שטויות

גילוי נאות, אני קורא כאן בלוגים של נשים בלבד. למה? כי הם יותר מעניינים אותי, זה למה. 

בלא מעט בלוגים אני קורא תיאור של אישה שמתארת סשן שחוותה עם השולט שלה. לא מעט פעמים זה מתחיל עם המילה "זונה". 

זה יכול להיות הוא אמר לי "את שלי זונה", או "ראש למטה תחת למעלה זונה". 

"וזה יכול להיות אני הזונה שלו", או "איזה זונה טובה/ רעה אני". 

ואני לא מסוגל לקרוא לאישה "זונה". גם אם ארצה להשפיל אותה. 

זה מוזר, כי אקרא יותר בקלות לגבר "יה בן זונה" (ואני מתכוון אלייו ולא אל אימו בכלל) מאשר לקרוא לאישה ככה. 

זונה הרי זו אישה שמוכרת סקס. שולט שקורא לנשלטת שלו זונה - משלם לה עבור הסשן? ברור שלא. 

אז אם הוא לא מתכוון לזונה והיא לא מוכרת את עצמה ולא מתכוונת לזונה למה להשתמש במילה זו. 

מתי זונתה ככה המילה זונה, מתי. 

אשמח להסברים מנשים ומגברים. ומי שקורא את הפוסט ולא משיב - זונה!!

:)

היחס המספרי בין גברים לנשים בכלוב, נוטה לגמרי לטובת הגברים. זאת אומרת לרעתם. 

על כל אישה מעניינת יש לפחות עשרה גברים מעוניינים. יתרון מספרי בולט לגברים שעומד דווקא לרעתם. 

וחלק לא מבוטל מאותן הנשים כותב בסעיף גבולות - "נשואים". 

יש צדק בגבול הזה, בין אם אני אוהב אותו ובין אם לא. חגים, ערבים, בילוי לילות משותפים...כל זה קוסם לרווקה, ולרוב, בלתי אפשרי לגבר הנשוי.

אז נשארות בעיקר נשים נשואות בעצמן, שמחפשות ממש כמו הגבר הנשוי, את הניצוץ או הקינק - אותו היא לא מקבלת בבית. 

נאמר שלאחר שיחות ותהיות, וסינונים מסיביים על ידי האישה (לגבר יש פחות אופציות לסינון בכלל, אך גם לו מותר לסנן גם אם לא מסיבית) הכרתם אישה נשואה, מעניינת ומעוניינת להיפגש. 

נפגשתם, מצאתם חן איש בעיני רעותו, קבעתם פגישה נוספת. 

וכאן נכנס לתמונה עמוס הלוואי שימות. 

כן כן, אני מאחל לו מוות (עבר כבר יום כיפורים ועד הבא בתור, או שאני אמות או שיום הכיפורים ימות או שעמוס ימות - ואם אף אחד מאיתנו לא ימות, יש לי שנה פחות שלושה ימים להתנצל בפניו. 

כן, נו. אני ממש שונא את עמוס. בעיקר שהווטסאפים מתנהלים ככה. 

הוא: שלום מתוקה

היא: שלום חמוד שלי

הוא: איך השבוע שלך, מתי נפגשים

היא: השבוע עמוס

אני שונא את עמוס!!

(הדיאלוג הזה הומצא על ידי דמיוני הפורה. כל דמיון לדמויות אמיתית הוא מקרי בלבד ועמוס ידידי, אני נשבע שלא התכוונתי אלייך)

חג שמח ומחוייך חברים (ואתם יכולים להרגע, אני לא באמת מכיר אף עמוס בכלוב). 

אני לא זוכר מתי שאלו אותי שאלה מעניינת יותר בכלוב - או בכלל. 

עניתי שאני כנראה מבוגר ממנה, ולטעמי בכלל ולענייני הצלפה בפרט - עדיף הטוסיק המלא על זה השדוף. 

אחר כך הגיעו הספיקות והפחדים, שמאחוריהם הסתתרה תשוקה ופנטזיה שנבנו במשך כמה שנים. 

"אולי אחרי חמש דקות אומר לך שזה לא בשבילי ואני רוצה ללכת. האם תתבאס?" אמרה כשננעלה הדלת מאחורינו. 

"ברור שאתבאס, קצת, אבל אני לא חושב שזה יקרה". 

כבר מהחימום התברר שזה לא יקרה. 

