ללא כותרת

אבל אתמול בלילה התערטלתי בפניך והסרתי כמעט את כל ההגנות
את אלו שאני מסוגלת
דווקא ברגע שהחלטתי לעזוב
ורק בגלל שאתה עושה לי כל כך נעים

(ובעצם הייתי שמחה אם היו לך גם מילים כתובות עבורי - ואותן הייתי מגלגלת במחשבות וגם על הלשון, להטוטי מילים אני רוצה)

מדליקה את המחשב ויודעת שלפני עוד לילה ארוך
אני לא מתלוננת. כל היום הייתי רחוקה מהמחשב ויש שקט בלילה שמאפשר לי להתרכז ואפילו להנות.

אני נכנסת לכלוב ותוהה
לא ברור לי מה אני מחפשת פה
לא ברור לי מה אני מחפשת נקודה.

הוא אמר "אני מחבב אותך"
ואני שאלתי למה
"כי את אחרת מכל מה שאני מכיר"

הכוונה הייתה טובה אבל אני הרגשתי צביטה שליוותה אותי במשך כל היום כי המילים שלו פתאום השתקפו במציאות.

אני רוצה לאהוב. ככה פשוט. אחרי המון זמן, אני רוצה להרגיש שוב את מי שאני כשאני אוהבת
אני חושבת שהיה רגע אחד בפגישה חטופה שהרגשתי שאני יכולה. הרגשתי תשוקה ועוד טיפה
אחר כך הכל התקלקל וטוב שכך, הוא לא האדם הנכון
אבל עכשיו אני פתאום כל כך רוצה שאני לא יודעת מה לעשות עם זה, אז אני נכנסת לכלוב.

אתה לא אוהב אותי יותר היא אומרת

יש ימים שלא באים בטוב, ללא סיבה מיוחדת.
אם איגי וקסמן מפנה לו את הגב, אזי אני כותבת כאן.
ואם היא בשביל לקבל חיבוק, אזי אני כדי לברוח מכל מה שנותר מהיום הזה ומה שעוד נותר לעשות.
עכשיו הייתי מתחלפת איתה ואומרת מה שצריך להאמר כדי לקבל חיבוק ולהשאיר את הכל מאחור, עד מחר.

כל הערב עסקנו בלזהות את השירים של פליליסט בנאלי של בר ממוצע. כשנכנסו לאוטו, הרדיו התחיל לנגן את כריס אייזק ב "wicked games" וגם הפעם ניסיתי להיזכר מי שר ומהיכן אני מכירה. זה הרגיש פשוט כהמשך ישיר אלא שמשהו בשיר תמיד מעורר בי מחשבה.

כריס אייזק הוא המקור אבל פיפילוטי ריסט בעבודה הזו, מזמן, במוזיאון בניו יורק גרמה לי לשבת למעלה משעה ולבהות בלופ שחוזר על עצמו כל חמש דקות. אילולא סגרו את המוזיאון הייתי ממשיכה.

זמזמנו את השיר, סיפרתי לו, אבל המילים לא הצליחו להעביר את התחושה הזו שבשיפולי הבטן.
ובפנוכו הירהרתי שיכול להיות נחמד פעם לצרוח למישהו ככה ובעיקר להרגיש

No, I don't want to fall in love
[This love is only gonna break your heart]
No, I don't want to fall in love
[This love is only gonna break your heart]
With you
With you

הייתי ממש עייפה נפשית ופיסית.
שום דבר לא הלך כמו שרציתי. למרות שתחושות הבטן שלי לחשו לי ששום דבר לא ילך כמו שאני רוצה לא הקשבתי לעצמי וכל מה שנותר לי לומר לעצמי זה בפולניות מושלמת "אמרתי לך".

