The adventures of wrong a naughty girl

החזרה לעולם נעשתה בטבילת אש. בחרתי לצאת לחברה בפעם הראשונה אחרי התבודדות של שבוע דוקא עם המשפחה. ולא סתם עם המשפחה אלה הסכמתי ללכת לאיזה ארוע של המשפחה של הבעל החדש של אחותי.

מאז שאחותי הודיע שהיא מתחתנת הם יוזמים כל מיני אירועים משותפים ולכולם סירבתי לבוא.
הפעם הראשונה שניפגשתי עם המשפחה שלו הייתה בחתונה. במשפחה לא הבינו את הסירוב שלי ואני לא יכולתי להסביר להם שמאחר ויש לי כל כך מעט זמן פנוי מחוץ לעבודה שאני לא מוכנה לעשות בו דברים שאני לא רוצה.
עכשיו בגלל שיש לי יותר זמן פנוי הבטחתי לאחותי שאני אגיע למסיבת יום הולדת או משהו כזה.
אז היום בבוקר התיצבתי מוכנה לנסוע עם ההורים אל איזה מושב בורגני מצפון לתל אביב להיות במסיבת יום הולדת או משהו כזה עם המשפחה של בעלה של אחותי.

הדבר היחיד הטוב שאני יכולה להגיד זה שהאוכל היה מוצלח. כל השאר היה סבל צרוף. מסתבר שזו הייתה מסיבת יום ההולדת השלישית של הבת הקטנה שלהם. המשמעות של זה זה שמצאתי את עצמי במעוז הבורגנות מוקפת ילדות קטנות מעצבנות (במשפחה שלהם מישום מה אין בנים) והורים בורגנים גאים. לא יכולתי להרגיש יותר תלושה אפילו אם הייתי מנסה. הרגשתי כמו איזה חיזר. אני גם ככה לא ממש מסתדרת באירועים כאלו אבל זה היה השיא. יותר מזה זה גם נמשך איזה ארבע שעות.

ישבתי שם בלי לדעת מה לעשות עם עצמי הסתכלתי על ילדות מעצבנות שכבר עכשיו אפשר לראות שהן יהיו בחורות מגעילות בעתיד ושתקתי.
אבא שלי שיעשע אותי ברגע מסוים כשהוא בחר להגיד את כל מה שאני חשבתי ולא העזתי כמו זה שהאירוע הזה נמתח כמו מסטיק וכבר מזמן הינו צריכים ללכת ולהצביע על הילדות המעצבנות ולהגיד שרואים שהם יגדלו להיות קלאפטה.

אחד הדברים ששמתי לב אליהם שהצעצועים שמיועדים לילדות קטנות עוסקים המון בעבודות בית. היה מטאטא שואב אבק ומטבח אפילו ראיתי עגלת סופר.
יש משהו מאוד מרגיז בעובדה שכבר מגיל צעיר מרגילים ילדות קטנות לזה שזה התפקיד שלהן. שטיפת מוח חברתית מגיל צעיר. למה שילדה תחשוב שמטאטא זה משחק למה לא למשל סט של רופא.
בצעצועים האלו מנציחים את זה שהאישה צריכה לעשות עבודות בית ועוד אפילו מנסים ללמד אותה לאהוב את זה. אחר כך לא מבינים למה נשים פחות שאפתניות.
אז כן היה לי המון זמן לחשוב על זה מסתבר באירוע הזה שלא ניגמר.

בסוף אחותי שאלה עם נהנתי זה היה ליד כולם אז אמרתי כן בחצי פה אבל ניגמלה החלטה בליבי שבפעם הבאה שהיא מציקה אני אסביר לה שזה סבל צרוף ואני מעדיפה להימנע. ושזה בשום פנים ואופן לא מעיד על דעתי על האנשים האלו אלה רק על המעמד. אני מקווה שהיא תבין.

בדרך הביתה סיפרתי להורים שלי קצת ממה שקורה איתי התגובה שלהם הייתה זה רע מאוד ואת יודעת שאנחנו לא יכולים לעזור אמרתי שלא ציפיתי ואני לא מעוניינת בעזרה ושפשוט סיפרתי להם שידעו.
דקה אחרי שסיפרתי להם שהחיים שלי פחות או יותר בזבל הם כבר עברו לדבר על החברים של עצמם ועל משחק הברידג' הבא. אין לי מושג למה פחדתי מדרמה כשמסתבר שההפך הוא הנכון.

