הכל התחיל בקליק

רק בשישי אני קמה עם אנרגיות מהפכניות.
אין כמו הצלילה לתוך הסירים,, ריחות התבלינים והיצירתיות במרחשות השונות.
הרדיו מכוונן לתחנה האהובה, שלושת הסירים ושתי המחבתות מסודרים כמו חיילים על השיש.
הירקות שטופים ומוכנים לסגת החיתוך.
תיבת התבלינים הוצאה מהמגירה.
המון מגבונים, כי אין דבר כזה לעבוד בחוסר סדר וליכלוך.
נייר אלמוניום, שאי אפשר בלעדיו.
שתי כפות עץ, סכין חיתוך אימתנית.
שתי קערות ענקיות לעירבול.
מינוס מיקסר שהונח אחר כבוד בצד.
פלוס תנור טורבו ועליו 4 להבות מוכנות לפעולה.
ומנגינה אחת
שאספה את רסיסי התיסכול של יום האתמול ומוכנה להתמסר לבישולים.
ערב היום, השמש נעטפה באור ארגמן.
ומה יצא משם?
חריימה, נסיכה עם המון כוסברה ופטרוזילה.
קישוטי ירקות חתוכים שבעברית צחה קוראים לזה "סלטים":
סלט ארטישוק וכרפס
סלט פלפלים וחצילים מבושל
מטבוחה חריפה אש
חסה עם המון אגוזים ופיסטוקים וזילוף שמן זית
סלט כרוב וגזר עם פסטה (כל שבת לא מוותרים)
סלט רוקט עם תערובת אגוזים וקטניות
מקלות גזר וקולורבי בתחמיץ
סלט פטריות מעניין וחדש (אם הגברים יאכלו אז הימרתי נכון)

לקניבורים- עוף ממולא עם אורז צנוברים צימוקים ופיסטוקים, ומבושל ביין אדום
על מצע תפוחי אדמה ובטטה.
כבד עוף ופטריות שיוגש על מצע תפוחי עץ.
למי שלא צימחוני אבל לא מתלהב מבשר (אני)
מוסקה חצילים ובשר טחון.
אורז עם עדשים שחורות שבעירקית נקרא "קיצ'רי (אני לא עירקית)
שעועית ירוקה עם פלפלים במבחר צבעים.
פשטידת כרובית.

[color=fuchsia]לחתימה המתוקה:
מוס לימון עם חתיכות אשכולית אדומה.
עוגת תפוחים עם קצפת צימחית.
ולקינוח אחרון של היום
הגעתי לכאן ומצאתי הודעה מאדוני
אין מאושרת ממני, לקרא את תוכנה.[/color]

שבת מלאה טעמים והנאות.

צריך לשבור, חזק, עוד ועוד
לנתץ לרסיסים.
לרסק את החומה, לרסק לרסיסים.
לאסוף את כולם ולפזרם מעבר להרי החושך.
להתחיל לחדור
לצבור כוח ולרסק עוד, במרץ,
לשבור, לשבור, לא להתייאש, לא להגיד זה גדול עלי
לא להתפנק, לעבוד, לנתץ.
לא לברוח
העיקר לא לברוח,
יש לך לאן, אבל את תתחרטי על זה.
לחרוק שיניים, להגיר זיעה ולהמשיך, במרץ.
לשבור, עוד, עוד, עוד קצת, יותר במרץ...
סדקים ניבטים מבעד לחומה הבצורה.
בחריכים זוהר בדיוק מה שאת רוצה.
את יודעת ששם, מעבר לחומה, הוא נמצא, הטוב שלך.
לשבור, לשבור מהר.
עדיף לשקוע בשבירה ולא בשיברון.

זה יגיע, את בטוחה שזה יגיע.
הוא אפילו אמר לך זאת בגלוי.
אסור להתייאש, צריך להמשיך.
עוד יום, עוד נסיון, עוד תקוה, עוד השתלטות על התיסכול.
להמיס הכל מתוכך
להשאיר מקום להרבה כוח
כוח שירסק הכל, עוצמה שתשבור בסוף את החומה.