למרות ובגלל שהתוכניות האחרות התאיידו - כשאמרתי לו, ככה בספונטניות שאני רוצה סרט, הוא הציע קפה. עד שהוא הגיע, הספקתי להירדם על הספה ובחוסר רצון בולט ניערתי מעלי את קורי השינה החטופה ויצאתי אליו. פתאום חזרתי להרגיש הכי סקסית בעולם.

תל אביב קצת לפני חצות, בדרומה של עיר, בית קפה שאני אוהבת עם משב רוח רענן ושתי נרקומניות שביקשו פרוטה. דיברנו על הכל ופעם ראשונה שסיפרתי לו איך התגלגלתי לכאן.
אחר כך שוטטנו בינות לסיפורים שלי ושלו, חלקם אנחנו כבר מכירים ורק ביקרנו אותם שוב כדי לסגור מעגל. שתינו קפה שמשאיר אותי עכשיו ערה והרגשתי בבית. כמו שאני תמיד מרגישה איתו.

לפעמים מבלי בכלל להאמין, אני מודה לאלוהים על הדברים הקטנים

השבוע, יום אחד, כל מה שהייתי עסוקה בו היה המחשבות על המשגל הבא.
באיזו שעה בדיוק, מה הוא מתכנן, מה אני מתכננת, כמה אני רטובה, כמה אני רוצה.
כל שאר החיים חלפו לצד המחשבות על גוף עם גוף, כל שאר טרדות היום נראו לפתע רחוקות, פעלתי במכניות מוחלטת ללא מחשבה אחרת מלבד על מגע.

ואז פתאום, פעם ראשונה, חשתי בוודאות, בכל רמ"ח איבריי, איך מחשבות אובססיביות על סקס יכולות להיות תחליף לאכילה אובססיבית, ממלאות אותי ומרדימות את כל החורים השחורים שבחיי.

אני כבר לא כל כך שם, אבל לרגעים, יש חורים שחורים שמגיעים עם שגרת החיים ואני רוצה לברוח ולא לחשוב. אבל אני גם יודעת בוודאות, היום יותר מתמיד, שאני רוצה ויכולה להתמודד איתם ולצרוך אוכל וסקס בדיוק בכמויות הנכונות ומהסיבות הנכונות.

זה הירק/פרי הכי סקסי לטעמי. התעוררתי בבוקר עם כמיהה לאבוקדו בשל וטעים ולא היה בנמצא. לא זו לא מטאפורה לגבר. זה פשוט מה שזה. אבוקדו. יותר פיצוי משוקולד או כל דבר אחר. העולם מתחלק לאוהבי אבוקדו ולשונאיו. אני מכורה. עד כדי כך.


אני מגיעה לתובנות מוזרות בזמן האחרון. לאט לאט אני מתחילה לחבב יותר ויותר פשטות. אני מעדיפה חכמה על התחכמות. אני מעדיפה צניעות על יהירות. אני מעדיפה את אחורי הקלעים על פני קידמת הבמה. גם מאחורי הקלעים יש הצלחה. אני מאבדת את הסבלנות מול אלו שמתקשטים בנוצות טווס אפילו אם אלו רק מילים. אני מחפשת פשטות. גם העשייה שלי הופכת לפשוטה. הכי הכי אני מקנאה כרגע באלו שמסוגלים להפוך דברים מורכבים ומסובכים לכדי משהו פשוט. זו בעיני גדולתה של חכמה. אני רוצה להיות אישה חכמה לא כדי להרשים אחרים, אלא בדיוק כדי להגמל מהצורך הזה.

אחרי הרבה מאד זמן אני מרגישה רעב שוב. מן רעב כזה שלא גורם לאובדן שליטה אלא רק מניע דברים. אני מרגישה שלאיטם מתדפקים על דלתי הדברים, רק שאדע לצלוח את הבחירה. סוף החופש הגדול. 10 ימים שנותרו יכולים להיות מענגים עבורי אם אדע לנצלם כראוי. אם אדע לאזן בין המטלות לזמן הפנוי. בין הרצונות לצרכים.

