מי אני?

הבטחתי שאני אכתוב רק שיהיה לי משהו שמח לספר. אז יש לי.

היום בבוקר התקשרתי לבנק לבדוק מצב חשבון לפני כל ההורדות הרבות שיש לי החודש ולהפתעתי הרבה יתרת החשבון שלי היתה גבוהה ממה שחשבתי בהרבה מאוד. למודת ניסיון לא שמחתי ובדקתי ממה נובע הפלוס הגבוה. מסרו לי מהבנק שהמשכורת שלי מאוד משמעותית החודש. לאחר בדיקה הגעתי למסקנה חד משמעית, זו טעות. הכניסו לי משכורת פעמיים. התקשרתי מיידית לדווח לחשבת שכר שלנו שהיא עשתה טעות והיא הודיעה לי רשמית שזו לא טעות... זה בונוס.
הייתי ממש מופתעת, גם בגלל התחושה הלא טובה בעבודה לאחרונה, גם כי ממש לא ציפיתי ... וזה ממש מ ש מ ח.

חוץ מזה הימים האחרונים עברו בעצבות ובעצלתיים ועם הרבה נוסטלגית ילדות ומחשבות וטענות לעצמי ( ככה זה שאני סוגרת את עצמי בבית ) , אבל סה"כ אפשר לומר שמצב הרוח משתפר, ההורמונים נרגעו קצת , הצבעים מתבהרים לאט לאט ומה שנשאר זה להאמין ולקוות שמכאן הדברים יראו טוב יותר.
תמיד הייתי אדם מאמין.

שושן פורים שמח.

עוד סופ"ש עבר לו ולא מוצלח במיוחד.

חמישי מסיבת מומולדת במקום הכי משעמם / רדוד / המוני בגוש דן.
שישי מסיבת מומולדת 90 לסבתא שדווקא היתה מוצלחת, אבל היה לה ניחוח של עצב. היא כל הזמן ביקשה שנצלם הרבה תמונות שיהיו לנו מזכרות ממנה.
ואח"כ היו לי תוכניות לנסוע לטייל בטבע וחשבתי לשלב את געגועי לטבע ואליו ולתפוס שתי ציפורים במכה אחת.

שישי נפגשנו לאחר כמה שבועות מהמפגש האחרון. היה ערב מקסים, מרגש וכיפי, נהנתי מאוד מחברתו ותכננו טיול בטבע שיחל לפנות בוקר. אני נרדמתי בלילה והוא לא הצליח להעיר אותי וכשקמתי בבוקר, הוא כבר היה עגמומי עקב השינוי בתוכניות ולא היה נראה כי משהו יכול לשנות את זה. שוחחנו בנועם ונפרדנו בחיבוק מחויך ליד האוטו. בערב שישי הוא שאל אותי, אם אני יותר שמחה או עצובה לפגוש אותו ועניתי לו ששמחה. כשיצאתי ממנו בשבת בצהריים שוב לא הייתי שמחה יותר.
חזרתי עם תחושה איכסית כזו ואפילו הכיף שהיה בשישי, נראה כבר כמו זיכרון רחוק.

ולא קרה שום דבר ספציפי רע, דווקא היה טוב, אבל לא הצלחתי להמנע מלהרגיש אחראית לצורה שזה הסתיים ומלהתעצבן. המסקנה היחידה שלי היא שאני צודקת מפגשי אקסים למרות הרצון הטוב, לא באמת עושים טוב ושאני צודקת שאני מנסה להמנע מהם ככל הניתן. לא תמיד אני מצליחה, אני אשתדל לזכור את התחושה הנוראית, שאני סוחבת איתי משבת לפעם הבאה.

***
בכלל יש לי תחושה כבדה היום.
היום יש אזכרה 25 שנה למות אימי והבוקר כשהתעוררתי, קפץ לי זיכרון לראש מגיל 5 על ההודעה. איך התרוצצתי בכניסה הסמוכה לבניין מחופשת ושמחה ואחד הילדים של השכונה צעק לי " אמא שלך מתה " והתחלתי לבכות. תחושה קשה להתעורר איתה.
ויש בי עצב, על הלא מוכר. קשה מאוד להיות עצובים באמת על מישהו שלא מכירים.