זה הסתיים עם ישבן אדום לוהט מחגורה, מפוספס על ידי קיין, ואישה מחוייכת שרוצה עוד.

כל כך פשוט וכל כך טוב. 

גם זה קורה בחיים.  

היא מתקשרת, בוכה. 

לא צריך לשאול, מבין בעצמי למה. זורק את כל מה שהתעסקתי בו וממהר אליה. 

חיבוק גדול, דמעותיה על כתפי. 

מרגיע אותה במילים, בעצות וגם בדרך אותה אני יודע. 

כאב גופני שמרגיע את הלב הדואב.

לפחות זמנית. 

האם תמיד האהבה מטמטמת, סוחפת ובסוף שורפת?

לא, אני לא אסכים לזה לעולם. זה לא חייב להיות ככה. 

בדיקה ראשונה, טיסה, פגישת עסקים. מסיבה לילית פרטית, תודה פטלייף.

שינה קצרה, בוקר. חם בחוץ יותר מבארץ. משחק כדורגל איכותי בלי מנצח. קזינו עמוס, אין שולחן בלאק גק פנוי. למלון ןלישון.

בדיקה שנייה. טיול בעיר, חם אש. מזל שהקזינו מקורר. פגישה, אוכל, מלון. אותה אישה, רק שהיא כבר מכירה ובוטחת.

טיסה חזרה, בדיקה שלישית.

אחרי שנה וחצי גיחה קצרה לחול.

תודה לפטלייף שעשה את ההבדל 

תם עידן השיסוע והשיסוי,

תם עידן נתניהו!!

לפני כחודש היא כתבה ולא בפעם הראשונה שלמרות האהבה ההדדית, לא יכולים להיות בינינו יחסים של אמת.

אני נשוי. 

היא כתבה גם שהיא לא מקנאת באשתי, אבל חשה קנאה שהיא קוראת או שמועת על נשים אחרות שאני מצליף בישבנן. היא לא הבינה איך ולמה.

 ואני, שתמיד מפרגן, בעיקר לאלו שאני אוהב, פירגנתי לה בכל ליבי, שתכבוש גבר שלה על מלא, בין הקיין לחגורה הסברתי לה  איפה לדעתי היא מפספסת בגישתה לגברים. וזה מתוך רצון שתצליח. 

כשנודע לי לאחרונה שהיא פגשה במישהו מבטיח, איחלתי לה שיקיים. 

אז איך זה עכשיו, שאני קורא בבלוגה על הזיון האטומי שחוותה, אני חש בנשיכתה המקוללת של הקנאה? 

כנראה שכולנו בסופו של דבר אנושיים :). 

בהצלחה לך ק' אהובה!!

הגעתי לדירתה המוכרת לי כל כך יחד עם ה"דוגמנית" שדי התרגשה. הצלף בי פתחה את הדלת בתלבושת של תלמידת בית ספר, חצאית משובצת וחולצה. קיללתי לעצמי בשקט, היא ידעה מה מדליק אותי וכנראה שרצתה אותי דלוק. היא אף פעם לא מפסיקה לנהל את העולם שמסביבה, חשבתי, ותהיתי איך מתמודד עם זה הפרופסור. הוא קיבל אותנו בלחיצות ידיים. דוגמנית ההצלפות הסתכלה סביבה בהלם. הדירה הזו לא דמתה לשום צימר בו ביקרנו בעבר. אחרי שיחה סתמית קצרה, העברתי הילוך ביקשתי משתי הבנות לשכב עירומות בשני צידי המיטה. שתיהן התפשטו בשקט ונשכבו. אני אדגים על הדוגמנית ואתה תחזור על כל מכה באותה עוצמה על ישבנה של צלפי, אמרתי לפרופסור. 

התחלתי כמובן בחימום איטי כהרגלי, שהלך והתחזק. מאה בכל צד ישבן. הבטתי בפרופסור שהתרכז בישבן שלפניו. זה נראה שהוא נהנה. המשכתי עם מה שהוא הכיר, חגורה. ושוב הוא הצליף, כשהוא מגיב בהצלפה שלו על כל אחת שלי. שתי ההצלפות לוו בקול שהשמיעה כל אחת מהבנות. כל אחת בתורה, כל אחת בצליל האופייני לה, זו גנחה וזו צעקה קלות. הישבנים קיבלו גוון אדום. הגיע זמן הקיינים. 

