - צוחקת ממש (עד כמה שאפשר כשאני חולה ומסטולה)
.
עשינו אחר כך שיחה רצינית יותר
אני לא זוכרת כבר איך הגענו לזה שהוא אמר לי את המשפט הרומנטי של: "יש לך כבר מפתח ללב שלי"
אבל אני אמרתי לו שלהרבה א.נשים יש מפתח ללב שלי, אבל מפתח לחלק הכי עמוק יש ל - 8 א.נשים.
המשותף - א.נשים שאני אוהבת מאוד, מעולם לא שיקרו לי ותמיד מכבדים.ות אותי.
וככה התחיל לו עוד יום
ואני סבבה עם זה, גם אם אני חולה מוות