מקווה שהמשך השבוע ומסיבות הפורים ישפרו את האווירה, בינתיים הדבר היחידי שמשמח אותי הוא שרזיתי ובקרוב מאוד גופי יהיה מוכן לקיץ.
ועד שיהיה לי משהו טוב, שמח לספר אני סותמת.

חג שמח.

החלטתי לעשות הפסקת התאווררות על הגג בבניין המשרדים שלנו. הגג של הבניין הוא גג די גדול וגם די מבודד. הוא בעיקר משמש לחניה, אבל הוא לא החנייה היחידה כך שבדרך כלל רק שניים שלושה רכבים מחנים שם ואני בינם.
עליתי למעלה והכול שלוו ורגוע שם כאילו שזה לא אמצע יום עבודה. התיישבתי לי על המעקה המפחיד והגבוה , התבוננתי בנוף האורבני שמולי ובגג שמסביבי והחלו לעלות לי מחשבות זימה.

מצאתי איזו פינה עם עמוד ברזל לכיוון הנוף ודמיינתי איך זה יהיה להיום קשורה לאותו עמוד, בגג הגדול והאפל הזה, מול הנוף ותחת כיפת השמים ולקבל הצלפות חסרות רחמים. ואיך אני נשארת קשורה שם לכמה זמן באמצע היום ועוד כל מיני מחשבות בריאות כאלה..
לאחר זמן מה כבר התחלתי להרגיש את הלחות שמתגברת בגזרה התחתונה ושלחתי יד לעזרה. הייתי די לחוצה שמישהו יופיע פתאום בגג.. וגם פחדתי ליפול מהגג כי ישבתי על המעקה עם הרגלים מחוץ לבניין. והלחץ והפחד רק הוסיפו והגבירו את תענוג שהתקרב והגיע ואפילו לא שמתי לב שאני לא ממש שומרת על השקט בין שתים לארבע..

חזרתי למשרד סמוקה ופרועה. הפסקת צהרים כזו מענגת. מי צריך אוכל בכלל.

נזכרתי שפעם כל יום חמישי הייתי מריצה מיילים מאושרים על הוא סופ"ש. מתישהוא הפסקתי עם זה, לא זוכרת למה אפילו.

הסופ"ש כבר עמוס לי בתוכניות ולא למטרת הנאתי האישית. היום בערב יש מסיבת מומולדת בבר אירי לעמיתה בעבודה שלא חביבה עלי במיוחד בלשון המעטה, על כן לא ממש בא לי להגיע וגם ברירה אין לי. מה גם שזה דופק לי את התוכניות האישיות להיום, בכלל רציתי לצאת למסיבה.

מחר בערב חוגגים לסבתא מומולדת 90 ( שתהיה בריאה עד 150 שנה לפחות ) במסעדה עם אחי ואחותי והילדדודס. אז גם מחר כבר כמעט סגור.

אני לא אוהבת להתחיל את הסופ"ש בעומס, זה מלחיץ אותי. ועוד לא קניתי לסבתא מתנה ואין לי שמץ של מושג מה לקנות לה. ואני רוצה גם תוכניות בשבילי שיעשו אותי יותר שמחה וימלאו קצת את החלל.

טיול בשבת למקום יפה יכול להיות רעיון טוב, הרבה זמן לא טיילתי. אומרים שהסופ"ש הקרוב יהיה שמשי ואני והטבע נשמע לי מרומם רוח ומשקיט נפש.

חמישי שמח.