וכשתיפול החומה
אפול גם אני,
ואתעטף במחוזות התשוקה הטהורה.
יש בי כוח להלחם?!

מתוך תחושה של מועקה, כתבתי הבוקר פוטס מטלטל.
קראתי לו "מטוטלת ללא מוצא"
אני מניחה שחלק מכם קראו אותו.
לא היו לו תגובות. זה לא משנה, אני לא כותבת ומחכה לתגובות.
עברו 3 שעות.
הגעתי למשרד, בדקתי שהכל כשורה בשטח.
יחסית שקט כאן. המקום תוסס יותר משעות הצהרים.
הצטנפתי במשרד.
שקעתי ברצף מחשבות על מה שקורה ביננו.
מחקתי את הפוסט (ואני לא נוהגת למחוק את מה שאני כותבת)
החלטתי לכתוב לו.
ברגע שלחצתי על " שליחה", הפון סימן, שיש לי מיסרון.
זה היה הוא, האדון שלי.
זו פעם שלישית שזה קורה, אני כותבת לו וברגע שמסיימת מגיע מיסרון ממנו.
אני טוענת שזו " טלאפתיה", הוא קורא לזה צירוף מקרים.

שוחחנו
שיחה ארוכה מהרגיל.
אני שומעת אותו
ומרגישה איך גוון קולו חודר לכל פינות גופי.
יורד בזרם חד לכיוון מעורתי, יוצר בערה.

נכון, יש לי הרבה לבטים עם כל מה שקורה,
אני תמיד כזו הססנית, מתלבטת, חושבת שזה לא אופטימלי
מחפשת את הקשר חזק יותר.
טיפוס אמוציונלי משהו.
הוא לא מבטל את הרגשתי, לא מנסה לשכנע אותי שהכל בסדר.
מקשיב , נותן לי לפרוק הכל. לא מתערב בדברי.
נשאר הוא, שומר על פאסון.
אין לו צורך בהסברים.
השיחה איתו מחזירה אותי לפרופורציות.
פתאום אני ריאלית, מבינה שהכל בסדר.
החשקים שלי לא פחותים משלו.
ושנינו עורגים לקראת יצירת ריקמת השליטה המושלמת ביננו.
אני מתקלפת למענו
ומדהים איך גם הוא ניפתח יותר בשבילי.

טעמתי אותו, נהנתי, אווו כמה שנהנתי-
לשמוע את הוראותיו, להרגיש את עוצמת ידו
לראות אותו מעונג.
רוצה לטעום עוד והרבה.
יודעת שזה יתעצם.
מחכה.

לא להאמין מה עושה שיחת טלפון.
איך החשקים קברו את תיסכול הבוקר שהיה בי.
לפעמים נעים להיות מטוטלת, אבל רק כשהצד החיובי כבד יותר.

אתם בעלי עיניים קצת יותר גדולות מימה שצריך
רוצים להנות ולהרגיש שגם לכם יש מה לומר?
כנסו לכאן והשאירו תגובה

http://www.thecage.co.il/phpBB/viewtopic.php?t=26179&start=240

בתקוה שהפעם זה יעזור ומשהו סוף סוף ישתנה לטובה.
אינשאללה......

10 בבוקר, הסלולרי מצלצל.
השולטת הקטנה שלי על הקו:
-אמא , מיכל יכולה לישון אצלי היום?
-לא, את יודעת שבזמן הלימודים, אני לא מרשה. חכי לחופשת חנוכה ואז בכייף.
-אמא בבקשה, אני מבטיחה שנלך לישון בזמן ולא נפטפט.
-דיברנו על זה פעם, לא בזמן הלימודים.
-אמא, פליזזזזזז, רק היום, היא מאוד רוצה לבוא.
-טוב, אבל תזכרי מה הבטחת.
-יהיה בסדר אמא, תסמכי עלי, תודדדדה.

