אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

בפומלות ותירסים, יש יותר זבל מאוכל. אתה מקלף פומלה ( שנגנבה זה עתה מהשכנים ) נגיד , חצי שעה גג וסיימת - עכשיו תסתכל טוב. יש ערימת ענק של זבל, וקצת פומלה לאכול.

אותו דבר תירס. עם הקליפות והקלחים וכל הבלגאן - ים של זבל, וכמה דקות קצרות של נחת.

ויש אנשים כאלה. מלא. המון ציפוי וקליפה וענינים - גמרת לקלף הכל - יש כל כל מעט תוכן בפנים שזה כואב הלב על הזמן שהשקעת עד עכשיו.

ולא, יקירי. לא עליך נכתבו הגיגים אלה. אתה יודע שככל שמתקרבת הביקורת הרבעונית , אני נעשית יותר חפרנית, ויותר מהורהרת. וכן, גם מתחשק לי פחות. מה לעשות. תתמודד........

בבואך לבחור העדפה מינית חריגה - הקפד לבחור משהו קצת יותר קל ונוח לתפעול , שלא לדבר על תחזוקה שוטפת מבדס"מ.

או כמו שאמר מי שאמר - המון עבודה החרא הזה.


**הנ"ל נכתב בלשון זכר, אך תופס יפה גם בלשון נקבה. ( ה ה , משחק המילים , לשון / נקבה / תופס.... )

יותר משרוצה הנכד סוודר

רוצה הסבתא לסרוג .


זה דבר אחד.

דבר שני - החורף הזה עושה לי נחת. כל הענינים האלה עם השלכת, והקור בלילה, מאוד הצליח השנה. עכשיו צריך גם קצת גשם, כי החיטה צמאה , אז בשביל שלא נצטרך שוב לרדת לשבור שבר במצרים - גשם. ואנחנו מסודרים. יותר מזה אנחנו לא צריכים.
( את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים ).

בדיוק מישהו שאל אותי השבוע ( השתלנית הנודעת שכמוני ) אם אפשר לגדל בארץ ערמונים. מיד הפלגתי במחשבה למחוזות הנוסטלגיה והרומנטיקה, לשדרות פריס , למעיל העבה, לכפפות המחזיקות נייר עיתון מגולגל עם ערמונים חמים בתוכו, לספסלים לאורך השדרה, שם ישבנו גם בכינו ( ממש לא ) בזכרנו את ציון ( שנצרך עוד כמה ימים לחזור , האמת ) ... ברור שהסברתי לו הסבר מלומד על "מנות קור", וימים לחנטה ועוד כהנה וכהנה תירוצים רבים למה כמעט ולא ניתן לגדל בארץ ערמונים שגם יתנו פרי משמעותי . ודווקא בחורף הזה אולי היה אפשר. יש המון ימי קור.... אולי בסוף במקום להפוך למדבר נהפוך לאירופה. ( או אירופה או ספרד... )

למה אני ממש שונאת חורף , למרות שאני ממש אוהבת חורף:

א. להכניס שמיכות חורף לציפית. ( אייקון גדול של גועל נפש מרוכז. כולל הקאות , צמרמורות וחולשה בכל הגוף )

ב. להוציא את התחת מהשמיכה. ( מה אכפת לכם בשביל מה. להוציא אותו זה קר ומעצבן! ) . וגם לרדת להשתין בלילה.

ג. לנגב לכלב את הרגלים כל פעם שהוא נכנס הביתה . ( טוב מה לעשות, בוץ אצלנו מצפון לחדרה )

ד. לנגב לכלב שוב את הרגלים. כי שוב הוא יצא. ונכנס. ( ויצא שוב. יש לו כנראה איזה בעיה עם הפרוסטטה )

ה. להכנס הביתה עם שמונה שקיות מהסופר, ואחת בדיוק נקרעה ונרטבה מהגשם. ( ברור שבשקית הזו היו כל הקופסאות מהקרטון. )

ו. לגלות ששמתי את הנעלי בית במקלחת בדיוק במקום שהם נרטבו .