מחר אני צריכה להתמודד עם המציאות ולצערי המציאות קשה אבל אין לי כוח לדאוג אז מה שיהיה יהיה.

שבוע אחרי הגוף פחות או יותר חזר לעצמו. אבל רק הגוף. ההדוניסטית נעלמה נישארה סגפנית.
כל מה שאני רוצה לעשות זה להיסתגר מהעולם. אמרתי לא לכל המסיבות אפילו כאלו שפעם לא הייתי מפספסת. המחשבה על להיות בחדר מלא אנשים לדבר עם אנשים שאני לא מכירה לא נוחה לי.
אני לא נלחמת בזה. למדתי מזמן לא להילחם בעצמי לא להכריח את עצמי לעשות דברים ואם אני במקום הזה לזרום איתו.
ההדוניסטיות תחזור בסוף היא תמיד שם אני רק שמחה שיש לי מרווח מספיק גם למשהו אחר.
החזרה למציאות קשה אבל זה בגלל שהמציאות קשה לא בגלל המעבר. הדחקתי גם קודם אבל דוקא עכשיו ההדחקה לא עובדת.
החלק הכי קשה זה חוסר המטרה אני לא יודעת מה אני רוצה לא יודעת מה הצעד הבא אין על מה להתבית.
גם חוסר המיבנה דורש התמודדות אין סופי שבוע אין דברים חוזרים קבועים כל המסגרות שלי נישברו. אבל לכן ניכנסתי לבלגן כי ברחתי מזה.
אני לא מקבלת את העובדה שהפכתי לאדם שצריך סדר ומסגרות. יתכן ואני באמת לא צריכה את זה אני צריכה עוד לבדוק.
טוב אני באמת חוזרת למציאות אם שמעתי מוזיקה ברחוב ופתאום התחשק לי לרקוד כמו שאמרתי ההדוניסטית תחזור צריך רק לתת לה קצת זמן.

אחרי כל כך הרבה בלאגן פתאום אני מרגישה שפויה וצלולה.
הראש הצלול שלי מרגיש נעים ונוצץ וחדש ואני נהנת מההרגשה בדיוק כמו שנהנתי מהבלגן כשהתחלתי.
אני יודעת שעוד מעט תחושת הגיראטריות שנובעת מימים בלי שינה ואוכל תפקוד אותי והמוח כבר לא יהיה כל כך נוצץ אני מעריכה את הרגע.
היה טוב אפילו מאוד טוב אבל טוב שנגמר.
אחד הגילוים שלי על עצמי בימים האחרונים היה שאני אוהבת לכתוב ממש נהנת מזה ושזה אפילו בא לי בקלות.
יש לי ליקוי למידה שגרם לכתיבה להיות משהו מאוד קשה שהיה כרוך במאמץ רב.
ודוקא כאן בגלל הבלוג ואולי בגלל השיחות הוירטואליות ניפטרתי מזה.
חבל שזה לא קרה לפני שנים כשלמדתי משפטים.
בגלל שניכנסתי לקטע של כתיבה במצב לא שפוי כל כך היה לי רגע מביך שבו גיליתי שמכתב שכתבתי לחבר טוב וחשבתי שהוא שנון ומצחיק לאחר כמה שעות נראה ארסי וקצת מוטרף.
טוב שזה חבר טוב שהבין והכל בסדר.
אני רק מודה לאל שלא היו לי כתובות של שאר האנשים שרציתי לכתוב להם זה באמת היה יכול להיות אסון.
אה ותודה לכל החברים שתמכו מקרוב מרחוק והעבירו את זמני בנעימים. הרגשתי מאוד אהובה בימים האחרונים.
לילה טוב או בוקר טוב

סוף שבוע מטורף לקחתי דברים למקום מאוד אקסטרימי ובהנאה מרובה.

סוף השבוע הפגיש אותי עם אנשים שהם מאוד שונים ממני ומהאנשים שאני בדרך כלל פוגשת.

אני מניחה שהם היו נורא רגילים אבל היה בהם משהו מאוד חדש בשבילי.

באותה החבורה היו בחורות צעירות יפיפיות שהפתיעו אותי בטוב ליבן ופתיחותן.

ואפילו בנכונותן וסקרנותן להכיר דברים חדשים.

אני חושבת שטוב לב כזה אולי בגלל שהוא לווה בהמון אמון ופתיחות פגשתי מעט מאוד פעמים בחיים.

אה ומה שמצחיק שהן חשבו אותו הדבר עלי. מקווה שהן ישארו בחיים שלי גם בעתיד.