13:00 אני בהפסקה, כמו כל מורה טיפוסית, מתענגת על כוס קפה.
לא כמו כל מורה, במקום לשבת בחדר מורים, בוחרת לשבת עם כמה תלמידים שרצו לספר לי על מסיבת יום שישי.
הפון מצלצל, הקטנה על הקו:
-אמא, מה קורה?
-הכל טוב, מה איתך?
-אחלה, תשמעי, ההורים של טל נוסעים הערב והיא לא נוסעת איתם, אז טל יכולה לישון אצלי?
-רגע אבל מיכל ישנה אצלך?
-כן נו, אז גם טל תבוא כי אין לה איפה לישון.
- שתי חברות? מחר יש לימודים אתן לא תישנו. שטל תלך לחברה אחרת.
-אמא בבקשה, אני מבטיחה לך שנישן בזמן אני דיברתי איתן.
-זה ממש לא נשמע לי טוב הסיפור הזה
-אמא, פליזזזזזז, (עכשיו מתחיל ניגון על המצפון) את יודעת שטל לא אוהבת לישון אצל אף בת רק אצלי.
היא אפילו בוכה ורוצה הביתה אצל בנות אחרות.
אני לא באמת כזו קשוחה, רק מציגה את עצמי ככה.
-טוב נו שתבוא אבל אני סומכת עליך שתעמדי בהבטחות שלך.
-תודה אמא את מלכה ( אני? מלכה? אוייי לא, מה יגיד על זה אדוני???)
אחד התלמידים שלי התערב:
-המורה, את בסדר את, משחקת אותה קשוחה אבל לא באמת ככה....
ששששש.... שלא יגיד את זה בקול עוד יגלו שאני המורה הקשוחה האסרטיבית, בכלל נשלטת.

17:30 השיעור האחרון מסתיים.
אני מתארגנת לנסיעה הביתה, יודעת שמחכה לי ערב אירוח ולא הולך להיות שקט בבית.
הפון מצלצל
על הצג השם של ביתי.
ביד רועדת למחצה אני לוחצת על כפתור קבלת השיחה.
-אימוש מה קורה?
-הכל טוב, איך אצלך?
-סבבה היה יום נחמד היום. את בדרך הביתה?
-כן רק כמה סידורים ואני מגיעה.
-אמא תשמעי יש בעיה. (זה לא נשמע טוב, אני נושמת עמוק ומתכוננת לבאות)
חן שמעה שמיכל וטל באות לישון אצלי, היא נפגעה שלא הזמנתי גם אותה.
-טוב, אז בפעם הבאה תזמיני גם אותה.
-לא, אמא, את לא מבינה, אנחנו הרי חבורה אז עכשיו נהיה שלושתינו יחד והיא לא. היא בכתה ואמרה לנו שזה לא יפה שאנחנו מסתודדות בלעדיה, זה לא נעים לי אז אני אגיד לה גם לבוא בסדר?
ואמא אל תדאגי היא מסכימה לישון על שק שינה ואנחנו נלך לישון מקדם הזהרתי אותן.
-(אני צועקת בלב לאאאאאאאאאאאאאאאא, זה ממש לא בסדר)
טוב נו שתבוא.

שעת ערב
שתי בנות במחשב
בת אחת במקלחת
בת נוספת במחשב השני
קניתי לחמניות ושוקו לכולן
פתאום יש לי 4 בנות.
מצעים X4
כריכים בבוקר X4
ורק בעלי יושב כמו אפנדי מול הטלויזיה ומתענג על הצפת הנקבות שמסביבו.


נשאר שק שינה אחד מיותם
מישהו רוצה להצטרף....?
שוקו ולחמניה עלי!