ז. זיונים בחורף מחייבים תכנון מוקדם. הוא שוכב לו מתחת לפוך, מעלה אדים , והפועלות השחורות, המוצצות , תמיד איך שהוא עם לפחות איבר אחד חיוני בחוץ ( לא רק התחת. לפעמים זה קצה הרגל, לפעמים זה היד ) . אז אין ברירה. מחממים עד שאי אפשר לנשום, ומזדיינים קצת, ואז הוא מתחיל לילל שקר לו, והתחת שלו בחוץ , ואז נורא חם, אז מנמיכים, ואז קר - כי הוא, מתחת לפוך מעלה אדים ו.......

ח. פליק ראוי, על תחת קר, זה כואב הרבה יותר מאשר פליק עוד יותר ראוי על תחת חם. עובדה.

ט. כשיש רעמים הכלב מתישב לנו על הראש בתוך המיטה. ( מה לעשות. מפגר קצת, אבל שלנו )

י. נו מה, עוד פעם מרק? כאילו, בחורף אפשר לבלות במטבח שבועות רצופים בקילוף קיצוץ גרור, אידוי, חיתוך וחוזר חלילה. עד שנגמר סיבוב אחד מתחיל השני.

טוב, נו , זה לא יפה להיות ממורמר. החורף יפה לכינרת.

איך נקבל את החורף בברכה ובזרועות פתוחות:

קודם כל רצוי שיהיה שבת, או שישי . אם אין במלאי, גם סתם אחר צהרים ללא מטלות יכול להספיק. ושכל הגמדים, בכלללללללל הגילאים יהיו מסודרים בבתים של אנשים אחרים. אחרי זה יש להכין מראש:

1. ספר: "ארור אתה נהר הזמן" של פר פטרסון. מדכדך ומדויק. שלא לדבר על הנופים של סקנדינביה בסתיו.

2. אוכל: מרק. כל מרק מתאים ובתנאי שאפשר לאכול אותו על הספה מצופים בשמיכה. מתוקים לקינוח? טוב, אם מוכרחים - אפשר איזה שוקו . אבל ממש חם. ולא - לא מהמזוייפים האלה עם החצי מים חצי חלב. אמיתי עם שוקולד בפנים.

3. מיקום: כמו שכבר אמרנו, על הספה

4. ביגוד : פוך. איכותי. ( רצוי לתאם עם נילס הולגרסן והמפקדת אקא. שלא תקבלו את החרא ההודי הזה שמוכרים בשוק היום... )

5. תפאורה: אפור. הרבה אפור. חוץ מהכתום העדין של התנור חימום. ( לא מזגן!!!!!!! מזגן לא מתאים לנו היום. )

6. מצב רוח : מהורהר. רק מהורהר. אפשר ללוות אותו במבט מצועף. גם הולך לא רע. ( זה לא מסתדר עם הקריאה בספר כל כך , אבל באמת, תצאו פתרון. לא צריך להאכיל אנשים מבוגרים בכפית... )

7. פס קול : אם אתם אוהבים להיות מהורהרים דרמטיים אז משהו קלאסי בנוסח עדות הפסנתר. אם לא, ביטלס מוקדמים, או כל אולדיס כאלה או אחרים יתאימו.

8. מציצות , חירמונים, ליקוקים, מסג'ים, הטרדות מיניות ופגיעות גופניות קלות - מתאימים מאוד. ביחוד אם כבר סיימתם עם המרק

9. גשם : לא חייבים. אבל נחמד אם יש.

מוקדש לך י. הקפוא תמיד. הסובל הנצחי בחורף. איך נולדת ברוסיה , איך?

