הבלחי מחשבות

"בהעדפותינו הארוטיות מתגלה האופי האינטימי ביותר שלנו."

כשמצאתי את עצמי בלי כל תכנון מוקדם, כורע לרגלייך כשאת מאכילה אותי בעוד אנו ממשיכים בשיחה באופן כה טבעי, חשתי קרוב אליך מאי פעם. אותה קרבה המשיכה שעה קלה לאחר מכן באופן שונה... (:

תודה על האינטימיות שאת חולקת עמי, גבירתי. אני מצפה בכיליון עיניים לשלל התרגשויות משותפות נוספות.

כשנשלט נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קל להתייחס אליו ביד רמה וגבהות נפש תוך רמיסת המקום בו הוא נפגע.

כשאדם נעלב ומתכנס בעצמו, הכי קשה לנשום, לברר, להכיל ולהסיר את הכובד מהמקום בו הוא פגוע.

את רואה בי כנשלט וכאדם, ללא סתירה בין השניים, כשביסוד הדברים - אמת צרופה ובוהקת. ובחרת בדרך הקשה, בסבלנות ואורך רוח אין קץ. אני לא אדם הזקוק דרך כלל להכלה, ועוד פחות מכך איני אדם הנותן לעצמו להיות מוכל על ידי אחרים. ובעודי לבסוף מחבק את ברכייך ופורק את שעל ליבי, אני מוצא עצמי חושב גבירתי, עד כמה את נפלאה. כאדם וכשולטת.

תודה.

שלשום, כשנשכת לי את השפה התחתונה שעה שהשפתיים שלנו נגעו, גרמת לי לחתך קטן, בלתי נראה, אך מורגש, ובו טמנת משהו ממך; קמצוץ של טעם וריח ומהות.

ומאז אני נובר בו, מחטט, שואף טיפין טיפין את שמצוי בו, לא נותן לו להיסגר ולהפוך חלק, נהנה מהשלמות שבחספוס הדק הזה שהוא יוצר בי.

את מודעת לכך שכולי חתכים-חתכים? לכך שבכל פעם את יוצרת בי אחד נוסף, קטן אמנם אך מורגש? ושבכל אלה את קיימת, חיה ובועטת?

החתכים שלך הם הדבר הכי יפה בי, והם נבנים בי בקצב שלך. תודה על שאת נותנת לי באמצעותם פשוט - להרגיש.

אני מתגעגע אליך, גבירתי.

לריח שלך, לטעם שלך, לחיוך שאת מחייכת כשאת ממתיקה סוד; למבט שלך, לקצב שבו פועם ליבך.

אני משחזר קטעי רגעים שמגבירים בי את הגעגוע, ובד בבד משקיטים את הנפש ההומה שלי כי אני יודע שאת כאן. ושאני שלך.

יש פנים רבות לגעגוע. ואת זה שלי אני חש, בכל עת. כן, גם כשאני איתך גבירתי.

מאז שנשקתי לידך לשלום אמש, אני מחייך גבירתי. מחייך ומתגעגע.

("ראשיתו של הכאב, בגעגוע"; אסתר פלד)

אני רוצה לגלות לך סוד, גבירתי.

מהסודות שלאחריהם אני מסמיק קצת ומשפיל עיניים, כמו שאת אוהבת.

כשאנו נפגשים בערב, שעה שהגילוח שלי כבר אינו חלק ומדויק, קמצוץ מהריח שלך נשאר בין ניצני שיערות הפנים שלי. מעין זכרון רחוק של מה שהיה לפני רגע, המתלווה לנוכחות התמידית שלך בנפשי. ואני יכול להרגיש בו, ככה, חמקמק, בקצה אפי, עד שאני מתגלח שוב בבוקר יום המחרת. וזה נעים לי, גבירתי. נעים לי להיות שייך לך.

תודה.

הרים, עמקים, רעמים וברקים - בזוויות העיניים שלך כאשר את מחייכת. 

את נוסכת בי שקט המחלחל למקומות עמוקים, אל בין שכבות מיני שכבות שנטעו בי החיים.

אני גאה להיות שלך.

תודה, גבירתי.

מעשה שהחל בערב השנה החדשה והסתיים, כך מסתבר, בערב שמחת תורה. כפי שקורה לא מעט, הנסיבות גברו על רצון הצדדים, על אף שזה קיים ופועם.

את אדם מיוחד, עומק רבדייך החל להמיס את אלה שלי ולראשונה מזה זמן לא מבוטל יכולתי לרגע, באמת ובתמים, לחוש שוב תחושות של "פעם", באופן גולמי. התחלתי להיות קצת "שלך". אני יודע ששנינו ציפינו לעומק האוקיינוס אליו התחלנו לפסוע יחד מהחוף, אולם הנסיבות כאמור חשבו אחרת עבור שנינו.

לא הייתי משנה דבר. אני מעדיף לחוות תריסר תריסרי פעמים ובסופן לכאוב, מאשר לא להרגיש כלל ולאבד את הסיכוי לגעת במקומות האישיים שבי אליהם איני יודע להגיע לבד.

אני חוזר לעת עתה אל בין צללים עד לשחר הבא, אשר יפציע לכשיפציע.

קצת תרבות... לאחר ביקור במוזיאון לטבע, עם דגש אירוטי ומיוחד ביחס לאלמנות שחורות, תחת הכיתוב הבא - 

מרגיש מגורה.

"אני מתחילה להרגיש בעלות כלפי הזין שלך, אתה יודע?"

למען האמת - עד שהיא לא כתבה לי את זה אתמול אחה"צ, לא ממש ידעתי. האם הייתי צריך לדעת? אולי; אבל אין ספק שזו לא הפעם הראשונה (וכנראה גם לא האחרונה) שאני מעט "איטי"/דביל מולה...

היא מעולם לא אמרה לי כי עליי להמתין לרשות לשם ביצוע פעולה זו או אחרת. ההפך אפילו. לדבריה, זמן לכל דבר ולכך, הזמן טרם בא. עם זאת, לפני כמה ימים כחלק מאינטרקציה ספציפית היא הורתה לי לענג את עצמי יחד עם מספר הנחיות נוספות שלא כאן המקום לפרטן.

מאותו רגע, חשתי שלא בנוח להמשיך ולהקנות לעצמי חירות בנושא, אולם מאחר שלדבריה טרם הגיעה העת לעסוק בעניין - בחרתי פשוט להימנע. גם מהעיסוק גופו וגם מהעיסוק סביבו. קשה - נכון, אולם זו הבחירה ההגיונית היחידה עבורי המקיימת בד בבד את רצונה ואת תחושותיי.

שלשום אפילו סיפרתי לה על זה..., ויכולתי להרגיש את החיוך שלה עד אליי. ועל הרקע הזה, ברור למה הכרזתה אמש מחד גיסא אינה מפתיעה אולם מאידך גיסא הפתיעה (וריגשה) אותי.

הבוקר, לאחר 8 ק"מ של ריצה כמעט ולא הצלחתי להמשיך. פשוט ... כאב מידי. אבל נוכח הידיעה שמדובר *בה* השלמתי את המכסה בהצלחה ובחיוך. או במילים אחרות: הרבה יותר נעים כשיש מטרה. תודה (:

הרגע הזה, כשבאמצע טיול וכשכולך מאובק, אתה פותח (עם חבר) תא כלים ברכב להוציא כמה כלי עבודה ומוצא שם באט פלאג וחוטיני מנומר...

(מה, זה? מפתח מיוחד לברגים של הצירייה וסמרטוט מעולה לספיגת שמן... נשמע אמין?)