יום שישי שעבר לא עידכנתי על בישולי השבת.
אחרי השבת חיכו לי 6 אדומות רועמות, מנגינה מה קרה למאכלים, התאכזבנו.
אז
חס וכרפס שאני אשאיר כאן מישהו מאוכזב שלא רוצה להגיר ריר של שישי בבוקר
ולהסניף את ניחוחות מטבחי.
עזבתי את הפטריות והבצל על האש, את העוף המתבשל, ( חמסה חמסה שלא ישרף כלום)
ובאתי לעידכון קצר:
יאללה בלי הרבה גינונים, אין לי זמן!!!!!!
לפתיחה הכנתי דג מוסר מושרה בבירה ומטוגן בציפוי פרורי פאנקו, על זה יוזלף רוטב לימון וכוסברה.
לצד צלחת הדג יקשטו את השולחן קערות סלטים:
(לא קעריות, כמו ששמים באולמי שמחות, אצלי אלו קערות, כדי שיהיה הרבה מה לאכול ושלא יבקשו תופסת ,ירקות זה בריא אז צריך בשפע). הכל תוצרת עצמית כמובן, בלי כל חומרי השימור!
מטבוחה
סלט מלפפונים בשמיר
וולדרוף תפוחי עץ, אגוזים, אננס, כרפס וצימוקים
סלט עגבניות עם בצל סגול ופלפל חריף
חצילים מעוכים בשום
חציל בטחינה
חסה עם אפרסקים (זו לא העונה אבל יש משומרים)
עלי רוקט עם צנוברים ואגוזים
כרוב אדום עם מלא סוגי פיצוחים
גזר מרוקאי קצת חריף
טחינה

לעיקרית יש כמה סוגי בשר:
שוקיים בציפוי ביסלי
כרעיי עוף מבושלים ברוטב זיתים ומוקרמים בתנור עם תפוחי אדמה
חזה הודו ממלוא כבד קצוץ ומעוטר ברוטב פטריות, הפטריות על הגז מקוה שהן שורדות כל זמן שאני כאן...
לבשר תתלווה לזניה עם שכבות חצילים, בשר טחון ורוטב עגבניות.
אורז לבן
כרוב מאודה עם עיטורי קוביות גזר.
פשטידת קישואים ושמיר

כדי להשאיר טעם מתוק בפה קניתי מלונים קטנים ( יש עכשיו מלונים של סוף עונה קטנים ומתוקים, נהדרים) כל מלון יחצה לשניים ובכל חצי אמלא סלט פירות.
אמש אפיתי עוגת פירות ואני לא מרשה לאף אחד לפתוח אותה לפני שבת, כי אחרת עד שבת נגיד עליה קדיש. :)

הפיטריות זועקות לי לבוא להפוך אותן במחבת
אז שתהיה שבת טעימה ונעימה
שבת שלום לכולם
באהבה רבה רבה
ממני
}{

"...אל תתרגשי
תפסיקי זה שטויות
נו באמת את יודעת שזה לא ככה
זה סתם, תקשיבי לי כל מה שאת חושבת זה לא בכיוון
זה כלום לא קורה כלום....."
העיניים קוראות את המסרים
האוזניים שומעות את המילים.

בתוך הלב, סערה:
מנגינה,די עם זה!
את לא פרנואידית
אם את מרגישה, סימן שמשהו לא בסדר!
בעצם
אמרו לך כבר שאת טיפוס חששן וזה לעיתים מעיק
אז אולי את שוב נכנסת לסרט?
לא! תסמכי על האינטואציה שלך ואם היא אומרת לך שיש בעיה אז יש בעיה!
נו באמת, את רואה את מילות ההרגעה שנשלחות, כתוב לך בפירוש שהכל סתם אז גמרנו תחשבי שהכל סתם ותרגעי!
יותר מידי פעמים זה חוזר על עצמו, את לא יכולה להתעלם מהעובדה.
למרות שאמרת שיש לך בעיה עם זה, את רואה שזה ממשיך, אז אולי תסיקי את המסקנות?
אולי אין דרך אחרת וכדאי שתדירי רגליך משם?
השתגעת? עד שסוף סוף השגת את מה שאת רוצה, את הולכת בגלל דבר קטן לוותר על הכל?
ממתי את תבוסתנית כזו? תעמדי על שלך ותמשיכי.
כן, ככה טוב לך, לחפש רגיעה למצפון ולהעביר עוד לילה עם המון דקירות פנימיות.
חתיכת מזוכיסטית שכמוך, מה את צריכה את זה? את הרי רוצה להנות!

אולי מחר הכל ירגע, אולי?


