מעבר לעייפות המנטאלית העמוקה שקיימת אצלי - זה פשוט היה יום ארוך.
אני עוד צריכה לשבת ולכתוב נוסח בוורד עבור עורכת דין שכולל פירוט של הרכוש בבית של אמא שלי.
נושא מורכב ומעייף עבורי כי כמו תמיד, אני זו ששם עבורה.
אבל מספיק עם זה.
הראיון השני בחברה עבר יחסית בסדר, הרגשתי זוועה ואני מאמינה שגם נראתי כך.
יחד עם זאת, אני ערה לעובדה שאני כמעט תמיד חושבת שאני נראת זוועה.
אחרי הראיון נסעתיהביתה לזמן קצר וא לקחתי את עצמי ל"נופש" אצל ההולק.
הוא דואג לי. יותר מידי לפעמים.
הצלחתי לישון אצלו על הספה בזמן שהוא עושה את הדברים שלו פשוט בגלל חוסר רצון של להיות לבד באותם רגעים.
כשהתעוררתי, ביקשתי ממנו שלא יתן לי לישון יותר.
אני ישנה גרוע ואני חולמת
ואני כרגע לא רוצה לחלום.
הוא דואג שאני אוכל אז עשינו קניות של גבינות אחרי שהוא ניסה להבין אילו גבינות אני אוהבת.
זה היה... משעשע.
מחר הולך להיות יום ארוך שבו אני אצטרך שוב להתחיל סדרה של פיזיותרפיה בגלל הרגל הארורה.
אבל מחר זה מחר.
היום אני בינתיים שואבת את האנרגיות מאנשים שאוהבים אותי ומוכנים לתת.
בורכתי באנשים טובים שמקיפים אותי בכל כך הרבה אהבה
ואני בוחרת להתמקד בזה.
אני אוהבת אתכם/ן.
