בא לי להתפלל שוב.
להניח את האף שלי בשקע הזה שבין הביצים לבסיס הזין ולנשום את הקדושה הזו.
את הריח הזה שאופף אותי ומשתלט על כל חלקה טובה ומעורר בי שדים.
לנוח שם, במקום השקט הזה, המקום שאם יש לי אותו אז לא צריך בכלל לצאת לחופשות.
מי צריך חופשות שהחופשה שלי היא מרחק ירידה על הברכיים ממני?
שם אני צריכה להיות. לא יעזור לי כלום. כמה שאכעס, כמה שאתנגד, בסופו של דבר שהמלך שלי מצמיד את הפנים שלי לשם,
הכל נמס ממני. זה אולי לוקח רגע, אולי שניים, אולי שלושה, אבל זה מגיע.
אז אני מרפה. כל כולי מתרפקת שם.
מי צריך לנשום? אנשום דרך העור של הביצים, אריח אותך מבפנים או שלא אנשום כלל.
מרחרחת את דרכי בהתחלה בעדינות אבל מהר מאוד תוחבת את האף שלי שם והלשון שלי לא מהססת להפציע, שאין איסור ברור.
בא לי להיות שוב זאת שכאשר קצה הלשון שלו נוגעת לי בחור, לא משנה איזה, אני משתתקת ונאלמת דום.
הופכת לחור. לבובה פעורה. הכל בשבילך.
מה אתה צריך? כליה? לב פועם? שלך. קח. אחתוך אותו החוצה בשבילך.
תחת יד מוחצת, לוקחת, כובשת. יד שמצמידה את הראש שלי למיטה, יד שניה שחופרת וזין שטוחן.
בא לי הכל.
הכל.
כל מה שהיה לי ומרגיש שכבר אבד.
כל מה שכל הזמן מנסה למשוך אותי אחורה למקומות שכבר עזבתי מתוך חוסר אדיר.
בא לי.
בא לי לטבוע שוב בריח הנעים והחמים הזה של הביצים.
להביט בשקיקה בטיפה הניגרת בזמן שהפה שלי מתמלא רוק.
חשק ברור שקורא לי לטעום אותו.
אתם לא שומעים אותו?
אני כן.
לעצום עיניים ולהתמרח. לפתח יחסים עם הזין עוד הרבה לפני שהיחסים עם הבעלים שלו התפתחו כראוי.
לדבר אליו בלחש בזמן שאנחנו שוכבים שם, הראש שלי על הירך שלו והזין שלו מתנשנש כנגד השפתיים שלי בשקט.
להסביר לו שהוא יודע מה טוב לו, הזין הזה. הזין תמיד יודע, תמיד זוכר.
בא לי על הדרך לשם, על ההסנפה הראשונה שמעוררת את כל החושים, מסמרת שיער, מצמררת עור.
על הצליל הזה שמופק מהאיש שמעלי מהפעם הראשונה שהפה החם שלי עוטף את הכתר שלו.
הפרפור של הזין שהוא מרוצה ורוצה.
בא לי להיות זרוקה על המיטה שוב, מתנשפת עם שיער סתור שנדבק לי לנטיפי זיעה ויוצר אפיקים שחורים על גופי ופני.
בא לי איזולירבנד מרסן.
בא לי להתערפל שוב.
בא לי להיות תחת שליט מתאים.
בא לי להאבד שוב.
בא לי שתהיה לי את היכולת הזו לשחרר.
בא לי להיות בשביל אחר.
בא לי... הכל.