הייתה לי תובנה על עצמי בסוף שבוע. גיליתי שהאגו הענק שהיה לי התכווץ מאוד.

אני מניחה שכשהפכתי לנשלטת זה היה תהליך הגיוני. אותו אגו שנעלם הוחלף בהרבה ביטחון עצמי.

העיניין הזה הועמד למיבחן כי בפעם הראשונה מזה הרבה זמן או אולי בכלל מישהו אמר לי שהוא לא נמשך אלי.

אני גם ידעתי שהוא אומר את זה ממקום מאוד אמיתי זה גם הורגש. אבל במקום אגו חבול מה שהרגשתי זה שזה לגמרי בסדר ואפילו נחמד להנות משיחה עם בחור בלי מתח מיני ואולי אפילו עם סיכוי לידידות.

לצערי הבחור לא לקח את הדברים יפה כאשר הוא שאל אותי ועניתי בכנות שגם אני לא נמשכת אליו.

הוא ניכנס למקום כל כך רע שהתחרטתי על תשובתי הכנה והישירה אם הייתי יודעת שהוא יקח את זה כל כך קשה הייתי מתחמקת באלגנטיות או לפחות מנסה איך שהוא לרכך את התשובה.

לצערי באותו הרגע ניגמרה השלוה של שני אנשים שנהנים אחד מחברתו של השני בלי מתח מיני.

הוא ניסה לכבוש אותי קודם בטוב אחר כך בלחץ ובסופו של דבר אפילו בליכלוך. הבנתי כמה הבחור ניכנס למקום רע כאשר הוא אמר משהו על זה שבגילי אני צריכה לקבל את מה שאני יכולה.

הוא אמר את זה בעיניים מבוהלות כל כך שקצת כאב לי בשבילו ואז מילמל משהו על זה שזה לא קרה לו אף פעם קודם.

אני חושבת שהאמירה האחרונה הייתה יכולה להיות נורא פוגעת אם איך שהוא היה בה שמץ של אמת.

אבל זה כל כך רחוק מהחיים שלי שזה רק גרם לי לרחם עליו ולהזדעזע מאובדן השליטה שלו בעצמו. כמה עצוב להיות כל כך חסר ביטחון.

החלפנו טלפונים לפני שזה התפוצץ סופית מעניין אם הוא יתקשר אני בספק. אני תוהה אם הוא מספיק מודע להבין לאיזה מקום מטורף הוא נכנס ממשהו כל כך טיפשי.

ליל הסדר עבר בשלום. לא היו דרמות משפחתיות או ריבים לכל אורך שש השעות שהוא נמשך.
הדרמה היחידה הייתה של המשפחה של הבעל של אחותי וזו הייתה הזדמנות בשבילינו באוטו בדרך הביתה להגיד שהם אנשים לא נחמדים ולהרגיש תחושת עליונות נחמדה (כאילו לנו לא היו קטעים מלוכלוכלכים אף פעם).
האוכל היה טעים ומשום מה הייתי במקום הרפתקני וטעמתי דברים שאף פעם לא הסכמתי לטעום כמו חזרת וחריימה.
הצלחתי להתחבב על המשפחה של הבעל של אחותי השניה והעובדה שהברזתי מכל ארוע משפחתי משותף ניסלחה לי.
מאז התקף האינסומניה הגדול אני כל הזמן עייפה זה מתבטא בעובדה שכל פעם שאני מתישבת על הספה לצפות בטלויזה אני שוקעת בשינה עמוקה ואפילו חולמת חלומות.
אני קצת מחכה שזה יעבור כי בא לי להיות עירנית ומלאת מרץ.
באופן מפתיע על אף הבלגנים האחרונים אני מוצאת שהליבידו שלי חזק מתמיד אבל משום מה לא בא על אינטראקציה אנושית מינית ואני מעדיפה להביא ביד.
מאז המסיבה האחרונה המחשבה על להיות בחברה של אנשים אחרים שחושקים בי מינית לא ממש נוחה לי.
בכלל הגעתי למסקנה שאגרסיביות מכבה אותי. אני לא אוהבת אנשים שמנסים לקבוע עובדות בשטח להניח ידים או לנשק בלי להיות בטוחים שאני מעוניינת. אני לא אוהבת להרגיש שדוחקים אותי לפינה או שאני נענת מנימוס. אני לא מבינה למה להמשיך אם אני לא מראה תשוקה או עניין.
אולי בגלל זה אני מעדיפה בחורים בישנים ועדינים. כאלו שלא מנסים לשכנע כאלו שלא מנסים לקחת מה שהם יכולים לפני שאני נשברת ומגרשת אותם.
כאלו שלא מנצלים את העובדה שקשה לי לפגוע באנשים ושאני מוותרת יותר ממה שאני צריכה בגלל זה.
מצד שני אני מניחה שאולי בחורים אגרסיבים לא יודעים שהם כאלו ולא יודעים שהם גורמים לאי נוחות זו פשוט דרך חיזור אולי אפילו כזאת שמתאימה להרבה נשים אחרות. לי היא מפריעה.
טוב היום אני אלך למסיבה אבל אשתדל לא להתבלגן ולא להיכנס לצרות מעניין אם יצליח לי.