-בבקשה בלי תגובות-

אתם כבר מכירים אותה
את הנסיכה " השולטת הקטנה" שלי.
כבר סיפרתי שחייה מנוהלים תוך מעגל חברות תמידי המקיף אותה.
כבר הזכרתי שגם בבית היא זו המחליטה, היא זו שמנהלת את אימה, אבל לא לדאוג, הכל ברוח טובה ובערכי חינוך נשגבים.( חסר לה שלא, בל נשכח שאימה היא אשת חינוך 😄 )

החודש האחרון מאופיין כחודש פעילות מיוחדת בתנועת הנוער.
את רוב שעות אחה"צ מבלים בתנועה, מכינים הופעות ומייצגים מיוחדים והכל בחסות נושא רשמי שקבעה הנהלת התנועה.
הפעילות אינסטנסיבית ויפה עד כדי כך, שלעיתים ניתנת אפילו חופשה מהלימודים למענה ובודאי שיש הקלות במבחנים ושיעורים.

הקטנה שלי מנצחת בטבעיות על פעילות השיכבה שלה.
היא חוטפת משהו קל לאכול אחרי הלימודים, מארגנת את התיק עם הציוד הנדרש לפעילות ורצה לתנועה.
אנחנו כמעט לא זוכים לראותה במהלך החודש, שלא לדבר על זה שאי אפשר להחליף איתה מילה.
נסיונות בודדים שלי לשיחות קצרות, ניתקלות ב: "אמא אין לי זמן עכשיו, אני אספר לך אחר כך..."
ה"אחר כך" הזה, לא מגיע כמובן.
כל זמנה, מירצה וכוחותיה מושקעים בתנועה.
בצבא קוראים לזה "מורעלת".
אני לא מתלוננת, כייף לראות אותה מנהיגה ופעילה חברתית.
איך המורה שלה הגדירה זאת באסיפת ההורים האחרונה: "היא מנהיגה חיובית של הכיתה".

אתמול כששבנו בעלי ואני מהעבודה, חיכה לנו פתק על השולחן במטבח:
----------------------------------------------------------------------------
"אבא ואמא היקרים!
אם במקרה אתם רואים:
# עקבות צבע בכל החדר
# משהו קרוע שדומה לסוודר
# מקרר ריק
# וערימת דפים עם כל מיני קישקושים ומסרים.....

אל תבהלו
אני יודעת שאתם דואגים
אבל מבטיחה לקום בזמן ללימודים."
----------------------------------------------------------------------------------

רעש המזמרות הצורמות בידי הגננים מהדהד ברחבי החצר.
מוזיקה קיצבית בוקעת מחדר אחד.
תנורי הטורבו רועמים בחדר אחר.
יעל דן מגלי צה"ל, מקריינת חדשות וקולה החד נשמע בכל מיסדרון המשרדים.
בוקר שלם אני מנווטת את עצמי בבליל הרעשים.
עד לאותו הרגע שעצר הכל.
דקותיים אחרי השיחה איתך, השתרר שקט.
הרגליים קפאו
העיניים ממוקדות על הקיר,
אין תמונות, אין קישוטים, אין תעודות,
דמותך ניבטת משם.
המבט שלך
אווהווו המבט המפנט שחורץ את נפשי.
ניצבת דוממת למולך
חושבת על הרגעים שאני שם בשבילך.
לחוש אותך מעונג
לשמוע אותך תקיף, חד משמעי ומלא רוך.
לראות אותך זקור וחם
להרגיש את אדי גופך חודרים עמוק לתוכי.
לדעת שברגעים האלו כל כך טוב לך
ואתה מצמיד אותי חזק, רגע לקיר הקר
ורגע נוסף אליך.
ברגעים הקסומים האלו
כשאני מבינה שאתה נהנה
כשאני שומעת שאני טובה.
אני מאושרת ולא רוצה שכל זה יגמר.

זה מה שעשתה לי שיחת הבוקר איתך.
חזרתי להתהלך בין קולות הרקע בעבודה.
בתוכי מרגישה
איך הדרך אט אט נסללת, בשבילך, בשבילי
בשבילנו.