הרכש החדש אצלנו במנהלה הגיע אלי לפגישה לא מתוכננת ביום מאוד עמוס שלי.
הוא התיישב אצלי במשרד, אחרי שהוא הסתכל עלי עונה לאלף טלפונים וקמה בערך 7 פעמים מהשולחן וחוזרת, בפעם האחרונה שקמתי הוא אמר שצריך לקשור אותי בשביל לדבר איתי. עניתי לו תוך כדי הליכה " ונראה לך שאתה באמת מפחיד אותי עם קשירות ? " וכשחזרתי למשרד עיניו הירוקות והיפות כבר היו מבריקות והוא התקשה בריכוז ופלט " קשירות אה.. " עניתי לו בטיזריות למתקדמים וכמה שיותר חזק אם אפשר בבקשה. הוא הסמיק כהוגן ואני נהנתי נורא מהמבוכה שלו.
אני נורא אוהבת להביך אנשים. סוג של סטייה. ועכשיו שאני חושבת על זה יותר מדי זמן לא נקשרתי. מחדל.

בכלל קורים לי דברים משעשעים היום. כמעט תפסתי למישהו בתחת ברחוב בשל טעות חריפה בזיהוי האחורי.

וגם זה נורא מוזר, נראה לי שאיבדתי את התאבון שלי. כבר כמה ימים שאני לא ממש אוכלת וגם לא ממש רעבה בשביל לזכור לאכול. מוזר.

וזריקת עידוד קטנה לעצמי - רק עוד יום אחד ומגיע הסופ"ש !!!

ההורמונים שלי משתוללים שוב. רומניה בעלת חוסר איזון הורמונלי זה מסוכן. בעיקר לעצמי.

הייתי רעבה בטרוף מקודם, הגעתי הביתה ולא היה בא לי כלום מהמקרר, אז ירדתי למטה
וגם שם לא היה ממש בא על שום דבר באחד- 6 המסעדות/ אוכל מהיר/ סופר שמסביבי ופתאום עבר לי התאבון והתעצבנתי
אז הלכתי לפארק לסיבוב. האמת מרגיע.

וחזרה לבית. אני בכלל צריכה לעבוד עכשיו עם הספק של שעה לפחות והדבר היחידי שאני עובדת עליו כרגע זה על עצמי.
כי הצלחתי ב- 10 דקות לחטוף מכה באצבע הכואבת ברגל, לשבור מאפרה,להיפצע מהזכוכיות, לשפוך את הקפה הרותח כי
התפוצצה לי הנורה בסלון בדיוק שניסיתי להדליק אותה עם הקפה ביד. תענוג. רררררררררר... מעצבן מאוד. איך אפשר להרגע ככה.

וחם לי וקר לי והגוף שלי מתוח. נראה לי שאמבטיה ארוכה, חשוכה וחמה תעזור עכשיו. אני נורא אוהבת להתקלח בחושך. הרבה אנשים מוצאים
את זה מוזר. לי זה דווקא נותן אווירה למקלחת.

טוב המקלחת מחכה והמלאכה עוד מרובה.

ופתאום אני נזכרת שזה חודש שצריך לשמוח בו וכמה שיותר ושאיך אצלי תמיד שמחה תהיה מעורבת עם אבל כלשהוא. זה קורה לי באופן די
מגמתי ניתן לומר ואין לי מושג מה זה אומר ואם בכלל זה אומר משהו על הקארמה שלי ויותר חשוב למה לעזאזל אני עדיין לא באמבטיה ?

משנכנס הלילה נרבה בשמחה.

אני חושבת שאני אחליף תפקיד למגשרת. אני ממש טובה בזה.

בכל יום שני מתכנסת אצלנו ישיבת הנהלה. היום היא היתה סוערת במיוחד.
מילה אחת לא במקום בתוספת רגישות יתר גרמה לאחת המנהלות לבכות ובכי מסתבר זה דבר מדבק,
אז האחת הדביקה מנהלת שניה בדמעות זה כבר הפך כמעט את חצי מהנוכחים בישיבה לא פעילים.
הבוס התעצבן והשתולל על אחת מהן והפסיק את הישיבה. כאן כבר אני נכנסתי לפעולה.