לא ישנתי כבר יומים. היום אחר הצהרים נירדמתי לעשר דקות מול הטלויזיה וחשבתי שעכשיו זה יקרה אבל זה לא קרה.
בגלל שלא ישנתי לא הלכתי לעבודה המוח שלי לא פועל ואני אעשה יותר נזק מתועלת. אם אני לא אצליח להרדם הלילה אני גם לא אלך מחר.
ביום חמישי הונילי התקשר שאל אותי אם אני רוצה להיפגש אמרתי לו מה אתה רוצה לעשות והוא אמר לי זיון. די נגעלתי. חשבתי על זה שזה כבר לא קרה לי הרבה זמן ואז עלה בדעתי שזה דבר מאוד נפוץ בחוץ בעולם הונילי זה שהם לא רואים בן אדם. אני ממש לא כזו שרוצה שכל זיון יהפוך למערכת יחסים אבל כשאני עם מישהו משנה לי האדם משנה לי האינטרקציה אני צריכה לחבב אותו להנות מחברתו בלי קשר לסקס. מה שהכי עצוב שאני דוקא די חיבבתי אותו. אבל אין מה לעשות אני לא יכולה לגרום לאדם לשנות את הראיה. לא מצליחה להבין אנשים שמסוגלים לעשות סקס בלי לחבב את האדם השני.
אחד הדברים ששמתי לב בשולטים ואני חושבת שזה באמת בגלל סוג האינטרקציה שהם תמיד רואים את האדם. אני מניחה שאי אפשר וגם לא נעים לעשות סשן עם אוביקט.

ביום שישי התאספנו כאן חבורה גדולה של אנשים ונסענו למסיבה של דיווה. בבית דוקא חשבתי שכולם מסתדרים ואפילו פתאום חשבתי שבפעם הראשונה בחיים אני מכירה מספיק אנשים לעשות מסיבה.
במסיבה היו הרבה אנשים והיה שמח אבל משום מה היה לי לא נכון הרגשתי קצת רדופה הרגשתי שמנסים לדחוק אותי לפינות. גם היה לי קצת דרמה אבל אני מודה שהבאתי אותה מהבית.
בסוף הערב ניכנסתי לג'קוזי עם חבר טוב. האינטראקציה בג'קוזי הייתה לי אינטנסיבית ולא נוחה ואולי לרגע מפחידה. אני כבר לא מתחברת לכל המיניות החברתית בג'קוזי וכל מה שרציתי זה פשוט להשתכשך במים החמים ולהרגע. יושבי הג'קוזי כולל החבר לא ממש איפשרו לי את זה.
הסיבה היחידה שהג'קוזי עדיין קוסם לי היא שאני גרה בדירה בלי אמבטיה כבר שש שנים.
אני חושבת שאני לא אכנס יותר לג'קוזי כבר אי אפשר לשבת שם סתם במים ולדבר.
בסופו של דבר יצאתי עם הרגשה לא נוחה מהערב הזה.
נקודת האור היחידה הייתה שגיליתי שטעיתי לגבי מישהו שחשבתי שהוא רע גיליתי שהוא אדם מאוד נעים ויכול להיות שתתפתח כאן ידידות נעימה.

חלמתי בלילה על ראשים של סוסים שהסתכלו עלי. ידעתי שהם מבשרים רעות.
הדלקתי את האור הם נעלמו, חזרתי לישון הם חזרו ושוב הדלקתי את האור וחוזר חלילה. פעם אחת הם אפילו חזרו אחרי שכיביתי את האור ולפני שהספקתי להירדם.
בסוף אחרי שביקשתי מהם ללכת הם הלכו.