אתמול היה לנו דיון , קצת סוער, בהתאמה מסוימת למזג האויר - על כמות וסוג הצפרדעים שזוגות נשואים מאכילים איש את רעהו. לא ניכנס למהלך הדיון, או לתוצאותיו - כי לשם כך יהה עלי להודות בכמה אמיתות שאינן נוחות לי , וגם כי זה לא ממש מענין. שהרי לאותו דיון יכולות להיות תוצאות שונות אצל זוגות אחרים.

אבל, בעקבות הדיון, והשיחה המרתקת על צפרדעים שהתפתחה בעקבותיו, נזכרתי הבוקר שיש לי מתכון מ ע ו ל ה לכרעי צפדעים. המתכון לקוח מספר בישול חתרני למדי, שיצא בשנת 1963 על ידי רנה מוקדי ושמעון צבר.

אז, לאלה מכם שאינם מחוברים היום לחמין המסורתי, צאו לאחו, או לנחל הקרוב לביתכם, צודו לכם 2 תריסרי צפרדעים וצאו לדרך:

מורידים את הגפיים האחוריות של הצפרדעים בסכין חדה. מסלקים את הצפרדע ומשאירים את הכרעיים.
פושטים את העור ומורידים את קצות האצבעות.
משחילים את הכרעיים על חוט ( תריסר כרעיים כל כל חוט )
משרים במים קרים למשך 2 שעות ומייבשים
אחרי שהכרעיים יבשים בוזקים עליהם פלפל ומלח. מטבילים בחלב ומגלגלים בקמח.
מטגנים בחמאה חמה מאוד.
בעת ההגשה מפזרים עליהין פטרוסלינון ושום.

חברים נכבדים - אם צלחתם את המתכון הזה עד סופו, אתם מזוכיסטים מדופלמים לגמרי.......

שבת שלום ומבורך

להזדקן זה הרבה יותר טוב מהאלטרנטיבה – למות צעיר.

אחד החוקים שאני הכי מקפידה עליהם הוא "חוק הרדיוס".

חוק הרדיוס קובע שלא עושים שטויות, משום סוג, אפילו שטויות שיש עליהן הסכמה משפחתית, ברדיוס של לפחות 50 ק"מ ממקום מגורינו האהוב המכונה "מצפון לחדרה". חוק ברזל. עושים שטויות, זה כן. אבל לא בתחום שמאפשר למישהו לחבר אחד ועוד שתיים. נכון שזו לוגיקה קצת בעייתית. ופתרון , איך נאמר - די עקום לבעיות פילוסופיות יותר או פחות אבל זו הבחירה.

השבוע התחלתי ללמוד. בתל אביב, יום בשבוע, ואלה לימודים שמשמחים אותי מאוד. רוב הדרך הייתי מאוד טרודה. במצב רוח לא ברור ועם תחושה חזקה ששכחתי משהו. ( לא , לא שכחתי את הגז דולק, שלחתי מישהו לבדוק. וגם הכלב בבית. גם את זה בדקו ). כ ש ל פ ת ע ---- נזכרתי .
נזכרתי ששכחתי, ואני בדרכי לת"א ולא עשיתי נקיון יסודי , ולא לקחתי את תיק ההפתעות, ולא שיפרתי גילוח וציחצוח........ ושתיתי קפה בבוקר ואין לי מסטיק!
בקיצור , נסיעה דרומה, בבוקר, לבד, קשורה רק לדבר אחד... רפלקס מותנה. ( מענין כמה שנים עוד יחלפו עד שהרפלקס הזה יתחלף לחשיבה על הלימודים )


ואם כבר בפבלוב עסקינן - השבוע שוב אכלנו פבלובה מדהימה , עמוסת קלוריות וטעימה מאווווווד , במיט בול בראשון. ( אולי זה על שם אישתו?) למרות שאנחנו מתעקשים לכנות את הערמת שחיתות הזאת "שרלוטה". ( אחות של שרלילה ) לא חלילה שמדובר בקינוח מושקע, או אינטיליגנטי במיוחד. בסה"כ מדובר בערימה גבוהה של קצפת, על עיגול מרנג ופירות יער מסביב. איך מישהו בשולחן אמר - קינוח של תינוקות. אבל טעים החרא הזה...