דיברתי עם הבוכיה הראשונה והרגעתי אותה. לבוס נתתי לעשן סיגריה ולהרגע ואז ניגשתי אליו למשרד.
הוא עדיין היה עצבני והתבצר בעמדתו. הקשבתי בסבלנות ואמרתי לו בסוף ובכל הרגישות שהצלחתי לאסוף
" אתה לגמרי צודק, חבל שהיא לא הבינה אותך אותך ונפגעה, מיותר "
הוא שתק לכמה רגעים ואז ביקש לקרוא לה אליו לחדר. כעבור רבע שעה היא חזרה מחויכת
והוא חזר אחריה ועם שוקולדים של מקס ברנר עבור קהל הבוכיות.
סוף טוב הכל טוב.

ועכשיו היום מתקרב לסופו בעבודה ובגלל שהייתי עסוקה בגישורים ובישיבות, עוד לא התחלתי ממש לעבוד היום.
ומה אני אמורה לעשות עם 97 מיילים מהבוקר ?

אני הולכת להכין לי כוס קפה ובמקום סוכרזית אני אשים הפעם כדור מוטיבציה. אולי שניים בעצם.

הבוקר שיצאתי לעבודה, עוד היה חשוך וסוער בחוץ. הדרך היתה אפורה, גשומה וסוערת ובקושי ראיתי את הדרך.
אבל מה, ככל שהדרך היתה יותר לא ברורה, כך היא הפכה לברורה יותר בדימיוני. אז שמתי על הנהג האוטומטי והפלגתי אל עבר הלא נודע.
המוסיקה התמזגה לי בצורה מושלמת עם הרעמים מחוץ ואני חלמתי שאני בכלל לא בדרך לעבודה, אלא בדרך לטיול ליעד לא ידוע
כשהדבר היחידי שידוע הוא ,שאם אמשיך בנסיעה ולא אתייאש, למרות הסופות והרוחות והשמים הכעוסים, אגיע בסוף אל המקום הכי יפה שראיתי.

ככל שהתקדמתי עם הנסיעה, השמיים התבהרו והחלו לחייך אלי חיוך צהבהב חיוור , וגם אני עשיתי כמוהם וכעבור זמן קצר ראיתי אותה,
את הגבעה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.ירוקה, טהורה ונוצצת. מלאת פרחים בשלל צבעי הקשת, מעוטרים בפרפרים מרקדים לצלילי הרוח
ואני רוקדת יחד איתם לצלילי הרוח הטובה ונרגעת.

ועוד כל כך הרבה תסריטים רצו לי בראש על הגבעה הזאת, אבל דימיוני נקטע כשחזרתי למציאות והחנתי את הרכב במשרד. לפני שנכנסתי,
ישבתי עוד כמה דקות ברכב ועישנתי סיגריה, שיר ישן התנגן לו ברקע ורוח השלווה עטפה ושלחה אותי לעבר היום הכי קשה ולחוץ בחודש במשרד.

ואכן היה יום לא פשוט בכלל, אבל עם תוצאות שאני יכולה להיות מרוצה מהם. כמעט ולא צעקתי היום וזה חידוש ממש מרענן ליום כזה.

הדרך חזרה, כבר הרגישה כמו מחול שדים. השמים לא היו יפים כמו בבוקר והדמיון הפליג בצבעים אחרים לגמרי.

לכל השדים והרוחות בבקשה מכם, אני מתחננת. אפשר קצת יציבות רגשית נגיד ליום שלם ? תודה.

אז מה אם התארגנתי, התיפיפתי והתבשמתי והייתי מלאת מצב רוח טוב.

זה אומר שזה לא יכול להשתנות ? יכול.

אז מה אם אני שתויה וחזרתי הביתה בתחושה לא ממצה.

אני טעונה ועומדת להתפוצץ.

אפשר לומר שאני גם עצבנית.

לא טוב להתחיל את הסופ"ש ככה. לא טוב בכלל.

ובבית דממת מתים והקירות סוגרים עלי.

השדים מתעוררים אל תוך הלילה.

ואין אוויר כאן, פשוט אין אוויר.

לא כיף.

הכרזתי על יום מנוחה בבית. אחרי ההכחשה של הימים האחרונים, הגיע הזמן לדאוג לעצמי.