אחזתי בקיין די עבה ונתתי בידיו קיין קל וגמיש יותר. כל עוד הצלפתי חלש, הוא הצליף מיד אחרי. התחלתי להצליף חזק יותר, והוא לא. ושוב הגברתי את העוצמה ושוב הוא לא. 

מה עכשיו, חשבתי. ישבנה של הדוגמנית כבר הציג פסי קיין בולטים בעוד שישבנה של צלפי היה אדום וללא סימני קיין כלל...חשבתי להחליף עימו מקום - אבל הרי הבטחתי לו שלא אצליף בה יותר. ואז צצה לי ההארה. "בוא לכאן" אמרתי לו. אולי בישבנה של הדוגמנית יקל עליו להצליף, חשבתי. וזה עבד. "תן לה תריסר, ואת סופרת בקול רם" אמרתי להם. והוא הצליף. "יותר חזק" קראתי והוא הצליף. ברגע מסויים נתתי בידיו את הקיין העבה יותר וכששמעתי את הכאב בקולה של הדוגמנית, ידעתי שהצלחתי. יש בו את זה, הוא רק חייב להפסיק ולרחם על האישה שאהב, כי היא הרי רוצה את זה. הוא סיים את התריסר והביט בי. היה ניצוץ בעיניו.  

"תגידי לו מה את רוצה צלפי". 

"עכשיו תורי פרופסור שלי" אמרה בקול רך "עשה את זה לפני שתתקרר, באותה העוצמה". 

כשסיים בלטו על ישבנה של צלפי סימני הקיין במלוא יופים, הלא מבינים יגידו כיעורם. 

חיבקנו את הבנות בחום, גם זה חלק מה"שיעור".

נפרדתי מצלפי ברגשות מעורבים. שנים רבות חלפו מאז סימנתי את ישבנה לראשונה. אומנם היו הפסקות לא מעטות בדרך, אבל הפעם חשתי, שזו הייתה הפעם האחרונה.

השמחה שחשתי מכך שהאישה המופלאה הזו זכתה בדיוק למה שרצתה התערבה בעצב הפרידה. צלפי כנראה הרגישה בזה. 

"להתראות חבר אהוב," אמרה, "אנחנו כנראה לא נתראה עד הטיסה שלנו לארה"ב, אבל כשתגיע לשם תהיה אורח רצוי אצלנו. 

זהו, המסך ירד. 

(אין המשך)  :( 

מגיע טלפון מאדם שלא ברשימת החברים שלי. הטרוקולר מזהה אותו עבורי. זה הפרופסור של "הצלף בי" (היא הרשתה לי לנקוב בכינויה.)

הוא ניגש ישר לעניין "רוצה להפגש?"

"למה?" שאלתי

"הייתי מעדיף לדבר על זה בפגישה."

"תן לי רמז" לא ויתרתי.

"אני רוצה אההה...שיעור נוסף, אבל לא בהשתתפותה. אני חושב שלא אוכל לסבול לראות עוד פעם זר מצליף בה."

האמת שהיא רמזה לי כבר את זה כך שלא נפלתי מהרגליים. ובכל זאת הפנייה שהגיעה ממנו, הייתה מאוד לא שגרתית. הפרופסור מבקש ממני,  להזמין אותו כאורח בסשן קשוח עם אישה אחרת. 

ברור לי שההצעה שהגיעה ממנה. הרי הוא, שלא באמת מכיר את העולם הזה, לא היה מעלה על דעתו שדבר כזה אפשרי בכלל. 

"נדמה לי שאמרת את מה שאתה רוצה ובעצפם ייתרת את הצורך בפגישה לקפה, אבל אשמח לפגישה כזו, בעיקר עכשיו, שכבר ביקשת את מה שרצית ולא יהיה מתח בפגישה. 

נפגשנו בבית קפה די שקט בתל אביב. ביקשתי לפתוח את השיחה - והוא הסכים. 

"יש לך בת זוג מדהימה," אמרתי לו, "בעולם אחר, בו לא הייתי נשוי לאישה שאני אוהב, הייתי יורה בך לפני שהייתי מוותר עליה"

הוא צחק. "והיא אמרה לי שלולא היית נשוי, היא הייתה עוקרת את עיניו של כל מי שהייתה מביטה בך."

"ושנינו, היא ואני, מצהירים שאנחנו לא קנאים" הוספתי.

חייכנו, הקרח נשבר.