פוסט זה הובא לצורך דגימת תיאוריה שהועלתה באחד הבלוגים כאן, ובה נטען כי פוסטים על אוכל קוצרים תגובות רבות במיוחד. אם הוא יסכים אשים קישור.

והנה הקישור ( אי"ה ). זה לא טבעי לי הענינים האלה.

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=12541

מדובר באיש אחד שחלף בחיי בנקודת זמן מאוד קצרצרה,בסך הכל ניהלתי שיחה אחת איתו ועם זוגתו, ביום השחרור שלי מבית חולים. הוא במיטתו , אני כבר ארוזה ולבושה ללכת הביתה. מסתבר שחלקנו את אותה "חיה". אותה נדירות, אותו טיפול - גם הסתבר שאנחנו שכנים מאותה פזורה צפונית .

היתה שיחה ארוכה, מצחיקה, כואבת, מכוננת. אדם מיוחד, נלחם באופן מיוחד בגורל מחורבן שמפיל בחיקו כל פעם הפתעה גרועה אחרת. ועדיין שומר על איכות, על ראיה מענינית ויפה של החיים, לא רואה הכל שחור , מוצא טעם בדברים. ואני נסעתי הביתה. הוא נשאר להמשך טיפול. אני התפטרתי מהגועל נפש ( טפו טפו טפו, חמסה ועינינים ...) הוא נפטר לפני מספר שבועות.

איש שחלף בחיי בחטף, השאיר סימן ונעלם. ואני מופתעת כמה עצב זה משאיר בי בימים האחרונים.

מכירים שאחד החברים שלכם, ( לצורך הענין זה בזכר, אבל בהחלט הכוונה גם לנשים וגו' ) לומד משהו חדש במסגרת משבר גיל המשהו שלו?

בדרך כלל מדובר באיזה נושא רוחני, כזה או אחר, או קואוצ'ינג, או משהו הוליסטי, או משהו משלים....

ואז, הפסדתם חבר. מכירים את זה?

הם מתחילים להיות כל כך "מלאים" ( ודווקא מדובר באיש חטוב ורזה עד מאוד ) , או מוארים ( יש לנו עכשיו חבר עששית ) , או "מכילים" ( וואלה, ג'ריקן זה תמיד חשוב שיש בח'ברה ).

מתפתחת שם איזו טרמינולוגיה מעיקה ומעצבנת, עם המון מילים שהן פשוט אויר חם וחסר משמעות - הם משקפים דברים ( ראבק, תפסיקי לחזור אחרי כל מה שאני אומרת לך כמו איזה תוכי מקולקל ), הם מאירים ומפתחים נקודות, הם מחזירים לך את הילד שבך ( עד שנפטרתי מהחרא הקטן הזה ... ).

השיחה כבר לא ספונטנית וקופצת מנושא לנושא כמו שהיתה מאז ומעולם. מספיק שהזכרתם איזה משהו שהם החליטו לחפור עליו - וואלה איזה חפירה תתרחש. אתם לא תעברו לשום נושא אחר, גם שני קפה אחרי זה, עד שלא תשבעו באמא שלכם ( איך אתם מתמודדים עם זה שהיא מתה? או שהיא חיה? ) שאמרתם הכללללללללללל. העלתם ממעמקי נפשכם את כל הזבל, והאושר. והם משקפים לכם....

בקיצור - אם מי מחבריכם האהובים מתחיל לבדוק אפשרויות ללכת ללמוד קואוצ'ינג, או משהו עם שם הוליסטי, או משלים, רוחני - זה הזמן רבותי, להשתמש בכל הידע שצברנו כאן בנושא כלובים, אזיקים ושאר ירקות . ראו הוזהרתם.

** טוב מה לעשות, יש מלא ימי חופש, נפגשים עם כל החברים שהזנחתי בתקופת העומס האחרונה. זה לא תמיד פשוט כל כך