המסע שלי

אוף! אני שונא את זה....
אני כל-כך רוצה להתנתק קצת למשך שבוע, פשוט להשאיר את המחשב והאייפוד בבית, ולהיות בבסיס שבוע קצת מנותק,
אני יודע שזה יחבר אותי יותר לעצמי, יחזיר לי קצת ממה שאבידתי לאחרונה, אני אקרא קצת, אכתוב, אבל אכתוב עם עט (כן כן כמו ימי הביניים)
זה טוב שאני לא אשרוף את זמני באתרים חסרי נשמה (9gag) שלקח לי פיסת נשמה ולא יחזיר לעולם.
מצד שני לא אגלוש באתרים משמעותייים כמו הכלוב.
מצד שני (שוב) לא אוכל לדבר איתה...
אני לא יודע מה לעשות...
שבוע הבא במילא שבוע קצר, כנראה כבר בשלישי בערב אני בבית.
שבוע הבא היומהולדת העברי שלי. בול ביום העצמאות! ואני מפחד, כי בכל חיי הבוגרים לא היה ערב עצמאות אחד שעשיתי משהו שסיפק אותי, תמיד רציתי לצאת עם חברים, ללכת לבמות, משהו, אבל כל שנה נשארתי בבית, לא היה עם מי ולאן ללכת. השנה אני הולך להופעת סטנדאפ עם אבא שלי, זה יהיה נחמד אבל אולי שוב תיפול עליי ההרגשה הזאת שרק אני לא עושה משהו עם חברים אלא עם ההורים. לא יודע...
ימי הולדת... כזאת תקופה מסובכת, ותמיד ימי ההולדת הלועזי והעברי שלי נופלים באזור יום השואה ויום הזיכרון (השנה הלועזי נפל בערב יום השואה, והעברי שהוא ה' באייר, הרבה פעמים דוחים\מקדימים את יום העצמאות בגלל שבת והתאריך נופל ביום הזיכרון)
רגעי דיכאון ומחשבות עמוקות. אני כל-כך מקווה למצוא רגע גם לכתוב את הסיפור שמשתולל לי בראש...