"אף פעם לא התאהבתי בה, מהרגע הראשון היא הבהירה לי את התנאים, ולאהבה לא היה מקום בין אלו. אני לא מבין איך זה הצליח, אבל עובדה, זה הצליח, לא התאהבנו - מה שהשאיר את הדלת פתוחה עבורך."

"אבל אני מבין שפגשה בך גם אחרי שנפגשנו כשהיה לה פנאי?"

לא הגבתי

"זה בסדר, היא סיפרה לי, היום אני גם מבין שהיו...שיש לה צרכים שלא הבנתי או הכרתי."

שוב חייכתי. "אני מאחל לכם הצלחה. זכית בלוטו, היא אישה מדהימה וגם אתה גבר בלתי רגיל."

מכאן השיחה קלחה לעניינים שונים, הוא סיפר לי על עבודתו ותחביביו ואני על שלי. גילינו לא מעט אהבות משותפות (למשל האהבה לכל מה שקשור לים.)

"מה אתה אומר על מה שביקשתי" פתאום שאל. 

"מה בעצם אתה רוצה, שיעור בקיין, בפאדל ודברים כאלו - אבל לא עליה? אז על מי..תראה, אני אף פעם לא הצלפתי בגבר, אבל עבורה, אסכים שאתה תהיה הראשון". 

הוא כמעט ונחנק, עד שחייכתי חיוך רחב. "סתם, סתם נו, צחקתי. אני מכיר בחורה שתסכים על בטוח (להלן ה"דוגמנית"). כבר הייתי איתה בסשן איתי ועוד גבר." 

הבנאדם התחיל לנשום מחדש. אני אומנם חייב לעזור להצלפי (ככה אני קורא לה) לחנך אותו - אבל לא חייב לעשות לו חיים קלים בדרך, לא ככה?

 שאלתי גם אם הוא חושב שזה יוכל להיות בדירתה ובנוכחותה. זה לא היה סתם כדי להתעלל בו, ידעתי מה אני רוצה ולמה. 

אני אצליף ב"דוגמנית המוצלפת, והוא - בה. למה שלא אראה את ישבנה המרהיב מאדים ומתהדר בפסים עוד פעם אחת?

 הוא אמר שישאל אותה ונפרדנו. 

(המשך יבוא)

ווטסאפ על הבוקר מהצלף בי (צלפי בלשוני): "סאפנקי יקירי, הסתכל בבקשה בפוסט האחרון בבלוגי. אודה לך אם תוכל לכתוב את הפרק השלישי שלו".

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=48171

נכנסתי, ראיתי וחייכתי. אכן לפני כשבועיים הייתי שם והשתתפתי ביצירת הפרק השלישי. היה לי ברור שאם היא מבקשת, אעשה זאת בתענוג. 

האמת שתמיד סיקרן אותי מי הוא הגבר שכבש את ליבה של צלפי. הוא היה חייב להיות חכם, בעל חוש הומור ומעניין. היא לא דיברה עליו ואני לא שאלתי. שמחתי לבקשתה להצטרף אליהם, בעיקר אחרי שרמזה שהיא מבקשת ממני ללמד אותו דברים שאיננו יודע. ברור שהבנתי למה היא מתכוונת. 

"הוא פאקינג גבר-גבר" עברה המחשבה בראשי כשנכנסתי לחדר. גבוה, נאה, סמכותי. ברור שהיה מתח באוויר שצלפי ניסתה לפזר אותו באמצעות כיבודים ושתייה. ישבנו, צלפי החלה לדבר על הבחירות. השיחה סייעה להפיג את המתח אך לא הלכה לשום מקום. שלושתינו מאותו הגוש.

"רוצים להתחיל, אתה מוכן לזה" שאלתי. והוא השיב בחיוב. 

דקות קצרות אחרי כן היא הייתה על ברכי כלגופה רק חוטיני. "אם זה לא עונש, "תתחיל בחימום, תמיד תתחיל ככה" אמרתי לו והתחלתי להפליק בישבנה בידי. תוך כדי שאני מסביר לו את הדרך לחמום נכון (לאט - אבל מתגבר, ארוך ויסודי). הוא לא כל כך הבין בהתחלה. מן הסתם הוא לא הבין מה אני עושה שונה ממנו. אך אחרי שצד אחד חטף מאיה, ועברתי לצד השני, הוא התחיל להבין. שני הצדדים קיבלו גוון אדום ויפה. 