וזה לא שאני מרגישה ממש חולה, אבל גם לא ממש בריאה.
בדיוק כמו שאני לא ממש מרגישה שמחה, אבל גם לא ממש עצובה.
ואני שונאת את האמצע הזה, הוא משעמם אותי.

לפני יומיים הייתי בחתונה של חברה מאוד טובה שלי, אותה אני מכירה למעלה מ- 15 שנה, מאלה שכבר מזמן עברו מסטטוס חברה
לסטטוס משפחה. הארוע היה מרגש והכלה היתה מהממת ברור ( וגם החתן ..) , עד כאן די שגרתי לחתונות. רק שמאז וגם אז ,
הרבה מחשבות שונות ומשתנות חולפות בראשי בנושא ואני חייבת לפלוט אותן החוצה.

מצד אחד, התחזקה לי האמונה באהבה. לפני כשנה וחצי אותה חברה שהתחתנה חטפה מחלה לא פשוטה ( סכרת נעורים ) ששינתה את
חייה מקצה לקצה. אני זוכרת את השיחות שלנו, אחרי שהיא קיבלה את הבשורה המרה. כמה היא היתה חסרת אמונה לגבי המשך החיים שלה,
לגבי יכולת התפקוד שלה עם כל זריקות האינסולין האלה , לגבי היכולת שלה להכיר מישהו, להקים משפחה.היא טענה שאף אחד לא ירצה אישה חולה.
הבחורה היתה מרוסקת וחסרת אמונה,לא הצליחה לראות את האור וחשבה שהחיים שלה נגמרו. אין מאושרת ממני לראות שהיא התבדתה ומצאה את
אהבת חייה שמקבל ואוהב אותה איך שהיא.

מצד שני, נסעה איתי לחתונה חברה אחרת, מתחתנת ומתגרשת סדרתית שכל החתונה ניגנה לי שזה לא אומר כלום שהם מאושרים עכשיו
ועוד חודש הכל יכול להשתנות ושגם היא היתה מאושרת בחתונה שלה. היא גם אמרה שהיא מקווה שהם עשו הסכם ממון ובאופן כללי החתונה
הפכה אותה לקנטרנית ועשתה לה ממש רע. די מובן נוכח הסיפור האישי שלה, בו בעלה ביום בהיר אחד ללא הודעה מוקדמת ולאחר 8 חודשי נישואין
הודיע לה שהוא עוזב אותה, לאחר מספר ימים הם כבר היו ברבנות ומאז נעלמו עקבותיו. לא מעודד אמונה הסיפור שלה.

מצד שלישי, האח הגדול של אותה הכלה שתמיד היה אהוב והמודל שלי לזוגיות טובה וארוכת שנים, ניפץ לי את האשליה בשיחת טלפון מפתיעה והזויה
לפני שבוע עם הצעה שהייתה ספוגה בריח מגונה.. לפחות מהבושה הוא ידע לשמור ממני מרחק בחתונה. זה למשל לא מאוד מעודד אמונה.

מצד רביעי, סבתא תמיד אומרת לי שבחיים צריך רק גרם אחד של מזל ( פתגם רומני עתיק ) ובלי זה, שום דבר לא יעזור. עכשיו כשאני חושבת על זה
אני צריכה יום אחד לכתוב את כל הפתגמים מרומנית שהיא משתמשת בהם, יש כמה ממש מוצלחים.

ואני לא מאמינה שצריך לסמוך על המזל, זה מקום די פאסיבי להיות בו. ובכלל קשה לי מאוד קשה לסמוך על משהו, או מישהו מלבד עצמי.
והאמונה באהבה ובזוגיות ? נשארה קצת, אבל היא תלויה על חוט השערה ומושפעת מהאקלים הסביבתי.
לא נותר לי אלא להאמין בעצמי וביכולת שלי לבנות וללכת במסלול החיים שאני רוצה ומייחלת לעצמי.

קר לי וצורב לי העור, עושה רושם שעלה לי החום שוב. מזל שנשארתי בבית.