בזמן האחרון הפכתי מאדם שמספר דברים לשומרת סוד.
בשבוע האחרון החיים שלי התהפכו ולא סיפרתי לאף אחד כמעט, לא למשפחה לא לחברות. מעדיפה לשמור דברים לעצמי ולא לחלוק.
פעם כשהיו קורים לי דברים הייתי לפחות מספרת לאמא שלי היום פשוט לא בא לי.
אולי זה בגלל הבלוג, בגלל שהצורך בחשיפה מתמלא עד הסוף כאן ואני צריכה לתת קונטרה ובעצם לשמור את החיים שלי סודיים לחלוטין מהסביבה.

לפני יומים שמעתי את השכנים החדשים שלי מזדיניים. הזיון שלהם היה קולני וחזק ונשמע נהדר אפילו קצת קינאתי.
מה שחשוב זה שסוף סוף יש עוד מישהו בבנין עם חיי מין כי עד עכשיו אני הייתי היחידה ששמעו מזדינת.
אני גרה בדירה שלי שש שנים ואף פעם לא שמעתי זיון קודם. אז נכון ששתי הדירות הקודמות היו בחורות שגרו ללבד ולבחורות בודדות יש תקופות התנזרות (מי כמוני יודעת) אבל הדירים האחרונים, אלו הרעים, היו זוג.
כיף לדעת שאני לא גרה ליד רובוטים יותר ויש אנשים אמיתיים עם חיי מין בצד השני.

אז סוף השבוע מגיע ואני קצת מלנכולית מקווה לטוב מצפה לרע העיקר שיקרה משהו.

לאחותי מלאו היום 25 שנים. לכבוד יום הולדתה יצאתי מוקדם מהעבודה ולקחתי אותה לאכול.
החלטנו ללכת למסעדה הכי טובה שיש ולכן הזמנתי מקום במול ים.
לפני 3 או 4 שנים ביום ההולדת של אחותי החלטנו שאנחנו הולכות לאכול צדפות שמנו פעמינו ל oyster bar ברחוב השרון וגילינו שהוא נסגר מזמן.
לכן הבחירה במול ים הייתה מאוד הגיונית.
כשהגענו לכבוד היום הולדת המלצר הגיש לנו קיר רויאל מעולה על החשבון הבית.
למנה ראשונה הזמנו חצי תריסר צדפות (מין הסתם) וגם פילה קוד ברוטב מדהים על מצע אפונה.
למנה עיקרית חלקנו לובסטר בליני שזה לובסטר מאודה על מצע סלק ומנת קוקי סן ז'ק ושרימפס על מצע ריבת בצל. כל זה לווה ביין לבן גרמני מעולה שאני לא זוכרת את שמו שהיה יבש אך פירחוני.
לקינוח לקחנו תותים אורגנים בג'לי עם ציפוי עוגת פירורים ועל חשבון הבית קיבלנו צלחת שוקולדים שהיו בה פרלינים בטעמים מטורפים כמו בזיליקום צ'ילי ומלח ים.
הארוחה הייתה מדהימה היה כיף לשבת עם אחותי ככה סתם שתינו בלי שאר המשפחה באמצע היום להרגיש לרגע חיים אחרים.
לרגע לדמיין חיים שאין בהם עבודה ואין חובות ואין בעיות ויש רק ארוחות טובות עם אנשים אהובים וקניות ובאופן כללי דברים נעימים שהכסף קונה.
גם היה נעים לראות את אחותי מתמוגגת ולדעת שהפעם אני זו שעשתה את היום הולדת שלה מיוחד.
בדרך חזרה נסעתי במונית שירות של קו חמש בדיזנגוף וראיתי תופעה מוזרה של חתנים עם corsage מדברים אל מצלמות וידאו ככה סתם באמצע הרחוב. ראיתי כלות מודדות שמלות נראה לי הזוי שהייתי פעם בדיוק כמוהן בחיים אחרים. היה כיף לראות את העולם בשעות שבדרך כלל אני סגורה במשרד.
אבל לעזאזאל אף אחד לא עובד בעיר הזאת?
חוץ מזה קניתי היום כרטיסים להופעה של דפש מוד אז היום יום טוב מאוד ולרגע החיים יפים.

אחרי משהו כמו חודש וחצי של הפסקה אתמול הוא בא לסשן.
ביום חמישי הייתי במסיבה אבל בשישי שבת רוב הזמן נחתי.
אז במוצאי שבת הייתי ממש ערנית ומלאת מרץ ולכן הצעתי שלפני נלך לשתות איפה שהוא.
הלכנו לקווה בר. היה מאוד נחמד בקווה בר בדיוק מתאים לנו, הזמנו בקבוק סמי סקו ובשלב מסוים גם טאפס השיחה קלחה ובאופן כללי היה מאוד נחמד.