סיפור ראשון, לבוקר של יום ראשון:
אחייניתי סיימה שנתיים של שירות לאומי בבי"ח, במחלקה פנימית.
רוב עיסוקה היה לתמוך בקשישים המאושפזים במקום, להאכיל אותם, להציע את מיטותיהם,
להוציא אותם למרפסת לאור השמש ובעיקר לשוחח איתם, להוות להם חברה ולהעלות קצת חיוך על פניהם.
מהיותה מתנדבת מסורה וחרוצה, בית החולים החליט להעניק לה מילגה כספית שתסייע לה להתקבל ללימודים סוציאליים באוניברסיטה.
עודלפני קבלת המילגה, הודיעו לה חגיגית ש- 25% מימנה היא תאלץ לתת כמס מילגה למדינה.
למה?
כי ככה ביבי ושות' החליטו.
וכדי שיהיה להם כסף לעוד לישכה חדשה או עוזר פרלמנטרי נוסף.
אחרי ניקוי של 25%, לא תישאר לה מספיק תמיכה לרישום ללימודים ואחייניתי תאלך לדחות את הלימודים, לצאת לעבודה שעות נוספות מעבר לזה שהיא כבר עובדת, כדי להשיג את הכסף הנדרש.

ארץ אוכלת יושביה!

סיפור שני:
אחותי החליטה להתחיל עם בנה הקטן (בן 4) טיפול שיניים.
כמו כולם, ידעה שסל הבריאות החדש, מכסה טיפולי שיניים לילדים בגיל הזה.
במרפאה אכן אישרו שהתקנה קיימת אבל עדיין לא חלה על כל איזורי הארץ.
בעיר מגוריה, עוד לא סודרו כל הנהלים, הטפסים והאישורים של המרפאות ולכן אין טיפולי שיניים בחינם לילדים קטנים ועליה לשאת בהוצאות הטיפול.
בבירור קצר שאחותי ערכה, בעיר השכנה " בני ברק", התקנה כבר פועלת וכל הילדים זוכים לטיפולי שיניים בחינם.
לא זה ממש לא שייך שסגן שר הבריאות הוא חרדי
מה פתאום הוא לא דואג למיגזר שלו, הוא דואג לכולם.

סיפור שלישי:
לפני שבועיים שלושה, היה תלוי שלט מחיר, מעל מדף העגבניות.
"עגבניות זהב, 14 ש"ח"
מעניין אם מישהו צחק מזה?
בעיני זה הומור שחור!
ואחרי זה אומרים לנו תאכלו בריא, תאכלו ירקות ופירות.
אבל איך? כשהמחירים מרקיעי שחקים?
אז נכון המחירים ירדו קצת מאז, אבל מבטיחים לנו שוב ושוב שזה זמני והמחירים יהיו אפילו גבוהים יותר.
ואם זה לא מספיק, אז השבוע הודיעו החקלאים שהם הולכים לשבות ולא להנפיק תוצרת לשווקים, כי כל הזמן מורידים להם את מיכסת העובדים הזרים.
אני בעד עבודה עברית, אבל מה לעשות שאין עבודה עברית ומכל זה גם אין לנו בסוף את פרטי האוכל החשובים ביותר.
ומי נדפק?
אנחנו האזרחים הקטנים...

ארץ אוכלת יושביה

יש לי לפחות עוד 3 סיפורים, איך כל פעם נוגסים עוד ביס בבשר החי של האזרח.
ואיך יושבי כיסאות השן, מתכבדים בארוחות שחיתות מבשרינו אנו.
אבל אין לי כוח להקליד יותר.
פרקתי קיטור
מה יצא מזה?
כלום!

לפני חצי שעה ראיתי במונה הצפיות 154, עכשיו הוא אומר לי:
"כמה צופים בי? (היום 373)"
???
אני יודעת שהאדון החדש שלי עוקב ורואה הכל.
אבל האם יתכן שהוא מביא איתו כל כך הרבה חברים?
לא!
בטח טעות במונה
(אבל מה איכפת לי לחשוב ככה.....).

תחזיקו מעמד גם בשבוע הקרוב ושיהיה טוב מטוב.