לפני 21 שנים. 7 בדצמבר 2003 בשעה 23:17
מי שליבו הלם בו לקול תופי המלחמה, וירעתו לא עמדה לו בשעת סכנה. עיניו הרואות ביקשו את הסבל להסתיר כאילו לא ראה.
מי שניצב מול התופת, מי שעמד מול פני פני האימה. מסתער קדימה בכל מועדו לבטח זוהי השעה. בטוח באחיך והוא בהשגחתך.
אחזת בנשק, עטוף זרועות תעוזה. הובלת לפני כולם-נתת תקיפה, נתת הגנה.
הפגיעה הראשונה כאש היא המאכלת את גופך. מה שהיה פעם שלם, כעת החל מתפורר.
בעוז לחמת, וכעת נופל. בצניחה, אתה שוכב על האדמה מתבונן. מבט אחרון על הרקיע, עינייך נוגות הן, כוחך כלה.
מתבוסס בדם הוא, נתלש מידיו של אחיו הקטן.
בדם נקשרו, ואל משכבו הניח זר של פרחים.
נוח בשלום, אחי, לעולמים.
לכבודם של אלו שחירפו נפשם, שלחמו מנגד, שהקריבו את עצמם למען החופש, למען האחדות ולמען יקיריהם.