לפני 13 שנים. 7 במרץ 2011 בשעה 11:54
דילמה אמיתית:
שעות הערב המוקדמות בבית.
אני לבד, לגמרי לא רגועה.
בעלי נשלח דחוף לבי"ח, עקב דלקת רצינית באוזן.
השארתי אותו שם לבדיקות ושבתי הביתה לחכות לקטנה ולקצין שיצא לרגילה.
צילצול טלפון:
-שלום מנגינה, מה עניינים איתכם?
-מי השואל?
-את לא מזהה אותי?
-תן לי עוד רגע... אהה ברור, איך אפשר לא לזהות אותך שוקי ( שם בדוי)
-יופי אז עכשיו שאת יודעת שאני לא האנס הסידרתי, אני פה בסביבה וקופץ אליכם לראות את המשחק. הדביל שלך חזר מהעבודה?
-שוקי, למרות שלא היית כאן יותר משנה, אני רואה שלא השתנת, חשבתי שהעבודה, האישה והילדות ביגרו אותך והפסקת עם השטויות שלך.
-נו מה את עכשיו משחקת לי אותה כבדה פתאום? יאללה אני בא תגידי לדביל להכין פיצוחים ובירה.
- החבר שלך ( בעלי), לא יהיה בבית. הוא בבי"ח.
- מה קרה? התחת עלה לו למוח או שהוא מחפש להתחפף קצת מהעבודה?
-יש לו דלקת רצינית באוזן הרופא שלח אותו דחוף לבי"ח, אין טעם שתבוא.
-תתקשרי אליו, תגידי לו שאני מגיע, שיעזוב את השטויות שלו ויבוא הביתה למה מזמן לא ראיתי אותו ואני לא כל יום בסביבה...
- שוקי, תהיה רציני רגע, באמת לא כדאי שתבוא אני לא חושבת שהוא ישתחרר מהר ואולי בכלל ישאירו אותו.
- לא קונה את השטויות שלו, את שומעת, לא קונה!
השיחה נותקה. הבנתי שלמרות ההומור הציני הוא הבין את המצב.
הילדה והקצין הגיעו הביתה.
מיהרתי להכין להם אוכל, לארגן את הכביסות הצבאיות ותיכננתי לשוב לבי"ח להיות עם בעלי.
צילצול רועם בדלת.
אני לבושה בגופיה ומכנסי טרנינג. לא משנה מי המגיע, לא מתאים לי שיראו אותי ככה.
הבן פותח את הדלת.
-שלום למשפחה הפוצית, הו אני רואה שחזרת מהצבא , עוד גו'בניק נוסף למדינה, כל השבוע אתה בטן גב ועוד מגיע הביתה לרגילות... זה צבא זה?
שוקי נכנס, לא חושב הרבה, מתיישב על הספה בסלון.
הקטנה פונה אליו בנימוס:
-רוצה לשתות משהו?
-כן אבל שזה יהיה קולה עם קרח ולימון בכוס גדולה.
- אין לנו קולה.
-אני רואה שהאבא המניאק שלך לא התכונן לביקור שלי ולא קנה לי קולה.
- אבא בבי"ח
- כן, כן שמעתי את הסיפור הזה מקודם.
ואמא שלכם עלאק משחקת אותה מתחבאת, יאללה יאללה תצאי משם אני יודע שאת מתחבאת בחדר...
עטתי על עצמי בגד קצת יותר נורמלי ויצאתי לסלון.
-היי שוקי מה עניינים?
-איפה החולה המדומה? אני בא והוא בורח לבי"ח? חכי חכי שאני אתפוס את המניאק הזה, לא ראיתי אותו כמעט שנה ועכשיו הוא בורח לי מהבית?
הקצין שלי מתערב:
-שוקי, רוצה שנעלה אליו לבי"ח?
- השתגעת, כל הבוקר ביליתי בבי"ח עם אבא שלי, אז אתה מחזיר אותי לשם עכשיו? אני אחכה פה עד שהוא יחזור
-לא בטוח שהוא יחזור הערב.
- יחזור, בטוח יחזור, נראה אותו לא חוזר לכבודי המניאק הדביל הזה....
מהרגע ששוקי הגיע חדל להיות רגוע בבית, הוא יושב במרכז הסלון, מדבר עם ילדי בקולי קולות, אוכל מהעוגה כשחתיכות מימנה נופלות על הריצפה, מפצח גרעינים מנסה לקלוע את הקליפות לקערה וכמובן שמפספס לעיתים די קרובות.....
אחרי שעה וחצי בעלי מתקשר ומודיע שהסתיימו הבדיקות והוא משוחרר הביתה.
למזלי שוקי התנדב לנסוע עם בני להחזיר אותו.
כשפגש אותו בסיום הבדיקה בחדר הרופא, הוא צעק לעברו " אתה חתיכת מניאק לא קטן אתה, מה אתה בורח לבי"ח....", הכל נעשה כשהרופא עוד היה בחדר.
בעלי שב הביתה כשאזנו כואבת מאוד אחרי הבדיקות, מעבר לזה היה עייף ורעב.
שוקי שם עצמו אטום לגמרי ולא נענע לשום רמז שלנו שעדיף לסיים את הביקור.
המשיך לשבת, לדבר בקולי קולות ומידי פעם לזרוק באויר הערות ציניות ומיני קללות.
כבר לא שמתי לב אפילו לריצפה ששוב התמלאה בפרורי הכיבוד.
רציתי שבעלי יאכל וילך לנוח במיטה, הוא עם רגשות המצפון שלו הרגיש לא נעים ונשאר לשבת עם שוקי. ראו עליו שהוא סובל!
הגיע השעה שביתי תלך לישון אבל לא היה סיכוי שהיא תרדם נוכח דיבורו הרועם של האורח.
בחצות וחצי שוקי עזב והשאיר אותנו ממוטטים!
שוקי הוא חבר ילדות של בעלי, מאז הנישואים הם גרים די רחוק אחד מהשני אבל שומרים על קשר.
תמיד היה הנער הקטן בין כולם, עם המוח הגדול.
שנון, חכם, בעל מחשבה חריפה, לא עושה חשבון ואומר כל מה שבא לו ואיך שבא לו.
כיום עובד בתור עו"ד מצליח מאוד שייצג דמות ציבורית מוכרת.
למחרת בבוקר ביתי שאלה אותי:
" אמא, תגידי, שוקי באמת חבר של אבא? איך אבא התחבר עם כזה ערס"?
שוקי ממש לא ערס, עניתי לה, אבל הוא....
לא ידעתי מה לענות לה. שהרי גם אני מאוד לא אהבתי את ההתנהגות שלו אמש.
שוקי חבר של בעלי.
זו דוגמא לחבר?