כשחזרנו הביתה די מהר מצאתי את עצמי עירומה עקודה עם טוסיק מורם חוטפת מכות ממגוון שוטים (שממש כאבו כי איבדתי לחלוטין את עמידות שלי). היה לי כיסוי עיניים וגאג בפה שגרם לי ליירר כמו באסט האונד. המחשבה שעברה לי בראש זה איך מהבחורה המאופרת והלבושה שישבה בקווה בר הפכתי ליצור המיירר וחסר החן שצועק בקול גדול על כל מכה (באמת כאב). הפער הזה היה מטורף בעיניי וכמובן הדליק אותי. הקונטרה שבין הבחורה הרגילה החיננית החזקה לנשלטת הצייתנית החלשה שצועקת מכאב כשמרביצים לה ואז מבקשת עוד. חשבתי על זה שכל פעם שיש לי לא בראש הפה שלי אומר כן.
המרחק הזה שבין האני הרגיל שלי והאני בסשן מפתיע אותי כל פעם מחדש.

דבר נוסף שאני מרגישה מאוד אמביולנטית כלפיו זה שולטים כי משהו בתוכי מאוד מודע ולא ממש שלם עם המחשבה שמדובר בגברים שאוהבים לגרום כאב לבחורות.
ברור לי שאני נהנית מהמוכנות שלהם לעולל לי דברים אבל יש בי משהו שנחרד מהעובדה שהנכונות הזאת קיימת. אני תוהה על טיבם של גברים שהענקת כאב וסבל עושה להם את זה.
אני בדרך כלל בוחרת בחורים טובי לב לסיטואציה הזאת כאלו עם המון רוך חיבה ורצון טוב כלפי. אבל לפעמים אני רואה את המבט הסדיסטי על הפנים שלהם ואני מתחלחלת.
זהו סוג של פרדוקס אני צריכה שהוא יהיה מוכן לעשות לי דברים מסוימים אבל העובדה שהוא מוכן להם הופכת אותו ללא ראוי.

בקיצור הפתרון הוא לכבות המוח לא לחשוב יותר מדי ולצערי אני אצליח לחזור לעשות זאת רק כשיגמר החורף ויתחיל להיות חם.
אוף שיגיע כבר הקיץ.

בגינה ליד הבית שלי שמו ידיות על הספסלים. בהתחלה חשבתי שזה נועד לכל הזקנים שיהיה להם יותר נוח לשבת ולקום אבל אחר כך הבנתי שזה נועד למנוע מחסרי הבית לישון על הספלים.
זה נראה לי חמור שהעיריה בוחרת לטפל בבעיה של מחוסרי הבית כך. הרי זה שמונעים מהם לישון על הספלים בגן לא אומר שהם יגידו טוב תודה ויתרנו ואנחנו נלך לישון בבית מעכשיו. אם הם היו יכולים ללכת לישון במקום אחר הם היו עושים את זה. בכלל להתיחס למחוסרי הבית כאל מטרד ולחשוב שאם נעשה להם לא נוח אז הם ילכו והבעיה תעלם זה חמור.
מחוסרי הבית הם לא מטרד כמו המקקים והעכברושים, הם בעיה חברתית והפיתרון צריך להיות לא בלהקשות עליהם יותר את החיים הקשים ממילא אלא למצוא פיתרונות ולשקם.
זה נכון שגם לי היה לא נוח להיות בגינה עם כל מחוסרי הבית השיכורים שהיו שם ונכון שלא נעים לעמוד לידם מסריח ואולי אפילו מפחיד. אבל למנוע מהם לישון באחד המקומות המעטים שעומדים לרשותם רק בשביל שלאנשים כמוני יהיה יותר נוח כשהם מטיילים עם הכלבים או הילדים בגינה זה אכזרי ואטום.

ולמי שרוצה לדעת מה עלה בגורלי בסוף שבוע האחרון אני מדווחת שסוף השבוע עבר עלי בשינה והימנעות חברתית. אם הייתי יכולה להיות כזו כל סוף שבוע החיים שלי היו הרבה יותר טובים אבל לצערי אני חיה חברתית ואני חייבת אינטראקציה עם העולם ולכן בסוף אני אאלץ לצאת מהשבלול.