עד סוף הקיץ אדע את התשובה.

לי בין האצבעות. ואני רודפת אחריה בין השורות.
הספר לא מעניין. מן פילוסופיה קלילה וגם בו אני לא מצליחה להתרכז. לא בספרות יפה ולא בכזו מקצועית לעבודה. אני לא מצליחה לאתר מחשבות כדי לשקוע בהן. אני משתדלת לא לזוז הרבה במיטה. אולי משהו יקרה אם אחכה. ואני מחכה.

בהודעות שאני מקבלת
אבל הפעם אני רוצה לחרוג ממנהגי.
לפני כמה ימים קיבלתי הודעה מנומסת ונחמדה. מישהו ניסה להכיר אותי ובין לבין על מנת להסיר ספק הוא הוסיף שיש לו ניסיון עם בנות גילי.
הוא צעיר ממני, בהרבה וברור שהתכוון לטובה. ואל נא תבינו אותי שלא כהלכה, איני מתכוונת לשים אותו ללעג ולקלס לפני כולם פשוט זה כל כך חייך שכמעט עניתי לו חזרה שאם כך אשמח אם ילמד אותי דבר או שניים על בנות גילי ואז אולי אטיב להתנהג עם עצמי, אבין את עצמי טוב יותר ואדע להתמודד טוב יותר עם מה שהחיים מזמנים לבנות גילי.

האמת שלמרות שאני צוברת ידע עם הזמן שחולף בכל שאר הבחינות אני ברגרסיה מוחלטת והופכת לאינפנטילית עם השנים. אם כילדה הייתי בוגרת לגילי אזי הגעתי לגיל שהתהפכו היוצרות.
אף אחד לא "נותן" לי את גילי הכרונולוגי האמיתי ולא רק בגלל שאין לי קמטים, אלא בגלל שאיני מתנהגת בהתאם, לפעמים אני קוראת פה על עולמות תוכן של נשים אחרות צעירות ממני טיפה או בוגרות ממני טיפה ואני תוהה.
אני תוהה מה אני מפסידה כשאני מפחדת להתבגר.

הביתה.
אחרי יום שלם של ריצות בחוץ, עבודה וארוחת ערב. חזרתי ואני תיכף צריכה לצאת. ואם אשב לנוח לרגע עם רגליים למעלה, ארדם. ואם אקרא עיתון, ארדם. אז אני כותבת. אני כותבת את אותן כמה דקות שצריך לעבור בעירות מבלי להכנע.אז אני כותבת.
חסר טעם או תוחלת אבל בכל אופן יש בכתיבה מן המשהו שמחזיר אותי לכאן.
פגישות אקראיות שתל אביב מלאה בהן יכולות לפעמים לשנות מסלולים וככה עושה רושם הייתה הפגישה היום. מוזר איך המוח משבש דברים, המוכרות לא תורגמה נכון ועם זאת למרות הטעות היא הובילה בסוף למשהו טוב. אולי המשהו הזה שייחלתי לו לפני כמה ימים.

עכשיו כשהמזון גרם לי לתחושה לא טובה למרות המרקם והטעם, למרות הדיוק במינון למרות הרעב שנצבר יום שלם
הוצאתי מתוכי מילים שהיו נאמרות אחרת לו הייתי יותר נינוחה, פחות עייפה ואולי גם פחות כעוסה ופגועה.
אני רוצה לחשוב שחלק מהמילים שנאמרו מתוך כעס, לא היו בעקבות חשיבה לא שלי ולא שלו, אני חושבת שכדאי למזער נזקים כדי שנוכל להמשיך בקרבה חיים שלמים. כי למרות הכעס ואי הבנה. עדיין.

ועדיין אחר, עדיין אני זקוקה לזמן שיעבור כדי לאפשר לדברים לחזור למסלולם כי אני מאד כעוסה. הוא בטח גם.