האם אתה זוכר את הרגעים שלנו? פעם אמרת לי שאתה לא מפסיק לחשוב עלי.
לי זה קשה, קשה שלא לחשוב… להיזכר. אני מאוד מנסה. וזה קשה מנשוא לחיות ככה. אתה לא יוצא לי מהמחשבות, מהחלומות, ניסיתי בחיי שניסיתי.
כמה עוצמתי היה החיבור בינינו, כמה העצים מאפס למאה תוך שניה. מטורף . כמה דברים אמרת לי, עלי, עליך , ואיך השלמנו אחד את השניה. אתה הית עבורי צוהר לעולם שבתוכי, לסערה שהיא אני, לסתירה שהיא אני. בכיתי לך בידיים, התפרקתי לך בידיים, ורציתי עוד ועוד. גם אתה רצית עוד.
אמרת שלא היתה לך אחת כמוני, שאני אחת ויחידה. היתה לנו בועה משלנו, עולם משלנו, חיבור שכאילו הגיע מעולם אחר. העולם מבחוץ לא הבין. חלמנו בפנטזיה על טיול ביחד, על המשך.
חלמתי שתלמד אותי עוד דברים על העולם ועלי, הרגשתי כל כך קטנה לידך, וכבר שרנו שירי אהבה.
ואז חתכת את הכל, בשניה אחת הכל נעלם. ואני נותרתי שבורה בודדה לאסוף את השאריות של עצמי.
אז אני משתדלת לא לחשוב עליך יותר, להקטין את כל מה שהיה בנינו. לא מקווה יותר, הרגתי את התקווה ושמתי אותך בתאים האפלים של המוח.
שמתי אותך בבור, וזרקתי את הבור.
אבל, הרבה פעמים אתה מגיע בחלומות, שם אין לי שליטה, והנפש מוצאת נחמה לתשוקותיה. שם אנחנו ביחד, ואתה אוהב אותי עד כאב. שם אני נתונה לחסדיך, בזרועותיך.
בחלום שלי אני שלך.
אתה הדבר הכי טוב והכי רע שקרה לי בחיים.
------
המיוחדת