"עכשיו מחזקים" אמרתי לו וכל צד קיבל חמישים נוספים, חזקים יותר. הצבע הפך לכהה יותר, היא החלה לגנוח ולנוע על ברכי. 

"זה הזמן להוריד את החוטיני, אבל לא אעשה את זה, לא רוצה להביך והוא ממילא לא מגן על הישבן" אמרתי וביקשתי ממנה לקום. ברשותה הוצאתי את הג'ל מהארון "פעם הבאה שים אותו במקרר לפני" אמרתי לו ועיסיתי את ישבנה עם הג'ל. היא גרגרה בהנעה. הוריתי לה לשכב על המיטה כשאגנה מורם למעלה על ידי שני כרים והסרתי את החגורה. "זה משהו שתמיד נמצא עליך. תדאג שיהיה מעור גמיש אך עבה מספיק". עברתי למכות חגורה מקופלת והוריתי לה לספור. תוך כדי הסברתי לו שכל שהוי או טעות בספירה מביא מכה חוזרת. ביקשתי ממנה לטעות והיא חזרה על מספר 12 פעמיים וקיבלה אותו שוב. חייכתי. הוא לא. אחרי עשרים הסברתי לו שחגורה מקופלת כבדה יותר, אך כשהיא פרוסה מהירות הפגיעה כפולה. הסברתי לו היכן מותר והיכן אסור להכות וממה להזהר. והתחלתי להצליף עם חגורה פרוסה. היא השמיע צעקות כאב ואף שלחה את ידיה לאחור. "טוב. זה מספיק" אמר פ' "די די הבנתי". הפסקתי לרגע. "את מסכימה" שאלתי את צלפי. היא סובבה את ראשה לאחור, עיניה ברקו (אולי היו שם גם דמעות). היא הזמינה אותו לשבת לידה ולאחוז בשתי ידיה. "זה מרגיע לי את הגוף והראש, אני זקוקה לכאב הזה. אני רוצה שתראה את זה אהובי. אל תשחרר לי את הידיים". הוספתי עוד עשרים הצלפות, חזקות. היא צעקה וגנחה אך הוא לא שחרר את ידיה. על ישבנה הופיעו סימנים אדומים כהים. אלו ישחימו עוד היום וישארו עוד כיומיים אמרתי לפ'.   

הזמנתי אותו אלי ונתתי בידיו את החגורה כשהיא מקופלת. "תורך" אמרתי לו. "עשרים, חזקות. את סופרת אותן בקול רם. מכה חלשה מדי, את לא סופרת, ברור?". 

לקחתי מהארון רצועת עור עבה המחוברת לידית עץ נעמדתי מצידה השניה והוריתי לו להתחיל. היא בקושי הרגישה את המכה שלו ולא ספרה. הנפתי את הרצועה והורדתי עליה בחוזקה. "אחת" היא צעקה. הוריתי לה לספור רק את שלו, כי שלי לא נחשבות. ולו אמרתי שעל כל חלשה שלו היא תקבל אחת מאוד חזקה ממני. הוא החל להצליף חזק יותר, לפחות חמש פעמים היא חטפה חיזוק ממני וזה עודד אותו להשתפר. אחרי עשרים שלו שנספרו כלגיטימיות, ידיו רעדו והוא כמעט ובכה. הוריתי לו להפסיק ולעסות אותה עם הג'ל. 

זה היה מספיק לטעמי, גם לטעמה. בשבילו זה היה יותר מדי. 

אחרי שכמה, חיבקתי אותה קצרות. הוריתי לו תמיד לעשות את זה אחרי הצלפות.

נשארתי עוד כמה דקות, הסברתי לו שזה היה סשן קצר אבל די אינטנסיבי ושהיא יכולה לקבל הרבה יותר, אבל, שיתחיל ככה - והלכתי. 

אחרי כשבוע קיבלתי הודעה ממנה שהוא בהחלט משתפר ואפילו מתחיל להינות מהקטע. 

ואני, מעז לקוות שהם יזמינו אותי פעם לסשן שבו הוא יוביל ואני אהיה שחקן המשנה. 

וכמה מילים לצלפי:  

את אישה מדהימה. למדתי המון ממך ומקווה שגם את ממני. הפגישות שלי איתך היו תמיד הנאה צרופה. 

הוא גבר מקסים ובהחלט ברמה שמגיעה לאישה שכמוך. 

החזיקי בו ותיהני איתו.